תזונת פליאו וספורט אירובי

בשנים האחרונות אני עוסק בספורט אירובי, רצוי למרחקים ארוכים, רכיבות אופניים, בשטח. 50 קילומטרים, 100 ולעיתים גם 150 קילומטרים.

עד כה, עשיתי שימוש בפחממות תעשתיות כדי לספק לעצמי אנרגיה. זה לא רעיון שלי, קראתי מה ממליצים לרכיבה למרחקים ארוכים. התיאוריה אומרת, שיש בגוף מאגרי גליקוגן (הדלק של השרירים) המספיקים ל-1500 קלוריות. שעה וחצי רכיבה מאומצת, לערך. ואכן, אחרי שעה וחצי, חשתי נפילה משמעותית באנרגיות, ועל כן הייתי צורך פחממות תעשיתיות, 20 דקות לפני כן. וכך רוכב שעות.

יחד עם זה, לשימוש בתזונה כזו יש חסרונות, והוא שברגע שהפחממות נגמרות, חוויים נפילה מאוד רצינית באנרגיה. למעשה, היכולות להמשיך לנוע כמעט נגמרת. בעיה נוספת, היא הצורך לאכול כל חצי שעה, מה שפוגע בהנאה ברכיבה.

לאחרונה, החלטתי לנסות תזונת פליאו. ככול שהתעמקתי יותר בתזונה הזו, כך מצאתי את עצמי מתחבט בשאלה, כיצד אוכל להמשיך לרכב שעות. הרי עד כה, כל פעם שיצאתי לרכיבה מעל שעתיים, לקחתי איתי דגני בוקר והייתי מתדלק את עצמי.

החלטתי לנסות לרכב, והפעם, מבלי לתדלק את עצמי כל הזמן. אכלתי שעתיים לפני בעיקר אורז. כבר מתחילת הרכיבה, התחושה הרבה יותר טובה. אני מרגיש הרבה יותר את השרירים, ואני הרבה יותר חזק. מצד שני, יש בי פחות תחרותיות, פחות רצון לדחוף קדימה. אני יותר רגוע והרבה יותר נהנה מהרכיבה. כאשר עולה הצורך לתת דחיפה, מתחיל להיות מעניין. במקום להרגיש כיצד במהירות חומצת החלב מצטברת בגוף, יותר קל להגיע לשיווי משקל של הוצאת אנרגיה וצריכת חמצן, ולרכב במהירות ממוצעת הרבה יותר רחוק והרבה יותר זמן. למעשה, מרגע שהפסקתי לצרוך פחממות תעשתיות, הכושר שלי השתפר מאוד משמעותית. אני לא מנסה לשבור שיאים, אבל איך שהוא, מבלי להתאמץ, אני כל הזמן משתפר.

ואני לא היחיד שחושב כך, מאמר בטמקא מצד חוקר שגילה כיצד ההמלצות של התאגידים לצריכת נוזלים ופחממות מרעילות והורגות את המתאמנים.

עכשיו, נשאר לי למצוא כיצד אני פותר לוגיסטית את הבעיה של רכיבה במשך ימים מבלי לעשות שימוש בלחם ושאר הרעלים. יש כמה רעיונות, אעדכן כאשר הניסויים יצליחו. על פניו נראה שאני יכול לנוע בלי לאכול בערך 3 שעות בקצב גבוהה, ובקצב נמוך, נראה שהרבה יותר.

 

המלצות לתזונה ברכיבת אופניים ארוכה

בעבר, כתבתי את הרשימה המצורפת כרגע בהמשך. הדברים אז נכתבו על סמך מידע שקראתי ברשת, ודברים שניסתי בהתאם להמלצות. מאז, הבנתי שהתבססות על פחממות תעשתיות פוגעת הן בכושר לטווח הקצר והן לטווח הארוך. על כן, התחלתי לנסות לבדוק כיצד אוכל להמשיך לנוע לטווח ארוך, הפעם, בהתבסס על עקרונת הפליאו. רכיבה ארוכה היא מבחינתי רכיבה שמחייבת לאכול תוך כדי, באופניים, באופן כללי, זה יותר מ- 50 קילומטר בשבילים. בערך 3 שעות של תנועה רציפה.

כל אחד מתייחס לפליאו באופן שונה, אני בעיקר מקפיד על התרחקות מכל מוצר מזון תעשייתי (מה שאני לא יכול לראות בעין מהיכן הגיע), הימנעות מחיטה ומוצריה ולולא מוצרי חלב. מאחר, שאת הרכיבות הקודמות שלי ביצעתי בהתבסס על דגני בוקר תעשייתים וכריכים מתחנות דלק, הייתי צריך להתחיל מלוח חלק, כאשר נקודת הבסיס שלי: ההמלצות לתזונה עד כה אינן בהכרח נכונות. צריך לבדוק הכל מההתחלה.

אחד העקרונות שנתקלתי בהם לרוב, הוא שצריכת של פחממות טובה בזמן תנועה. הרבה מאוד רוכבים עושים שימוש בחטיפי אנרגיה ובג'ילים. מוצרים שמכילים לרוב תוספים שונים, ואני פוסל אותם ולו בשל העקרון שככול שחיי המדף של מוצר ארוכים יותר, כך הוא מקצר יותר את החיים של המשתמשים בו (שדי מקביל לעקרון ש-לא לצרוך מוצרים המפורסמים בטלויזיה או בכלל).

מצאתי שצריכה של פרות הדר, תפוחים, אגסים ותמרים היא נהדרת. בניגוד למקובל לחשוב, גם כאשר רוכבים הרבה, הסיבים של פירות ההדר לא מפריעים לתנועה. אפשר לפדל ולאכול בכיף. הספיגה של פירות מהירה והם מכילים גם מים רבים, מינרלים וויטימנים שעושים רק טוב.

עוד מוצר שבאופן עקרוני ממליצים להתרחק ממנו בזמן מאמץ, הוא בשר, והגרוע מכל – שומן מהחי. מסתבר, שגם ההמלצה הזו לא מדוייקת. אפשר לאכול המבורגר מבלי לחוש הכבדה – כל עוד מוותרים על הלחמניה. יש כאלו שיראו באכילת המבורגר בלי לחמינה חטא. בעיני, אם המוצר מחייב שיעטפו אותו בגלוטן, כנראה שהוא לא מספיק טוב בעצמו. במקומות טובים, גם אם מוותרים על הלחמניה אפשר להתענג על הקציצה. היתרון של בשר שכזה, הוא בכמויות המלח התואמות המקלות על ספיגה חזרה של המינרל הכל חיוני הזה. במקום לשתות קולה, מיץ פירות טבעי יספק מנה גדושה של סוכרים.

באופן טבעי, כאשר נעים לטווח ארוך, נעים לאט יותר ובמאמץ פחות. התנועה הזו, היא בעיני מזיקה פחות לגוף ומאפשרת מגוון רחב יותר של מוצרי מזון. כאשר נעים בשטח, אפשר להנות מפירות העונה. פירות הדר בשדות ותפוזים סינים בשכונות ההרחבה. בליסת אשכולית תוך כדי רכיבה היא עונג מיוחד.

היתרון הגדול של וויתור על פחממות תעשתיות היא שנפילת הכוח פחות חדה. כאשר צורכים פחממות תעשתיות ומאגרי האנרגיה בגוף נגמרים, הנפילה בביצועים היא מאוד חדה. למעשה, נפילה. כאשר נעים באמצעים טבעיים, אומנם מרגישים מחסור בכוח, אבל הוא פחות חריף.

