מהשרון לתל-אביב באופניים – להגיע לעבודה באופניים

אחרי שנים לא מעטות בהן נאלצתי לשרך את דרכי בפקקים אל העבודה, הצלחתי סוף כל סוף למצוא משרה במרחק רכיבה מהבית. ולא סתם מרחק רכיבה, אלא דרך השדות.

 

לרכב על כביש באופניים, זה לא תענוג גדול. בכלל, הכבישים בישראל הם לא תענוג גדול, ולא רק בגלל התשתיות, אלא בעיקר בגלל הנהגים. האלימות של הנהגים היא עוד יחסית סבילה, נדיר המקרה שבו מישהו באמת ינסה להוריד אותך מהכביש, לרוב סתם יתעללו בך בברוטליות. אבל האדישות, היא ממש הורגת. נהגת אדישה מסוכנת לעיתים יותר מנהג צעיר ואלים. מי שרוצה לרכב על כביש מהיר לעבודה באופניים, זה לדעתי בעיקר כדי לנסות לגבות את דמי ביטוח החיים.

מבט לתל-אביב מאחורי תחנת הרכבת פתח תקווה קרית אריה (בית הקברות ירקון מצד ימין – לא נראה בתמונה)

מאידך, במקביל לכביש 5, יש עולם של שבילים, חורשות אקליפטוסים, בריכות מים, ציפורים, שדות חרושים. זה עולם שנמצא לא רק פיזית מחוץ לכביש, אלא גם מבחינת המקצב, התחושות, הריחות. זה עולם אינטימי, שמורת טבע של רוגע, של קצב נכון, רענן וריחני.

המרחק מהבית שלי לעבודה הוא כמעט 15 קילומטרים, מעשית, מדובר על פחות משעה רכיבה. זה פחות או יותר הזמן שלוקח לצלוח את הפקקים למרחק הזה. קיימת תקורה די משמעותית סביב הנושא. צריך להכין את האופניים, צריך להכין בגדים חליפים, וצריך להתקלח כאשר מגיעים. בסופו של דבר, זה פחות משעה וחצי מדלת לדלת. שוחחתי עם אנשים אשר לא מוותרים על הגעה למקום העבודה גם אם הוא נטול מקלחת. אפשר להתארגן ולהחליף בגדים מבלי להוות מפגע אקולוגי.

הירקון באיזור קרית עתידים

קצת לפני שהחלטתי לצאת למסע הזה, ביצעתי רכיבות עירונית, כדי להכין את הגוף למעמס. רכבתי 3 פעמים בשבוע, שעה, מה שאיפשר לי לדעת שאוכל לרכב שעה לעבודה ושעה בחזרה.

השינויים הנעשים בגוף כאשר מדובר על הגדלה שכזו של עומס פיזי, הם רבים ומגוונים ומתפרשים על כל התחומים. כל המערכות בגוף מתחילות לתפקד ברמה אחרת לגמרי. העור נעשה חלק יותר וגמיש יותר, הראיה מתחדדת, הנשימה רכה, חוש הריח מתחדד. וזה בנוסף לבונוסים המובנים כמו הגדלת השרירים, התנפחות העורקים והוורידים, שיפור בקורדינציה, באיכות השינה וברמת העירנות. אני מרגיש צעיר הרבה יותר. הרבה הרבה יותר.

מאחר שרכבתי לפני שנים כבר במסלול דומה, יש לי שרירים המסוגלים לשאת בעומס הרכיבה בלי יותר מדי בעיות. מאידך, מאחר שהגוף שלי הגיע לרמוות ניוון של עגל חלב, הריאות והלב התקשו לספק את הדם והחמצן שהגוף זקוק לו. רכיבה באופניים, ולמעשה כל הפעלה של הגוף, זו התבוננות פנימה, ניסיון להבין את מה שהגוף משדר, מבלי להפריע לו עם מסרים מטופשים כמו כמה מהר אני רוכב, וכמה זמן זה יקח לי. רכיבה זו הקשבה, התחשבות בעצמך, בידוד רעשי הרקע מתוך המהות החשובה. כי יש הרבה רעשי רקע.