עוד יתרון הוא ביכולת ההתאוששות. אחרי רכיבה של 70 קילומטרים, בהתבסס על תזונה תעשיתית, תמיד הרגשתי עייף והייתי צריך זמן רב, לעיתים אף יום שלם להתאוששות. לעומת זאת, כאשר אני נע על בשר ופירות, זמו ההתאושושת מינמלי. למעשה, כמעט אין תחושה של עייפות.

הפוסט המקורי:

הדברים מתבססים על מה שקראתי ברשת ומה שניסיתי בעצמי. אני לא איש תזונה או רפואה.

בעקרון, אדם המסוגל לרכב תוך כדי מאמץ, במשך שעה, יכול לעשות את זה גם פי שניים יותר. ומי שעושה באימון שעתיים רכיבה, יכול לעשות גם שמונה, אם יתדלק את גופו כראוי.

לגוף יש מספר מאגרים של אנרגיה בגוף, הזמינים והגדול ביותר נמצאים בדם ובשרירים ובכבד. אחרי בערך שעה עבודה (תלוי בכושר, ובשיגרת האימונים) לגוף נגמרת האנרגיה הזמינה, הוא צריך להתחיל לפרק אנרגיה שומן. זה תהליך שלוקח יותר זמן.

על מנת לאפשר לגוף להמשיך לנוע בקצב גבוה, יש לספק לו אנרגיה זמינה. האנרגיה הזמינה ביותר (מלבד סוכר, המספק למעט זמן) היא באמצעות פחממות רצוי כאלו המתפרקות לאט יחסית. לא צריך לספק יותר אנרגיה ממה שהוא צורך. במצב אידאלי, הפחממות מתפרקות בקיבה בקצב שבו הן נצרכות בשאר הגוף. לוקח לקיבה בערך 20 דקות לפרק פחממות. כך שכדאי להתחיל לאכול עוד לפני שהמאגרים נגמרים (אז מאוחר מדי, וחייבים לעצור לנוח). למעשה, צריכה אחידה של פחממות תאפשר להמשיך לנוע ללא הפסקה שעות ארוכות.

כמו כן, יש לספק לגוף מים. מים משמשים לקירור ושומרים על הנפח הדם, כך שהגוף יכול לצרוך חומרי תזונה וחמצן, וגם להתפנות. הקיבה יכולה לספוג בערך 750 סמ"ק בשעה (לפי הכתוב ברשת), בכל מקרה, כנראה שלא כדאי לעבור את הצריכה של ליטר מים בשעה, כי מרגישים את זה. כדאי לצרוך 250 סמ"ק כל רבע שעה.

חייבים גם מלח כדי להמשיך לתפקד. הוא חשוב לתנועה כמו סוכרים ומים. יש לצרוך כמויות דמיניות של מלח. תמיד מזהירים מעודף מלח, אבל לא מציינים שאנשים המזיעים הרבה, חייבים מלח, אחרת המים לא יוכלו להיספג בגופם כראוי. חוסר מלח בא לידי ביטוי בהשתנה מרובה. בזמן רכיבה קשה לבחין בכך. כדאי לעצור כל כמה שעות עד שמתחיל לצאת שתן, זו אינדיקציה חשובה למצב הכליות.

רבים מהרוכבים עושים שימוש בג'ילים, אבל לא חייבים.

יש כאלו המדללים מיץ בטעם בפירות ביחס של אחד לשלוש, ומוסיפים מלח עד שמרגישים אותו.

אני עושה שימוש בדגני בוקר מדגנים מלאים עלק (זה בעיקר גושי סוכר) וממיס אותם בפה עם מים. יש הלועסים תמרים. נראה לי אידאלי למרחקים ארוכים זה דגני בוקר + פיתות עם מגוון מילוים. לאספקת מלח, אני משתמש ב-תפוציפס (מזון שנראה לי מסוכן בתנאים רגילים כמו סיגריות :).

מומלץ לא לצרוך חלבונים ושומנים תוך כדי רכיבה. פיצה, הולך בסדר. פלאפל פחות, כריכים הולכים טוב, אבל בכל מקרה, אחרי ארוחה, כדאי להוריד קצב (למי שאוכל תוך כדי רכיבה, כמוני)

לאורך זמן, יש להקפיד כמובן על תזונה עם חלבונים וויטמנים (הגוף צורך יותר b12 ו- c).

אחד הדברים החשובים שלמדתי שאם ני מתחיל להרגיש לא בטוח ברכיבה, אם הסיבוב לא בא לי כפי שצפיתי, אם אבן הפתיעה אותי ולא שמתי לב, אז אני צריך להוריד את הקצב ולבדוק טוב טוב מה אני עושה. כל הזמן צריך להיות מודעים למצב הגוף. שרירים תפוסים, יכולים להיות אינדקציה למחסור במלח. עדיף ללמוד את הגבולות מאשר לנסות לעבור אותם.

 

מה זה docker ולמה זה מגניב לאללה

בזמן האחרון, יש הרבה מאוד דיבורים על docker, אך לעיתים, קשה להבין מה בדיוק היתרונות של הטכנולוגיה ומה היתרונות שהיא מביאה עימה. docker היא עוד דוגמא בה טכנולוגיה חופשית לא רק מציגה פתרון חדשני הנותן מענה לבעיות מורכבות, אלא גם דוגמא למהירות המסחררת שבו טכנולוגיה שכזו כובשת לה שוק. הפרויקט הוא בן שנתיים לערך, ואין כמעט חברה שלא מגלה בו עניין. כל ענקי הטכנולוגיה לוקחים בו חלק. ונראה שהוא אפילו תרם להצהרה של מיקרוסופט "Microsoft love Linux"

דוקר היא דרך לארוז אפליקציות. האפליקציה נארזת כשהיא מבודדת מהמערכת המארחת, והיא מקבלת כתובת רשת ייחודית המאפשרת לגשת אליה. האפיקלקציה נארזת עם גירסה מאוד רזה של מערכת ההפעלה. אם מערכת הפעלה רגילה כוללת ספריות רבות לניהול החומרה, הרי במקרה של docker, זו מערכת הפעלה רזה מאוד, הכוללת רק את הרכיבים ההכרחים לפעולה תחת מערכת מארחת. בשל אופן העבודה הזו, היעילות של המערכת מאוד גבוהה. למעשה, קיים אובד ביצועים כמעט זניח של 3%.

טכנולוגיית סמי וירטואלוזיציה שכזו קיימות כבר זמן רב. בסולריס, קראו לזה zones ואילו בלינוקס, כבר שנים שאפשר לעבוד עם containers. אבל מה שדוקר הביא, הוא נוחות המאפשרת גמישות מאוד גבוהה ושיפור משמעותי ביכולת לנהל כמויות גדולות של אפליקציות.

כיום, עבור חלק נכבד מחברות הטנכולוגיה, הענן מאפשר שידרוג של מערכות הייצור. אם בעבר, עוצמת מערכות הייצור הייתה מוגבלת לכמות הברזלים הנמצאים במרכז המידע, כיום, ניתן באופן אוטומטי להרחיב את מערכות הייצור בהתאם לצרכים. אם יש יותר תנועה לאתר, ניתן להזניק במהירות יחסית גבוהה עוד מכונות ולספק את הביקוש. יחד עם זה, הזנקה של מכונה היא פעולה הלוקחת זמן מה. לעיתים, אף רבע שעה עד המערכת עולה ומגדירה את עצמה. בנוסף לכך, יש גם להגדיר, לשדרג ולנטר צבירים גדולים של מכונות.

ישנם כלים רבים שנועדו לבצע את משימת הניטור וההגדרות מעבר למה שמאפשרים ספקי הענן השונים. ansible, chef, docker הם רק חלק מהכלים הללו. שימוש בדוקר, עשוי להקל הן על הזנקה של מכונות חדשות והן על הניהול שלהן.

היתרונות שדוקר מביא הן:

כלי הגדרה פשוט לייצרת image של המערכת. קובץ ההגדרה של דוקר מאוד פשוט להגדרה. הגדרה של מערכת יכולה לכלול הורדה של כלי תצורה כגון capisrano או ansible, והגדרות ספציפיות לאפליקציה (באמצעות משתנה סביבה, למשל). לאחר שנוצר ה- image ניתן להעלות אותו אל מאגר (repoistory) ומשם להוריד אותו אל מערכות הייצור. אם בעבר, היינו צריכים לגשת לכל מכונה ולבצע את ההגדרות, הרי עכשיו מעלים את האפליקציה "הארוזה". כל מה שנשאר, זה להוריד את הקבצים העדכניים אל המכונות ולהפעיל אותם.

יחד עם זה, צורת האריזה הזו מחייבת שינוי במבנה של אפליקציות. כי מערכות docker הן readonly. ז"א, מידע לא אמור להישמר על המכונות. זו סוגיה שיש לפתור באופן שיבטיח את שרידות המערכת.

נניח, שאנחנו רוצים להחזיק עבור המתפתחים מערכת לניהול באגים וטיקטים, כגון jira. מערכת זו, דורשת מידי פעם משאבים (למשל בחיפוש) אבל רוב הזמן, כמעט לא דורשת משאבים. ניתן לשמור אותה במכונה יעודית, אבל אז התשלום בענן יתבצע כל הזמן, גם כאשר המערכת לא עובדת, וגם מחוץ לשעות העבודה. מאידך, ניתן לארוז את המערכת ב- docker על מכונה חזקה, המבצעת עוד פעולות. רק באותם רגעים שיש צורך במשאבים, היא תקבל אותם, כי המשאבים של המכונה משותפים. ניתן לעשות זאת גם באמצעות מערכות קלאסיות של וירטואליזיצה, אך הן מוגבלות לעבודה על ברזלים, אי אפשר להריץ באופן יעיל וירטואלוזיציה בתוך מערכת וירטואלית. docker, לעומת זאת, עובד גם תחת מכונות וירטואליות, מה שמאפשר לבצע את המשחקים הללו על מכונות בענן. כמובן שמדובר רק על מערכות לינוקס. יש מעין דוקר גם לחלונות, אבל לדעתי אין יתרון טכני בעובדה בחלונות, רק חסרונות.

כאשר בודקים את המשאבים מהזווית של המכונה המארחת, לכל אחד מהדוקרים יש גישה אל כל הזכרון. לינוקס עושה שימוש בטכנולוגיה של shared memory. כך שאם יש קטעי זכרון זהים, הם יהיו משותפים לכל המכונות.

במכונות לינוקס, כאשר מעלים, לדוגמא, מספר מופעים של אפליקציית java, למשל tomcat, שכל אחד מהם לוקח 1gb של זכרון, הרי הצריכה הכללית לא תהיה 10Gb אלא עשויה להיות הרבה פחות, מה שמבטיח יעילות שימוש בחשמל וגם חסכון ניכר בעלויות השימוש בזכרון. אך במקרה של docker, מאחר שהמכונות לא שומרות מידע, מקבלים הלכה למעשה מספר מופעים של אותה אפליקציה, העושים שימוש באותו זכרון, אך מספקים שירות בנפרד.

כמו כן, ניתן לראות את כל התהליכים הרצים בכל מכונות מתוך המכונה המארחת, זאת בניגוד למערכות וירטואליזציה קלאסית בהן מתוך המכונה המארחת רואים רק תהליך אחד.

יחד עם זה, docker מחייב תכנון שונה של האפליקציות, כי docker הוא stateless. הוא לא שומר מידע עליו. לכן, יש לשמור את כל המידע של המכונה מחוץ למכונה, למשל, בבסיס נתונים או במחיצה משותפת.

ניתן לראות ב- docker מעין נגזרת של git אך במקום לאחסן קוד, מאחסנים אפליקציות, תהליכים. כאשר מבצעים שינוי ב- image, מה שעולה אל ה- repository הוא רק ההבדלים. כך שמובטחת יעילות גבוהה, ובנוסף, ניתן לחזור בקלות אל גירסה קודמת (rollback).

מאידך, ל- docker יש כמה מגבלות. אחד העיקריות, היא נושא האבטחה. קיימים חורי אבטחה המאפשרים לאפליקציה לחרוג ממרחב הפעולה שלה ולהשפיע על אפליקציות אחרות.

אך הבעיה העיקרית היא ניהול הרשתות. אנחנו מעוניניים לדעת בדיוק אילו docker הוזנקו ולהפנות אליהם תעבורה. המרוץ לבניית מערכת התשתית שתיתן פתרון מלא לניהול הנושא נמצא בעיצומו, אך נכון לרגע זה ועד כמה שיודע לי, אין עדיין אף מערכת הנותנת פתרון מלא, למרות שיש כנראה כמה פתרונות טובים מאוד. אני משער שזה עניין של זמן, ולא הרבה. (גוגל ואחרים לוקחים חלק במירוץ). חברות כמו google מדווחות על הזנקה של מאות אלפי dockers כל יום.

לא מדובר על מהלך צדדי של התקדמות טכנולוגית, אלא משהו הנוגע לבסיס התפיסה של האופן שבו מספקים שירות. המשמעות היא כה נרחבת, שנראה שזו אחת הסיבות שמיקרוסופט החליטה לפתוח את מערכות זמן הריצה של טכנולוגיית dotnet כך שהן יוכלו לרוץ תחת לינוקס בעזרת mono. אם בעבר, כדי להריץ אפליקציות dotnet היית צריך שרת חלונות, עם כל הסיבוכיות בניהול מערכות אלו, באמצעות docker ניתן יהיה להזניק בקלות ולנהל צביריים של dotnet הרצים תחת לינוקס. יש גם איזו טענה שטכנולוגיה דומה ל-docker תרוץ תחת חלונות. אך  נראה שבשל חוסר הגמישות של המערכת בנוסף למגבלות ניהול הזכרון (אין shared memory, רק shared library) זו טכנולוגיה שאם תתפתח, תהיה מוגבלת בביצועים וביכולות. יחד עם זה, נראה שמגבלות של מערכות חלונות לבצע עבודה בעומסים גבוהים היא כבר נתון שספק אם ישתנה אי פעם.

 

הסוסיתה, הכנרת וכפר הנופש עין גב.

נראה שלישראלים יש דואליות בכל הנוגע לתוצרת הארץ. מצד אחד, מפצירים בנו לרכוש תוצרת הארץ ויש תחושת גאווה לאומית בכל הנוגע לתעשיית ההייטק, ומאידך, אולי מימי הסוסיתה ואולי בגלל הנטיה המובנית בישראלית לנסות לרמות היכן שאפשר, קיימת לעיתים איזו תחושה, שתוצרת הארץ משמעה איכות ירודה. כך או כך, כאשר בחרנו לערוך את הנופש השנתי שלנו בכנרת, אנשים שאלו "אז למה אתם לא טסים?"