כל התחלה של רכיבה היא טיפה נוקשה. לוקח זמן עד שהגוף נכנס לקצב, עד שהשרירים מתחממים. אחרי 20 דקות לערך, הגוף נכנס לטמפרטורת עבודה אידאלית, אבל אחרי 40 דקות לערך, נכנסים משככי הכאבים לפעולה. אז יש ממש תחושה של התרוממות רוח, שלא נגיד היי. נראה שהרגליים מדוושת מעצמן, ומה שנשאר לי זה לשחק עם הכידון. וזו תחושה מאוד מאוד מטעה. ברגע הזה של השאננות, של התחושה שהכל זורם נהדר, אז הערנות נפגעת והסיכוי לתאונה גדל. זה בד"כ גם הרגע שמישהו יעקוף אותי כאילו שאני בהליכה.

אני לא משתמש במכשירים לבדוק את קצב הלב, רק במעקב אחרי המהירות ושריפת הקלוריות. זה בעיקר מטעמי עצלות, כי זה מאוד נוח שהטלפון רושם את המרחק ואת הזמן. למרות, שבגדול החשבון הוא מאוד פשוט. שעה רכיבה היא 600 קלוריות. והמהירות הממוצעת שלי החלה ב-15 קמ"ש והגיעה עד ל-17 קמ"ש. למרות שאני שורף אלפי קלוריות, הירידה במשקל אינה ביחס ישיר להיקף המאמץ. קיימות לכך מספר סיבות. הסיבה העיקרית, היא אולי שאני נותן יותר דרור לפי ואוכל יותר זבל. בעיקר, מוצרים עתירי סוכר כדי להקל על התרקונות המאגרים. אני מקווה שעם הזמן אוכל להתמודד עם ירידת הסוכר בקלות רבה יותר ובהתבסס רק על פירות. כמו כן, במקביל להוצאת האנרגיה קיימת בניה מסיבית של שריר. למרות שהמשקל לא מראה ירידה משמעותית, הרי יש ירידה מאוד משמעותית בהיקפים.

אך גם אם אני צולח יום אחד של רכיבה בלי קשיים, זה לא אומר שהיום הבא יהיה קל באותה מידה. קיימת עייפות מצטברת. לא רק הלב, הריאות והשרירים משתתפים במשחק. צריך גם לספק אנרגיה, לסלק פסולת ולבנות שרירים. אחרי חודש של רכיבה (300 קילומטרים ו-11000 קלוריות), הגעתי לכושר המאפשר לי לרכב 3 ימים ברציפות.

לפעמים יש ירידה ברמות האנרגיה

האופניים שלי כה ישנים, עד שכאשר אני מגיע לחנות התיקונים, בעל החנות מנסה לעמעם את נוכחותי. עצם הקיום של אופניים כאלו מאיים לו את הפרנסה. החלטתי לרכוש אופניים חדשים, אבל לא בגלל המוכר, אלא בגלל הגלגלים והמתלים. המתלה הקדמי של האופניים שלי משפריץ שמן, מה שאומר שהוא גמור לגמרי. תוך כדי רכיבה הכידון נוקש לי בידיים. כל מנגנוני ההילוכים והכבלים מצריכים שיפוץ מסיבי, אך הבעיה העיקרית היא קוטר הגלגלים. אני התגלגלתי לי על גלגלי "26 מיושנים, כיום האופנה היא "29. לדברי החבר שמבין, מדובר על שיפור מהותי במהירות הרכיבה, בנוחות, ובשליטה. יחד עם הורדה במשקל של 3000 ש"ח מחשבון הבנק.

האופניים הישנים שלי ערוכים לרכיבה, כולל בגדים להחלפה, מגבת, סבון ואקדח עם משתיק קול (סתם).

השיפור ברכיכה בעקבות הגדלת קוטר הגלגל מאוד מורגשת. המהירות הממוצעת עלתה ב- 2 קמ"ש, וזה לא שאני מתאמץ יותר. מהמורות הדרך הרבה פחות מורגשות, האופניים מתגלגלים קדימה הרבה יותר. הגדלת קוטר הגלגל הגדילה את התנע ולכן הנטיה של האופניים להמשיך בדרכם הרבה יותר גבוהה. כמו כן, שטח המגע עם הדרך גדל, מה שמקל על ספיגת מהמורות ומעבר באדמה רכה. סוף כל סוף, אני מרגיש כמה שהרגשתי פעם באופני כביש. תחושה של תנועה ושל מהירות. מומלץ.