ישנן הרבה סיבות מדוע לא לטוס, והמחיר הוא לאו דווקא אחת מהן. נופש במלון ישראלי, לא יהיה זול בהכרח יותר מנופש בכריתים. טיסה לחו"ל היא לאו דווקא חוויה מרנינה, בפרט אם זו טיסת לילה המבטיחה יום ראשון של עייפות. ויש גם את נושא איכות הסביבה. כי טיסה, לא רק שהיא צורכת כמויות אדירות של דלק לכל נוסע, אלא גם שהיא עושה את זה גבוה גבוה, מבטיחה פיזור מחריד במיוחד של גזי חממה.

גם הכנרת המסכנה, האגם המתוק הגדול בארץ, לא זוכה לעדנה. היא עולה לחדשות בעיקר כאשר המפלס שלה נמוך, הישראלים מתייחסים לחופיה אל כאל אסלה. חלק גדול מהחופים נפלו קורבן לפירטיות אדמות. הגדה המערבית תלולה ומסולעת וטבריה נטועה בה כמו שומה שככול שמתקרבים אליה היא נראית כעורה יותר ולחוצה יותר. אגמים גדולים יותר בעולם זוכים להגנה מפני זיהום סירות המנוע, ואילו בכנרת מטרטרים אופנועי הים וסירות המנוע כאילו אין מחר. אחר הצהריים חובקת את האגם רוח הסוחפת מהחופים המערביים ומסכנת את הרוחצים.

כבר שנים רבות שאני פוקד את הכנרת. לפני 20 שנה לערך, לפני שהגיפים פרצו בסערה אל הכבישים ואל כל חלקה אדמה בתולית בהרס וששון, ניתן היה להגיע עם רכב משפחתי עד לשפת המים, טיפה דרומה מחוף גולן. נהגתי לקפל את המושבים במכונית הישנה והלא ממוזגת, להכניס כמה מזרונים, והופה, חדר נייד על שפת הכנרת. פותחים את דלת הבגאז ומקפצצים אל המים. זה היה זול וזמין. ואילו כפר הנופש עין גב, הוא לא ממש זול, וגם לא ממש זמין. מי שרוצה להזמין מקום, כדאי שיחליט על זה חצי שנה מראש.

 

החום בכנרת מהממם. טיפה דרומה מהכנרת, בקעת בת שאן, היא אחד המקומות החמים בארץ. מד החום ברכב הראה בלי בושה 47 מעלות. וגם חוף כפר הנופש עין גב שמר מספר ימים על מעל 40 מעלות. אך נראה, שהחוף הזה, כמו ניתק מהישראליות. אולי זה המיקום, בין ההר למים אשר מבטיח כמות אדירה של אור הזורם ושוטף את כולם. אולי זו החוויה הזו הגאוגרפית הייחודית בקנה מידה עולמי. כי הכנרת היא האגם המתוק הנמוך ביותר בכדור הארץ. מה שמבטיח אור מיוחד. הקרינה מסוננת בזכות 200 מטר נוספים של אוויר ואדים. אך יותר מכך חוף עין גב הוא הנקודה שבה צוקי השבר הסורי אפריקאי קרובים ביותר אל מי האגם. כך שהאור והחום מגיעים מלמעלה, מלמטה, וגם מהצד.

כפר הנופש נושק לאגם, והמרחק מהביתנים אל המים יכול לא לעלות על 100 מטר. החום האדיר, יחד עם לחץ האוויר הגבוה, מחלחל פנימה. אנשים רגועים יותר, אולי כדי לחסוך באנרגיה. ואולי משום שהאנשים המחליטים לוותר על הדיוטי פרי בשביל הכנרת, הם לא בהכרח הישראלים הטיפוסיים.

הצבעים רווים יותר. כשיוצאים מהחדר הממוזג, וצועדים אל קו המים, עולה אט אט ההכרה בחום הכמעט לא יאמן, והגוף כמהה להפוגה כל שהיא. החוף עצמו, בניגוד לחופים אחרים בכנרת הוא חולי, נטול אבנים. המים שקופים ודגים קטנים מקבלים אותך במחול של ברכה עד שהגוף שוקע אל תוך המים החמימים. זה אושר גולמי. זה יותר טוב מהים, כי אין מלח. זה טובל בטונות של אור מנצנץ, זה רגוע כמו שרק הטבע יכול להיות רגוע.

בניגוד לכפרי נופש אחרים באיזור, הלב של כפר הנופש עין גב הוא האגם. אין בריכה, אין פעילויות רועשות לילדים. זה מתאים לאנשים רוצים להתמזג בנוחות אל הטבע. השהות באגם, מעייפות, ואחרי מספר שעות, רוב הנופשים נמלטים אל המזגן שבחדרים. אחר הצהריים, מתחילה לנשוב רוח מהמערב, סוערת את האגם ומשנה את פניו, כמו היה ים.

אני אוהב להרגיש את הטבע. עבורי, השדות הם הקובעים את המקצב הנכון של החיים. וככול שלמדתי להעריך יותר את הטבע, כך למדתי להתפעם יותר מכפר הנופש הזה. הוא אומנם השתנה עם הזמן, הקרוונים המרוטים פינו את מקומם לחדרים בנויים. כבר אין מתחם קמפיינג ואוהלים. יש קצת יותר חדרי אירוח ויש ארוחת בוקר. אך האופי של המקום נשאר כפי שהיה. לא מרגיש צפוף. החוף רחב והאנשים בו מעטים. והאור השופע ממשיך לעטוף את הכל בהילה ייחודית. אני בטוח שיש מקומות יפים וטובים כמו כפר הנופש הזה, אני לא חושב שיש מקום נוסף על הפלנטה הזו שהוא טוב ממנו ולו בגלל שהוא ייחודי כמו ים המלח או האברסט. כמו שהמציל אמר "גן עדן", כי התחושה והרגע הזה, בו הגוף הלוהט טובל במים החמימים היא קמאית כמו לחזור לרחם. זה מקום מעומעם, אחר.

 

זן ותכנון מסלולי רכיבה באופני הרים

אחד הדברים המגניבים באופניים, שאפשר להגיע איתם ממש רחוק. בנוסף לזה, הן עוברות בכל מקום. כמעט. מקסימום, מעמיסים על הכתפיים. יחד עם זה, נסיעה למרחקים, בשטח, דורשת הכנה. בעיקר, לבחור מסלול נכון.

בחו"ל, גוגל מציעה מסלולי רכיבה. בארץ, משום מה, יוק. תוכנות כמו strava מאפשרות תכנון של מסלול, אפילו תוך התייחסות לרכיבות של אנשים אחרים, אבל התהליך הוא ארוך, מייגע, ולא בהכרח מספק תוצאות ראויות.

openstreetview הוא לא רק אתר, אלא זה פורמט. פורמט גאוגרפי שמאפשר להגדיר בצורה מדוייקת מאוד תווי שטח ומה למעשה יש בשטח. מאחר שהרעיון מאחורי הוא חופשי, להנגיש את המידע, אז יש גישה מלאה לכל הנתונים. לכל אחד.  מאחר שהפורמט חופשי, והמידע חופשי, התאפשר פיתוח של אלגוריתמים משוכללים המאפשרים ניווט ברמה גבוהה מאוד.

אתר המסלולים הזה מאפשר לתכנון ניווט לפי פרמטרים. מאחר שהנתונים שהוכנסו למערכת כוללים גם את סוג הדרך (מהירה, כביש, דרך עפר וכו') ניתן לבקש מהמערכת להימנע מכבישים מהירים, ואז, היא תיצור ניווט שבילים.

בדקתי את התוצאות במסלולים שאני מכיר, ולעיתים קרובות הייתי מופתע. שבילים שההבדלים בינהם זניחים, עדיין המערכת התייחסה אליהם בעדיפות הנכונה. זה לא מושלם, ויש קצת בעיות ממשק, אבל זה הטוב ביותר בשטחי מדינת ישראל. ואת המקומות אפשר להקליד גם בעברית.

המסלול שהמערכת הציעה מאיזור כפר סבא לבאר שבע, היה הרבה יותר מדוייק וחכם מזה שניסיתי לבדוק במשך שעות מול מערכות אחרות.כוחה של התוכנה החופשית.

 

סקירת פעילות לשינוי מדיניות הממשלה בנושא תוכנה חופשית

השבוע קיבלתי הודעה מלשכת חברת הכנסת תמר זנדברג, שחברת הכנסת תבקש כינוס של וועדת המדע, לבחינת הנושא של השימוש בתוכנה חופשית במגזר הממשלתי.

הבסיס לבקשה הוא מחקר שנערך על ידי מכון המחקר של הכנסת. המחקר הוצא לבקשת חברת הכנסת זנדברג וביוזמתי. אני הגדרתי את תכולת המחקר ואת הנושאים שיבדקו.

גם בפעילות הזו קיימת משמעות רבה לקיומם של אתרי קהילת התוכנה החופשית, whatsup.co.il ו-לינמגזין. בזכות המידע השוטף, המקצועי והאמין שהאתרים הללו מספקים, יכולתי למקד את מה שאני רוצה להשיג ממכון המחקר של הכנסת. הידיעה בלינמגזין לגבי שינוי הדרישות של גרמניה בנושא זה, היא שנתנה את הדחיפה האחרונה לקריאה לכינוס הוועדה.

ליאור קפלן סקר בבלוג שלו את תוצאות המחקר. את המחקר עצמו ניתן להוריד מכאן. באופן כללי, אפשר לציין שזו הפעם הראשונה שמסמך רשמי של מדינת ישראל, מצוין שקיימת תועלת בהרחבת השימוש בתוכנה חופשית. את המחקר הקודם בנושא, יזמתי עם חבר הכנסת דב חנין. והוא היה הרבה פחות חד משמעי, ועל כן, לא יכולנו להיעזר בו על מנת לקדם הנושא.

אני אתמקד בתהליך שהביא לתוצאה הזו, משום שלדעתי הוא עשוי לעזור לאחרים המעוניניים להביא לאיזה שהוא שינוי, או לפחות להאמין שהם בדרך לבצע שינוי שכזה.

אחד הדברים שהבנתי, תוך כדי התהליך, שלאף אחד לא ממש ברור כיצד אפשר לבצע שינוי מדיניות בנושא. לא רק שמפת האינטרסים הקשורים לנושא הזה לא ממש ברורה, יתרה מכך, לא ממש ברור מה הדרך הנכונה לבצע זאת. האם יש צורך בחקיקה? בתקנות? האם המקום לפעול בו הוא משרד האוצר? או אולי משרד ראש הממשלה? האבסורד מתחדד, לנוכח העובדה, שברור לכל מי שעוסק בנושא, שלמדינת ישראל ולאזרחיה יש המון מה להרוויח מהשינוי הזה. אך אין שום קשר בין התועלת הצפויה לכולם, לבין הקלות שבה אפשר לבצע את השינוי המתבקש.

לפני עשור הייתי חבר בוועדה הלאומית לטכנולוגיית המידע במשרד האוצר. וועדה, שמטרתה הייתה למצוא דרכים לקדם את ישראל מבחינה טכנולוגית. בין השאר, אחת המטרות הייתה למצוא דרכים לצמצם את הפער הדיגטלי. פער דיגטלי, נוגע להבדלים בנגישות ובאוריינות (היכולת לעשות שימוש) בין שכבות שונות באוכלוסיה. צמצום הפער הדיגטילי, הוא הכלי היעיל ביותר (כך עלה מדיוני הוועדות וממחקרים בנושא) לצמצם את הפערים החברתיים. לצערי, הוועדה הזו, כמו וועדות אחרות התפגרה מבלי להביא לאיזה שינוי. אך יתרה מזה, גיליתי שלמרבית הצער, הבעיות החברתיות, המצוקות והעוול הנגרם לשכבות שלמות באוכלוסיה אינן נעלמות מעיני מקבלי ההחלטות. במילים אחרות, במשרד האוצר יודעים היטב עד כמה רע המצב ועד כמה יש צורך לבצע שינוי ועד כמה יש להם אחריות לנושא.

וכך, חלפו להן השנים. ודבר לא השתנה. 30% מילדי מדינת ישראל אינם זוכים לתזונה מספקת. מחאה חברתית קמה וחלפה. שר אוצר בא והבטיח, ועדיין, שום דבר לא משתנה. וקמים בבוקר, והולכים לעבודה, ורואים עד כמה התוכנה החופשית נהדרת וטובה. ועדיין, נאחס במדינה.

נקודה מענינית בעיני, שלמרות שהנושא הינו לא רק טכני, אלא גם חברתי, תרבותי ופילוסופי, התקשורת נוטה לצמצם אותו אל מסגרת מאוד צרה, תחת מדור "המחשבים". הגשתי מספר פעמים מאמרים בנושא הזה לעיתון "הארץ" והם סירבו לפרסמם. לשמחתי, "הכלכלה האמיתית" פירסמו אותו. וכך, היה לי בסיס לכתוב לחברי כנסת. מאוד רצוי שיהיה פירסום באתר משמעותי כבסיס לפניה אל נבחרי ציבור.

התחלתי לכתוב מיילים. אני עוקב אחרי אמצעי התקשורת, אם נדמה לי שיש חבר כנסת שאומר משהו בסדר, אני כותב לו מייל. ונדמה שיש איזה שר שאולי יש לו אינטרס לקדם משהו, ואני כותב לו מייל. ורובם המוחלט של המיילים, נעלם. ולא אכפת לי. כי בסופו של דבר, יש ילדים שאין להם מספיק מזון. ואני, מאמין בתוכנה חופשית. ונכון, התוכנה החופשית מתקדמת בכל העולם בטירוף. אבל ככול שהדברים יקודמו מהר יותר, כך יחסך אולי קצת סבל.

בסופו של דבר, אני בקשר כיום עם 3 חברי כנסת. חבר הכנסת דב חנין, מחד"ש. עזר בזמנו ליזום את המחקר הראשון מול הכנסת. יזמתי גם קשר עם חבר הכנסת משה פייגלין מהליכוד, ועליתי לירושלים להיפגש עם העוזר הפרלמנטרי שלו, מיכאל פואה. בזכותו, התחלתי להבין עד כמה אני בעצם לא יודע מה אני רוצה להשיג. או, איך אפשר להשיג זאת. הוא יעץ לי לפנות לתאגידים ולנסות להגיע לשכנע את מקבלי ההחלטות באמצעותם.

יצרתי קשר עם עמי שליזנגר, חבר ואדם יקר, אותו הכרתי מהפעילות של עמותת "המקור". ובמקביל, פניתי גם לגוגל (כפי שייעץ לי מיכאל פואה). מסתבר, שגם גוגל היו שמחים לקדם את נושא התוכנה החופשית בממשל, ולו בשל התמיכה בסטנדרטים פתוחים, מה שיקל עליהם לאנדקס את המידע הממשלתי. גוגל פועלים מול משרד האוצר, ואני בקשר גם עם האגף לאסטרטגיה לאומית במשרד ראש הממשלה.