אופניי 29" שעברו רכיבה בשדות של אחרי הגשמים

 

אבל יש ברכיבה הרבה יותר מאשר רק מאמץ פיזי, טיול בין בריכות הירקון ופגישה אקראית עם בחורות מעורטלות ברמה כזו או אחרת. כי הרכיבה מאפשרת את החיבור הכה מענג לכאן ולעכשיו. כשרוכבים, אחרי זמן מה, כל המחשבות שצריכות להיחשב משתחררות להן. ונשארים עם המגע החשוף עם המציאות. ברגע הזה, כאשר המחשבה נעצרת, כאשר הגוף כל כולו במאמץ, אז אפשר לגעת באותה תחושה חמקמקה של אושר. זה אושר מאוד מיוחד, אושר אינטימי, שאף אחד אינו שותף לו. ניתוק מכל הטפל, מתחרות, מזמן ומדאגה. רגע אחד קטון, בו אדם מפסיק להיות אדם והופך לרגע אחד מאושר כמו חיה, שכל זכרונותיה מתנדפים להם עוד לפני שהצליחו לגבש צורה של מחשבה ומילה.

בריכה בירקון עם בחורה בביקיני הרוחצת בה (מחוץ לגבולות התמונה)

בזמן האחרון חזרתי לי לקרוא. והקריאה, משתלבת לה במהלך החיים שלי. מצד אחד, קראתי את המרקיז דה סאד, אשר דן בין השאר בליברנטיות. מושג שבזמנו תורגם לחופש מכל מגבלה מינית, ואילו אני לוקח אותו לכיוון ההפקרות המחשבתית, ואין כמו רכיבה לתת לחשיבה להתעופף לה אל הלא נודע והלא צפוי. צרפתי אחר שאני שוקע בכתביו הוא קאמי, עם ספר ההתבוננות "כלולות, הקיץ". קאמי מפעפע אל תוך נופי אלג'יריה, מצייר אותם בקווים עדינים של חיים, תשוקה ומוות. מפיק מהאור, מהריח, מהצבע ומהטבע את ההשראה אל הקיום המיידי. אותו קיום שאני מתחבר אליו ברכיבה.

שביל ישראל בתוך סבך הסוף

יש המון דברים יפים לצפות בהם בזמן הרכיבה. מכביש 40 צפונה, בואכה ראש העין, הירקון ניתן לרחיצה. יש בו בריכות מקסימות, ומדי פעם בחורות (ובחורים, אבל למי אכפת?) רוחצות בהן בביקיני מצודד. אני רוכב מאחורי מכון הטיהור של הוד השרון. מכון הטיהור מזרים מי קולחין מטוהרים, אשר מהווים מוקד משיכה למיני רבים של ציפורים. ברק כחול של שלדגים, ענפות המתרוממות להן לאיטן כשאני מגיע, ולהקות של דררות ירוקות מקיפות אותי בציוציהן. בשדות, אני פוגש להקות של יונים הנחות להן על הקרקע, מתרוממות בעצלות אל עוד יום אין עבודה אין דאגה. מדי פעם אני מבחין בזוגות של נמיות נסוגות אל הסבך. חלק מהמסלול עובר בתוך סבך של סוף, עשרות מטרים בלבד מהמפלצת הזו של כביש 5.

גשר מתקופת הבריטים במקביל לכביש 5. עדיין בשימוש

הדרכים בשדות אינן שוממות. רבים עושים שימוש בדרכים אלו של מטה, על מנת להתנייע בין ישובי השרון. זו קהילה ארעית, שהקירבה היחידה היא התנועה ההדדית על אותן דרכים. אבל כמו בכל קהילה, קיימים מנהגים, העוברים בין הרוכבים. מאוד נהוג להגיד שלום ובוקר טוב. לעיתים, אני מוצא עצמי מברך לשלום יותר אנשים בדרך לעבודה מאשר במשרדי התאגיד. אולי, מיעוט האנשים מקרב את הלבבות. אולי, שותפות החוויה, ואולי הידיעה שאם אפגע, אנשים אלו הם שיושיטו לי עזרה. וכך, כאשר אני מבחין במישהו שאולי צריך עזרה, גם אני שמח להציע לו עזרה. המכוניות לא רק לוקחות מאיתנו את החוויה של תחושת השדות והטבע, הן מרחיקות אותנו אחד מהשני, מפקיעות עוד פיסת אנושיות.