בלי קשר לכל אלו, במקרה ובמקביל, נפגשתי בעבר גם עם חברת הכנסת זנדברג, ממרצ. יחד עם העוזרת הפרלמנטרית שלה, טלי טסלר, הועלה רעיון לבקש ממרכז המחקר של הכנסת, מחקר בנושא היקף השימוש בתוכנה חופשית במדינת ישראל ובשאר העולם. בהסתמך על הידע שצברתי, בוועדות, בקריאות החומרים באתרי הישראלים ובעולם, גיבשתי נקודות למחקר.

אי אפשר להסתמך על אף אחד כאשר מבצעים פעילות מהסוג הזה. בסופו של דבר, הפעיל חייב להבין בעצמו על מה מדובר ולגבשו עם עצמו את הכיוון. לא משנה כמה רצון טוב ואילו אנשים נהדרים יעבדו איתך, האחריות, ההבנה של היעדים ושל האופן שבו צריך להשיג אותם, היא רק שלך. כאשר רוצים להביא לשינוי, חייבים ללמוד לא רק את הנושא ואת ההשלכות שלו – חייבים ללמוד את האופן שבו המדינה מקבלת החלטות וכיצד אפשר להשפיע עליהן. הייתי בקשר עם לוביסטים, עם בוגרי מדעי המדינה, עם מנמ"רים במשרדי הממשלה, ואף אחד לא ממש יודע כיצד לבצע זאת. כי אין דרך אחת, צריך כל הזמן לפעול, כל הזמן לנסות לגבש תמונת מצב. כל הזמן לאסוף מידע ולנסות להקשיב קשב רב למה שאנשים אומרים על מנת למוץ את העיקר מהטפל, את הדרכים האפקטיביות לפעולה מרעש הרקע.

אני לא יודע אם הפעילות הזו תביא בסופו של דבר לשינוי מיוחל. אני רק יודע שאני אמשיך לפעול, פשוט כי זה מה שאני עושה. ושהדרך הנכונה לפעול, היא כל הזמן לעשות. להתקדם קדימה, לבחון, להבין וליצור כל הזמן קשרים עם עוד אנשים. דיברתי עם הנושא הזה עם עשרות אנשים. מנכ"לים, מנהלי שיווק, אנשי עסקים, פעילים חברתיים. עם כל מי שרק אפשר. רק כדי לנסות לקדם בקצת את הטוב שאני מאמין בו. הרוב המוחלט של השיחות היה עקר לגמרי. אבל זה לא צריך להרפות. כי שם המשחק הוא המשחק עצמו. כי יש תועלת בעצם הניסיון עצמו, גם אם לא הביא תועלת. למדתי, שהפעילות היעילה ביותר היא פעילות עצמאית. שאפשר ורצוי וגם אי אפשר שלא, להיות בקשר עם אחרים. אבל פעילות הליבה צריכה להיות עצמאית.

מה זה hadoop, למה זה טוב, ולמה זה חלק מהעתיד

למחייתי אני מתחזק מערכת hadoop נאה. פוסט זה נכתב בתגובה לפוסט של מתן יונגמן. אני מקווה לשפוך מעט אור על המצב כיום, ולהסביר למי המערכת מתאימה.

ההדופ הוא הבסיס לרבות ממערכות ה- big data. התוכנה המאפשרת לשרתים לעבוד בתצורת צביר – קלסטר. המערכת המפותח כחלק מקרן apache. זוהי מערכת מבוססת java הפועלת בעיקר על שרתי לינוקס. העוצמה של הדופ היא בתחום ה-io. לבסיס נתונים רגיל יש בעיה רצינית. האופן שבו הוא ניגש אל המידע הוא מאוד יקר במונחי משאבים. כאשר כמות המידע היא מאוד גדולה,  עצם ההבאה הראשונית של המידע גורמת לאיטיות שכזו, שלא מעשי לעבוד בדרך זו. ניתן לפתור באופן חלקי את הבעיה באמצעות בסיסי נתונים הקוראים כל פעם שורה שלמה של נתונים, יחד עם זה, ההדופ היא אחת המערכות המובילות כאשר מדובר על כמויות מידע באמת מאוד גדולות.

ניתן לנהל באמצעות ההדופ מידע שהוא הלכה למעשה בלתי מוגבל בגודלו. צבירים של עשרות ומאות שרתים הפועלים בתיאום. מבחינת החומרה, המערכת לא דורשת את החומרה המהירה ביותר או החזקה ביותר. עלות התועלת הגבוהה ביותר מהמערכות היא בתחום הביניים של השרתים. לא צריך ssd ככונן קשיח, לא צריך את המעבד החזק ביותר. עדיף לשים שתי מכונות בינונית מאשר אחת חזקה כך שהמערכת חסכונית גם מבחינת העלויות. (זה תלוי גם בשימוש הנעשה במערכת. כך שצריך לבדוק כל מקרה לגופו, מבחינת ההטיה למעבד, או נפח איחסון. זכרון, די פשוט יחסית לשדרג).

פונקציונלית ההדופ מבצע שתי פעולות עיקריות. הפעולה הראשונה היא איחסון הנתונים. ניתן לדמותו לדיסק קשיח ענק, שבו כל אחד מ-blocks הוא קובץ הנמצא בשרת אחד או מספר שרתים. מה שבמערכת קבצים רגילה מנוהל באמצעות רישום הבלוקים הפייזים על הכונן הקשיח (אינדקסים, super blocks), בהדופ, מי שמנהל את החגיגה הוא שרת אחד (או יותר). תפקידו – ניהול מיקום המידע על הכוננים הקשיחים, וניהול תהליכי שליפת הנתונים.

פעולות השיחזור – מורכבת מחיפוש + ביצוע לוגיקה בסיסית על הנתונים,  פעולות אלו מוגדרות כ- map ו- reduce. עבור אנשי לינוקס, ניתן לדמות התהליך כ- find | sort | uniq. זה אינו בסיס נתונים, במובן שניתן לבצע בו שאילתות באופן ישיר. למרות שקיימות מערכות נלוות המאפשרת ביצוע שליפת מידע באמצעות שאילתות מבוססות sql. (אלו הן ה- hive – של שורת הפקודה וה-hue בעל ממשק ה- web אשר פותחו על ידי facebook). למעשה, ההדופ, כמו כל תוכנה חופשית ראויה לשמה, מאפשר מימוש של מעין plugins המרחיבים את יכולותיו.

כל slave במערכת הוא שרת, והוא מבצע הן את הפעולות הקשורות לאיחסון הנתונים והן את הפעולות הקשורות לעיבודם, כך שניתן לקבל יחס טוב בין גודל המידע לבין היכולת לנתח אותו.

המערכות הבסיסיות של ה- hadoop הן ברמת בשלות גבוהה. היציבות שלה טובה מאוד. כמו בלינוקס, קיימות הפצות הדופ שונות המספקות קבצי התקנה, תיעוד ותמיכה וכמו בתוכנה חופשית, ההתקנה, התיעוד והפורומים הם בד"כ בחינם ורובם ברמה מאוד גבוהה.