בשעות שאני רוכב, אני לעיתים קרובות עוקף את המכוניות הנעות להן בפקק. אני מבחין בהן בכביש, למעלה, מסריחות את העולם, מתחרות להן על כל מטר אספלט. אני לא ממהר, אני לא יכול למהר. אם ארכב יותר מהר, אני עלול להשתנק. אז אני מביט אל השדות, ונושם את ריח הירוק של המים. וכיף.

מסלולי רכיבה באופניים

פריחה על רקע בריכת מים

כתב הגנה על המרקיז דה סאד, ניתוח מרפרף של "ז'וסטין או ייסוריה של המידה הטובה"

אי אפשר להפחית מחשיבותו של המרקיז דה סאד, ולו בשל כך שהעניק את שמו להתנהגות אנושיות המוכרת ונזכרת באופן שוטף. יחד עם זה, בדומה ליצירות גדולות אחרות, התודעה הציבורית עוסקת בצדדים היותר פרובוקטיביים, נסחפת אל המובן מאליו, ולא מאתגרת את עצמה בבחינה מהותית של היצירות.

ייסוריה של המידה הטובה, הינו רומן העוסק בקורותיה של אחת, ז'וסטין, אשר מתעקשת, לדבוק בהתנגדותה לכל סוג של שחיתות מוסרית או גופנית. לאורך הרומן, היא קורבן לעשרות מעשי זוועה, אונס, התעללויות נפשיות ורגשיות. אך למרות כל זאת, היא שומרת על טוהרתה. לכאורה, מדובר על רומן פורנוגרפי אשר כולל גם הצדקות פילוסופיות לראיית עולם ליברנטית. במהלך הרומן, המרקיז מביא טיעונים כנגד המוסר, החמלה, הדת ובעד הכוחניות, התאכזרות לשם הפקת הנאה, והפקרות מינית מוחלטת. לכאורה, הרי זה רומן שתכליתו הן לספק מזון לדמיונות נתעבים, ומאידך, לתת הצדקה רציונלית לקורא להמשיך לקרוא.

המבנה העלילתי של הרומן מזכיר את המבנה הקלאסי של הטרגדיה. ככול שעובר הזמן, ייסורי הדמות הראשית הולכים ומתעצמים. אך אין הדבר מתקיים רק פעם אחת, אלא לכל אחת מהדמויות הסוררות ניתנת ההזדמנות לחזור בה, והיא רק מעמיקה את פשעיה. לא רק שהדמויות המתעללות אינן נענשות על פשעיהן מידי ההשגחה, אלא להפך, הן מתוגמלות, וככול שעובר הזמן הן מתחזקות ומתעצמות, הן מבחינה כלכלית, חברתית ומבחינת ההנמקות שהן מוצאות לצעדיהן.

אך אלמנטים נוספים ברומן מרמזים על כך שקיים רובד נוסף, מורכב יותר. היוצא לכאורה כנגד התפיסות הליברנטיות.

הדמויות המתעללות, היינן כולן בנות מעמד גבוה. ככול שמעמדן גבוה יותר, כך מידת הייסורים שהן מנחילים גדולה יותר. המרקיז מבצע הקשר חד משמעי בין הרדיפה אחרי הממון לבין רוע. אך יותר מכך, הוא טוען, שצבירת הממון נעשית באמצעות פשעים בלבד, ושתכלית העשירים להגדיל המצוקה בעולם על מנת להגדיל את הונם.