בניגוד לבסיס נתונים רגיל, בו שאילתות מתבצעות במהירות גבוהה מאוד, ב- hadoop הבאת נתונים יכולה לקחת דקות ואף שעות. השימוש ישירות במערכתמוגבל לשימושים כגון bi. – מערכות המידע העיסקי.

בשל קנה המידה של נפח האיחסון, יש צורך במערכות ייעודיות שיאפשרו הזרמת המידע אליו. כמו כן, לעיתים מתעורר הצורך לשלוף נתונים מהר יותר. על כן, נבנות מערכות עזר מבוססות בסיסי נתונים sql המאפשרות לבצע שליפות (ולו חלקיות) על המידע.

היתרון הגדול ביותר של ההדופ הוא המחיר שלו – מאחר שזו תוכנה חופשית, בעלי הידע המתאים מסוגלים לתחזק את המערכת בלי לרכוש תמיכה. העלות של הקמת מערכת שכזו קטנה בסדר גודל לפחות, לעומת מערכות אחרות של צבירים המתיימרים לבצע פעולות דומות ולו באופן חלקי. למרבה הצער, מערכות של הממשלה ושאל התאגידים הפיננסים, מחוייבות ברכישה של תמיכה עבור כל מערכת קריטית. מדיניות זו בנוגע להדופ, עלולה לעלות ביוקר.

חלק נכבד מקלסטרי ההדופ נמצאים על מכונות פיזיות. אין שום יתרון ביצועיי בהפעלת המערכת על מכונות וירטואליות. כמו כן, פעולות כמו גיבוי מבוצעות בתוך הקלסטר עצמו, ולו הקושי המעשי להעתיק את כל המידע הנמצא בתוך המערכת אל מיקום אחר. amazon מספקת מערכות hadoop בענן שלה ומקלה על ניהול המערכות, כמו כן, היא מפתחת טכנולוגיות משיקות כגון ה- red shift. (הסחה לאדום :).

ההדופ עשוי לשמש כל אירגון המעוניין לעבד כמויות מאוד גדולות של מידע. לא כמויות קטנות כמו של חברות ביטוח ישראליות או בנקים בארץ, אלא רישום של עשרות ומאות מליוני פעולות ביממה. הקמת מערכת שכזו ותחזוקה שלה, היא פרויקט פיתוח המצריך שימוש בכוח אדם מיומן. זה פרויקט פיתוח בעל קשר הדוק למערכת עצמה ולמערכות ההפעלה, ולכן, נהוג לכנות את האנשים העוסקים בתחום dev ops.

אין מניעה כיום לכל אירגון המעוניין לעשות שימוש בנתונים בהיקף גדול לעשות שימוש במערכות big data. אבל בניגוד למערכות אחרות בהן הדרך ידועה, נבדקה ונבחנה, הטמעה של מערכות big data היא פרויקט פיתוח המתבצע בלמידה ובדיקה שוטפת של טכנולוגיות ומצריך תעוזה אירגונית. מי רוצה להיצמד לגירסאות עם תמיכה, או שמפחד לנסות מערכות שעדיין לא הגיעו ליציבות מלאה, לא יזכה לנצל מלוא יכולת המערכת. הפתרונות בשטח קיימים, וכשבודקים את העלות של מימוש הפתרון, היא זולה גם יחסית לעלויות כוח האדם הנדרשות כדי להטמיע הפתרון.

המציאות העיסקית הופכת את השימוש במערכות שכאלו ליתרון יחסי עבור האירגונים שישכילו לעשות בהם שימוש. ולפחות בעתיד הנראה לעין, קשה לי להאמין שהעולם הקנייני של התוכנה יצליח להתחרות בעולם החופשי.

עומד לפני גיוס לצה"ל? שוקל לשרת כחייל קרבי? בוא תכיר את השריטה

הנה, ????? עומד אתה לפני הגיוס. ואתה מרגיש גדול וחזק. כי אך לפני כמה שנים היית ילד, והנה גדלת וחזקת ואתה גבר. ואתה בן 18. ואתה לא ילד. וזכותך להחליט על דרכך. וכבר שנים הרבה אתה סופג את מה שאתה חושב שאלו הם ערכים. ואתה נחוש בדעתך להתגייס. ולתרום ולתת למדינה חזרה עבור כל מה שהיא שיכנעה אותך שהיא נתנה לך. ואתה חושב שאתה יודע משהו על הצבא. מהשכנים, מהחברים, מהסרטים. וזה HATS נראה לך גדול ומופלא. אז לפני שאתה בוחר לרוץ על הג'בלאות, ולפני שאתה לומד לפרק נשק ולהרכיב, אולי כדאי שתשמע משהו מאחד זקן, שהיה בדיוק כמוך, לפני קצת יותר מ- 20 שנה.

אתה חושב שאתה מודע למה שיקרה לך שם, בצבא. שאתה תעמוד לפני אתגרים פיזיים אדירים, ואתה מוכן לקבל על עצמך את הסיכון להיהרג, לא קולט שאם תיפול, עדיף להורים שלך כבר למות איתך מאשר להמשיך עם מה שצפוי להם. יש הילה של קדושה סביב הנופלים. ואתה מביט על הפצועים וחושב על הוולוו, לא מודע לכמה ייסורים והשפלות זוכים אלו שפירקו את גופם על מזבח המולדת. והכל נראה שיהיה wholesale nba jerseys קטן עליך. והגוף שלך מוצף בתחושה של כוח ושל יכולת ושל הרפתקאה. ואתה בטוח שהצבא יחשל אותך, ויהפוך אותך לגבר גבר ושאף אחד לא יכול עליך.

אז כדאי שתדע, שרוב הסיכויים שלא תפצע, ולמרבה המזל, רק מעטים נהרגים. ויותר דופקים לעצמם כדור בראש מאשר מקבלים אותו מהצד השני. אבל רוב הסיכויים, שהגוף שלך ישלם מחיר ויכאב לך, שנים רבות אחרי שתתפוגג צחנת נעלי הצבא. ולא רק הגוף, ולא תדע ולא תהיה מודע, עד שיעברו הרבה מאוד שנים. עד שתכיר את עצמך ותתחיל לשאול את עצמך, מה wholesale jerseys היה קורה אילו לא היית קרבי.

כי אם תהיה קרבי, רוב הסיכויים שתזכה לקבל את השריטה. ואני אומר רוב הסיכויים, למרות שלא פגשתי קרבי אחד שלא קיבל אותה (אם כי יש כאלו  שינסו להכחיש אותה בפני זרים) ולא פגשתי מי שלא היה קרבי ומבין על מה אני מדבר. כי את השריטה מאוד קשה לתאר. וכאשר מביטים על השרוטים, הם נראים לגמרי רגילים. ואף אחד לא מאמין ומוכן לקבל את היקף המשמעות שלה, אלא אם חווה אותה בעוצמה. ואולי גם אז. לא.

השריטה מתחילה בטירונות, והיא הולכת ומעמיקה. ואם תשרוד את המסלול הקרבי, אתה תראה אותה מפילה את חבריך עד שהם מסתלקים. ואתה תחשוב שהם חלשים, שהם לא עמדו בעומס, שהם נשברו. אבל בעצם הם התנהגו באופן הגיוני, בזמן שהשריטה שלך הולכת ומעמיקה. הולכת ומשתלטת לך על האישיות, משנה אותך כפי שאתה לא יכול לדמיין. כי עם השנים, ההשפעה שלה תלך ותגדל. ואולי, עוד הרבה מאוד שנים, אתה תראה את הילד שלך מכוון genotypes1 אליך אקדח צעצוע, אז תחטוף את זה בפנים. ותנסה להסביר לו שאסור לכוון נשק על אבא גם אם זו רק חתיכת פלסטיק. ולך תסביר לילד בן 4 על השריטה. כאשר אף אחד בסביבה, לא אמא שלך, ולא אחותך ולא אחיך הג'ובניק ולא אישתך לא מסוגלים לקלוט אותה. למרות שהם רואים אותה מבצבצת לה בכל פעם שמשהו אצלך לא נראה בסדר. ולמרות שהם משלמים, גם הם, את המחיר של הבחירה שלך.