הטענה של המרקיז, אינה רק שככול שאדם עשיר וחזק יותר, כך הוא בז יותר כלפי החלשים, אלא שהשיטה עצמה, שהחברה עצמה מבוססת על רוע זה. בעיני צדקנים, תיאורים מינים מפורשים (אך לא בוטים) היינה הצדקה לפסול יצירה. אך מאידך, כיום, אנשים צוברים הונם באמצעות הרעלת מאות אלפים אזרחים בזיהום והריגתם במחלות שונות. המרקיז מתאר התעללויות מיניות בילדים, וזה מעורר חלחלה. אך כיום, בישראל, מאות ילדים בשנה מתים על מנת לאפשר לעשירים להתעשר יותר. הרשתות החברתיות מאפשרות לאלפי פדופילים למצוא קורבנות ולפגוע בהם מביתם, אך המקימים של הרשתות הללו נחשבים גיבורים תרבותיים.

ז'וסטין אינה הראשונה שעוברת מסכת ייסורים איומה הנראית כתפורה על ידי ההשגחה עצמה. גם איוב הוקרב לכאורה על ידי האל על מנת להוכיח את עוצמת האמונה. ייסורי איוב, מחזקים את האמונה באל, ולכן, את עצם קיום האל בעיני האדם, בשל ההכרה של איוב שאת מעשי האל אי אפשר לפרש בכוח ההיגיון. גם אמונתה של ז'וסטין לא מתערערת. אך יותר מכך, כל הדמויות המתעללות הינה מכוערת. ההפקרות הנפשית והמוסרית הופכת אותן לדמויות מעוררות סלידה. לא כך ז'וסטין, השומרת על יופיה המהמם לכל אורך הספר. למעשה, ההתעללות שהיא עוברת נועדה לא רק לשבור את רוחה, אלא לטמא אותה. וסירובה לשתף פעולה ולהיכנע לרוע, שומר את גופה ואת נפשה. היא ממשיכה בעקשנות, מקיימת בסיבלה את אמנותה, בדיוק כמו התפיסה הנוצרית הקלאסית. העקשנות המודעות הזו שלה, הופכת אותה רק ליותר אטרקטיבית בעיני הפוגעים. ככול שהיא מתעקשת יותר לשמור על תומתה, כך הם מנסים יותר לחללה.

אך ז'וסטין אינה בודדה בסבלה. היא מוקפת בנשים צעירות רבות, כולן יפות, כולן סובלות, נרצחות, מעונות, נאנסות, מטומאות. ומאידך, הפוגעים הם תמיד גברים. (למרות שיש נשים המשתפות פעולה, ההתעללויות מבוצעות בפועל על ידי גברים). העולם, לפי דה סאד, מחולק לשניים. מצד אחד, הגברים, כוחניים, פוגעניים, שטניים, מכוערים, שטופי זימה ותאווה, רודפי כוח ושררה. כולם נמצאים באורגיה מכוערת זו של רוע.מהסחורים הקטנים, אנשי הדת, השופטים, האצילים, כל מי שנפשו חפצה בעושר, כך הוא נותן לעצמו חופש לבצע מעשים נוראים יותר. וככול שהוא חזק יותר ועשיר יותר, כך מעשיו מפלצתיים יותר.

ומאידך, הקורבן הנשי, האישה. בריה יפה, ענוגה, עדינה ורודפת טוב. אשר שומרת על שלמותה הפיזית עד הסוף.

גו'סטין אינה רק קורבן חברתי. היא גם גילגול מחדש של איוב ושל ישו. מצד אחד, המרקיז פורש מסכת מהודקת של נימוקים רציונלים המצדיקים לכאורה את ההנאה מהפגיעה באחר ומאידך, הוא עושה הכל על מנת לסתור את התפיסה הזו על ידי איפיון הדמויות הפוגעות והנפגעות. יש בכך גם קריאת תיגר על התפיסות המסורתיות של הנצרות הרואות באישה את המפתה, את שורש הכל רע. היציאה של המרקיז כנגד הנצרות, היא יציאה כנגד יסודות הנצרות, דת שתכליתה לדכא את הציבור ולשעבד את משאביו לכנסיה.

אני מאמין, שעל מנת להתחבר לטוב חובה לדעת את הרוע. המגע עם הרוע צריך להתבצע ברמה השכלית, הרציונלית, ואילו המגע עם הטוב צריך להיות רגשי. אי אפשר לשאוף לטוב מבלי לדעת להבחין ברע ואי אפשר להבחין ברע מבלי להכיר אותו.

הרומן הזה הוא רומן יפהפה, מטלטל ומרגש. הוא מאתגר את הקורא עם תחושותיו ותשוקותיו. בויקיפדיה, מדובר על המרקיז כעל דמות סוטה, פושע וחולה נפש. מאידך, קיימים מחקרים אחרים, הטוענים שכל הנאותיו של המרקיז נעשו ללא פגיעה באנשים. שהוא אכן אהב מין מגוון, אך הקפיד שכל פעולותיו לא יפגעו בנפשו של אף אחד. קיים אינטרס של הסדר הקיים להציג את המרקיז כסוטה. האשמותיו כנגד מבנה הכוח של החברה הינן חמורות מאוד. התמקדות בצדדים הפרובוקטיבים של היצירה מאפשרת לה להיות מקוטלגת כיצירה פורנוגרפית. אך מי שקורא אותה ופותח את ליבו ונפשו, מגלה יצירה מורכבת, יפה, עדינה ומלאת אהבה.

כמה מתים בישראל בשבוע?

בהסתמך על המידע של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,

מתים בישראל כל שנה, קצת יותר מ-40 אלף איש. הסיבות הבולטות הן: סרטן, מחלות לב, תאונות דרכים והתאבדויות.

השבוע, מתו בישראל בממוצע:

בתאונות דרכים: קצת יותר מ- 7 אנשים

התאבדו: קצת יותר מ-8 אנשים.

דלקת ריאות: יותר מ-17 אנשים.

סרטן: 120 איש.

מחלות הקשורות לכלי דם (מוח, לב, כבד): 170 אנשים

 

חלק נכבד ממקרה המוות הללו קשור לתזונה. על פי מחקרים ניתן להוריד את הסיכון למחלות אלו על ידי הימנעות משומן טרנס. ולאלו הרוצים להיגמל מהנזקים.

 

מחלות הקשורות לזיהום אוויר: 50 אנשים

זיהומים בבתי חולים: 52 אנשים.

תאונות בבית: 2 ילדים.

 

עומד לפני גיוס לצה"ל? שוקל לשרת כחייל קרבי? בוא תכיר את השריטה

הנה, אתה, עומד אתה לפני הגיוס. ואתה מרגיש גדול וחזק. כי אך לפני כמה שנים היית ילד, והנה גדלת וחזקת ואתה גבר. ואתה בן 18. ואתה לא ילד. וזכותך להחליט על דרכך. וכבר שנים הרבה אתה סופג את מה שאתה חושב שאלו הם ערכים. ואתה נחוש בדעתך להתגייס. ולתרום ולתת למדינה חזרה עבור כל מה שהיא שיכנעה אותך שהיא נתנה לך. ואתה חושב שאתה יודע משהו על הצבא. מהשכנים, מהחברים, מהסרטים. וזה נראה לך גדול ומופלא. אז לפני שאתה בוחר לרוץ על הג'בלאות, ולפני שאתה לומד לפרק נשק ולהרכיב, אולי כדאי שתשמע משהו מאחד זקן, שהיה בדיוק כמוך, לפני קצת יותר מ- 20 שנה.

אתה חושב שאתה מודע למה שיקרה לך שם, בצבא. שאתה תעמוד לפני אתגרים פיזיים אדירים, ואתה מוכן לקבל על עצמך את הסיכון להיהרג, לא קולט שאם תיפול, עדיף להורים שלך כבר למות איתך מאשר להמשיך עם מה שצפוי להם. יש הילה של קדושה סביב הנופלים. ואתה מביט על הפצועים וחושב על הוולוו, לא מודע לכמה ייסורים והשפלות זוכים אלו שפירקו את גופם על מזבח המולדת. והכל נראה שיהיה קטן עליך. והגוף שלך מוצף בתחושה של כוח ושל יכולת ושל הרפתקאה. ואתה בטוח שהצבא יחשל אותך, ויהפוך אותך לגבר גבר ושאף אחד לא יכול עליך.