לך תשאל מי שהיה קרבי על השריטה. ותביט בעיניים שלו בזמן שאתה שואל, ותראה ניצוץ מוזר, אפל, שחור ועמוק של עצב. כי השריטה, היא קודם כל עטיפה של עצב. ואנשים מגיבים אליה אחרת אבל לכולם יש את אותה עטיפה שהם מתכנסים אליה, אל אלפי הזכרונות הקטנים ההופכים את השריטה למשהו בלתי ניתן למחיקה. יש אנשים שהופכים מצחיקים, ויש אנשים שלא נחים לרגע ויש כאלו שהופכים כוחניים ואלימים וחסרי סבלנות לשטויות של אחרים. וכל אחד מגיב אחרת. wholesale mlb jerseys אבל אפשר להרגיש אותה. וברגע שלמדת לזהות אותה, תראה אותה בכל מקום. ותראה גם את אלו שהם לא נשרטו. וכן, אתה תקנא. כי עדיף, תמיד עדיף, להיות לא שרוט.

אל תבלבל, לא מדובר על הלומי הקרב. אלו הם מעטים למרות שאנחנו קרובים. ואני יודע עד כמה  זה היה יכול לקרות לי. ואני מסוגל להבין טוב יותר ממך ומכל האחרים עד כמה הלם הקרב קובר את הקורבנות שלו בחיים. כי אצלם זו לא שריטה, אצלם זו שסע. זה קרע בנשמה. ואם יהיה לך מזל (ורוב הסיכויים שיהיה לך מזל) ולא תראה את החברים שלך מתפוצצים לחתיכות מול העיניים, ולא תתעורר בלילה בזעקות כל חייך. אז רק תהיה שרוט. לא ממש דפוק.

לומדים להתרגל לשריטה. היא צריחה יבשה בלילה אפל. היא מעירה ומדרבנת ויש בה כוח משכר. יש לה ריח של אבק שריפה, ושמן מנועים ועשן של מנוע דיזל. לומדים לחיות איתה, לעמעם את הסימנים שלה כלפי הסביבה. אבל אף פעם לא מכסים אותה כי היא צצה. ברעש, בדוחק, או כאשר תהיה לבד. ואתה לא מאמין שאתה תישרט, ואתה חושב שזה מחשל. ושאתה תרוויח משהו מזה שתהיה קרבי. אז לא. כי מי שנשאר בעורף, ירוויח יותר. ולאורך השנים, כאשר תביט לאחור על חבריך שנשארו מחוץ לחיל הקרבי, ולא משנה באיזה מסלול חיים תבחר, רוב הסיכויים, שהם קיבלו יתרון עליך. והם לא צריכים לסחוב אותה איתם לכל cheap nfl jerseys מקום. כי למרות שהיא שריטה, היא מאוד מאוד כבדה. ועם השנים, היא לא מאבדת ממשקלה.

וכן, יש יתרונות קטנים בשריטה. כמו למשל, קור רוח לנוכח פני המוות. כי אחרי שהבנת שהצבא מתייחס אליך כאל בשר תותחים ואיך לאף אחד לא אכפת שם אם תחיה ואם תמות, אם אתה מקבל אוכל או מצויד כהלכה. ואחרי שראית כיצד החיים שלך ניצלו שוב ושוב כי הראש שלך היה במקרה כמה סנטימטרים הצידה, אז אתה יודע שאם יצאת בחיים. אז עכשיו הכל בסדר. אז אתה לא תרעד באימה אחרי שכדור ישרוק ליד הראש בדיוק כפי שתביט בקור רוח על תאונת דרכים, ואבן גדולה שנפלה חצי מטר ממך תגרום לך לצחוק. כי הרי אתה עדיין עומד על הרגליים והמוח שלך לא שפוך על הרצפה. אז הכל לכאורה בסדר. ואפשר להמשיך הלאה. כי ברגעים הללו, תרגיש את החיים בעוצמה של עצבים חשופים. ואולי עוד 20 שנה, כשתהיה בן 40, רק אז תבין שזו השריטה. ואז, תוכל לשאול עצמך. האם זה שווה את זה? האם לחיות אייתה יום יום כל כך הרבה שנים, כך כל הרבה לילות, שווה את אותם רגעים קטנים של חסד בהם היא לכאורה עוזרת?

ואני מרגיש את השרוטים. זו אחווה שמעבר למילים. אני פוגש אותם בכל מקום. והם כולם יודעים מיד על מה אני מדבר. וכשאני שואל אותם, ואני תמיד שואל אותם, אם הם שרוטים. הם כולים יודעים בדיוק ומיד על אני מדבר. והם מהנהנים בראש שלהם ואני מרגיש את העצבות עוטפת אותם לרגע, “to מבצבצת ואז שוב נעלמת אל מראית העין של השיגרה. לקח לי שנים לבודד ולתת לה איזה תיאור של מילים, לקח לי שנים להכיר בה, למרות שהיא חלק ממני. ולא ידעתי אם זה רק אני, עד שהבנתי שזה בסדר. שאני לא היחיד, ואני לא מתפנק ואני לא מתבכיין. כי זה לא רק אני. זה כל מי שהיה שם.

ויש עוד משהו שאתה תקבל עם השריטה. והוא חוסר אמון בסיסי וגדול בצבא. את המפקדים הישירים שלך אתה יכול לאהוב או לא לאהוב, להעריך אולי לבוז להם. אבל אתה תלמד משהו אחד ברור. שאין לך אמון במערכת. וזה בא ביחד עם השריטה. חוסר אמון מקיף בכל מי שלא נמצא איתך בשטח. כל הגנרלים על מפותיהם ופקידותיהם ורכביהם המפנקים והפנסיות שלהם. וכל אלו השולחים אותך למות בדבל קליק. כי אחרי שאני שואל לגבי השריטה, אני שואל לגבי האמון. וזו תמיד, אותה התשובה.

אז אנחנו סביבך, השרוטים. מאות אלפי מאיתנו. לא מתקשרים אחד עם השני, אבל מבינים במשהו שהוא מעבר למילים, אנחנו בכל מקום בחברה הישראלית. משפיעים עליה. חיים בתוכה, צלליות קצת יותר עצובות של מי שהיינו יכולים להיות. רוצה להצטרף? ברוך הבא. רק אל תגיד שלא ידעת. כי זה יקרה לך. זה קרה לי  וזה קרה לכל מי wholesale jerseys שהיה איתי.

רוצה לחוש אותה? רוצה להתקרב? קרא את במערב אין כל חדש.

רוצה לדעת כיצד מרגישים אחרי השיחרור, כאשר יש מלחמה ואתה לא שם? בוא קרא על כלבי המוות של המלחמה.

רוצה לדעת מה יקרה לך אם תהרוג? מה קורה לאלו שהרגו ילדים?

רוצה לדעת מה יקרה לנפש שלך אם חלילה תתשתף בקרב?