אז כדאי שתדע, שרוב הסיכויים שלא תפצע, ולמרבה המזל, רק מעטים נהרגים. ויותר דופקים לעצמם כדור בראש מאשר מקבלים אותו מהצד השני. אבל רוב הסיכויים, שהגוף שלך ישלם מחיר ויכאב לך, שנים רבות אחרי שתתפוגג צחנת נעלי הצבא. ולא רק הגוף, ולא תדע ולא תהיה מודע, עד שיעברו הרבה מאוד שנים. עד שתכיר את עצמך ותתחיל לשאול את עצמך, מה היה קורה אילו לא היית קרבי.

כי אם תהיה קרבי, רוב הסיכויים שתזכה לקבל את השריטה. ואני אומר רוב הסיכויים, למרות שלא פגשתי קרבי אחד שלא קיבל אותה (אם כי יש כאלו  שינסו להכחיש אותה בפני זרים) ולא פגשתי מי שלא היה קרבי ומבין על מה אני מדבר. כי את השריטה מאוד קשה לתאר. וכאשר מביטים על השרוטים, הם נראים לגמרי רגילים. ואף אחד לא מאמין ומוכן לקבל את היקף המשמעות שלה, אלא אם חווה אותה בעוצמה. ואולי גם אז. לא.

השריטה מתחילה בטירונות, והיא הולכת ומעמיקה. ואם תשרוד את המסלול הקרבי, אתה תראה אותה מפילה את חבריך עד שהם מסתלקים. ואתה תחשוב שהם חלשים, שהם לא עמדו בעומס, שהם נשברו. אבל בעצם הם התנהגו באופן הגיוני, בזמן שהשריטה שלך הולכת ומעמיקה. הולכת ומשתלטת לך על האישיות, משנה אותך כפי שאתה לא יכול לדמיין. כי עם השנים, ההשפעה שלה תלך ותגדל. ואולי, עוד הרבה מאוד שנים, אתה תראה את הילד שלך מכוון  אליך אקדח צעצוע, אז תחטוף את זה בפנים. ותנסה להסביר לו שאסור לכוון נשק על אבא גם אם זו רק חתיכת פלסטיק. ולך תסביר לילד בן 4 על השריטה. כאשר אף אחד בסביבה, לא אמא שלך, ולא אחותך ולא אחיך הג'ובניק ולא אישתך לא מסוגלים לקלוט אותה. למרות שהם רואים אותה מבצבצת לה בכל פעם שמשהו אצלך לא נראה בסדר. ולמרות שהם משלמים, גם הם, את המחיר של הבחירה שלך.

לך תשאל מי שהיה קרבי על השריטה. ותביט בעיניים שלו בזמן שאתה שואל, ותראה ניצוץ מוזר, אפל, שחור ועמוק של עצב. כי השריטה, היא קודם כל עטיפה של עצב. ואנשים מגיבים אליה אחרת אבל לכולם יש את אותה עטיפה שהם מתכנסים אליה, אל אלפי הזכרונות הקטנים ההופכים את השריטה למשהו בלתי ניתן למחיקה. יש אנשים שהופכים מצחיקים, ויש אנשים שלא נחים לרגע ויש כאלו שהופכים כוחניים ואלימים וחסרי סבלנות לשטויות של אחרים. וכל אחד מגיב אחרת. אבל אפשר להרגיש אותה. וברגע שלמדת לזהות אותה, תראה אותה בכל מקום. ותראה גם את אלו שהם לא נשרטו. וכן, אתה תקנא. כי עדיף, תמיד עדיף, להיות לא שרוט.

אל תבלבל, לא מדובר על הלומי הקרב. אלו הם מעטים למרות שאנחנו קרובים. ואני יודע עד כמה  זה היה יכול לקרות לי. ואני מסוגל להבין טוב יותר ממך ומכל האחרים עד כמה הלם הקרב קובר את הקורבנות שלו בחיים. כי אצלם זו לא שריטה, אצלם זו שסע. זה קרע בנשמה. ואם יהיה לך מזל (ורוב הסיכויים שיהיה לך מזל) ולא תראה את החברים שלך מתפוצצים לחתיכות מול העיניים, ולא תתעורר בלילה בזעקות כל חייך. אז רק תהיה שרוט. לא ממש דפוק.

לומדים להתרגל לשריטה. היא צריחה יבשה בלילה אפל. היא מעירה ומדרבנת ויש בה כוח משכר. יש לה ריח של אבק שריפה, ושמן מנועים ועשן של מנוע דיזל. לומדים לחיות איתה, לעמעם את הסימנים שלה כלפי הסביבה. אבל אף פעם לא מכסים אותה כי היא צצה. ברעש, בדוחק, או כאשר תהיה לבד. ואתה לא מאמין שאתה תישרט, ואתה חושב שזה מחשל. ושאתה תרוויח משהו מזה שתהיה קרבי. אז לא. כי מי שנשאר בעורף, ירוויח יותר. ולאורך השנים, כאשר תביט לאחור על חבריך שנשארו מחוץ לחיל הקרבי, ולא משנה באיזה מסלול חיים תבחר, רוב הסיכויים, שהם קיבלו יתרון עליך. והם לא צריכים לסחוב אותה איתם לכל מקום. כי למרות שהיא שריטה, היא מאוד מאוד כבדה. ועם השנים, היא לא מאבדת ממשקלה.

וכן, יש יתרונות קטנים בשריטה. כמו למשל, קור רוח לנוכח פני המוות. כי אחרי שהבנת שהצבא מתייחס אליך כאל בשר תותחים ואיך לאף אחד לא אכפת שם אם תחיה ואם תמות, אם אתה מקבל אוכל או מצויד כהלכה. ואחרי שראית כיצד החיים שלך ניצלו שוב ושוב כי הראש שלך היה במקרה כמה סנטימטרים הצידה, אז אתה יודע שאם יצאת בחיים. אז עכשיו הכל בסדר. אז אתה לא תרעד באימה אחרי שכדור ישרוק ליד הראש בדיוק כפי שתביט בקור רוח על תאונת דרכים, ואבן גדולה שנפלה חצי מטר ממך תגרום לך לצחוק. כי הרי אתה עדיין עומד על הרגליים והמוח שלך לא שפוך על הרצפה. אז הכל לכאורה בסדר. ואפשר להמשיך הלאה. כי ברגעים הללו, תרגיש את החיים בעוצמה של עצבים חשופים. ואולי עוד 20 שנה, כשתהיה בן 40, רק אז תבין שזו השריטה. ואז, תוכל לשאול עצמך. האם זה שווה את זה? האם לחיות אייתה יום יום כל כך הרבה שנים, כך כל הרבה לילות, שווה את אותם רגעים קטנים של חסד בהם היא לכאורה עוזרת?

ואני מרגיש את השרוטים. זו אחווה שמעבר למילים. אני פוגש אותם בכל מקום. והם כולם יודעים מיד על מה אני מדבר. וכשאני שואל אותם, ואני תמיד שואל אותם, אם הם שרוטים. הם כולים יודעים בדיוק ומיד על אני מדבר. והם מהנהנים בראש שלהם ואני מרגיש את העצבות עוטפת אותם לרגע, מבצבצת ואז שוב נעלמת אל מראית העין של השיגרה. לקח לי שנים לבודד ולתת לה איזה תיאור של מילים, לקח לי שנים להכיר בה, למרות שהיא חלק ממני. ולא ידעתי אם זה רק אני, עד שהבנתי שזה בסדר. שאני לא היחיד, ואני לא מתפנק ואני לא מתבכיין. כי זה לא רק אני. זה כל מי שהיה שם.

ויש עוד משהו שאתה תקבל עם השריטה. והוא חוסר אמון בסיסי וגדול בצבא. את המפקדים הישירים שלך אתה יכול לאהוב או לא לאהוב, להעריך אולי לבוז להם. אבל אתה תלמד משהו אחד ברור. שאין לך אמון במערכת. וזה בא ביחד עם השריטה. חוסר אמון מקיף בכל מי שלא נמצא איתך בשטח. כל הגנרלים על מפותיהם ופקידותיהם ורכביהם המפנקים והפנסיות שלהם. וכל אלו השולחים אותך למות בדבל קליק. כי אחרי שאני שואל לגבי השריטה, אני שואל לגבי האמון. וזו תמיד, אותה התשובה.

אז אנחנו סביבך, השרוטים. מאות אלפי מאיתנו. לא מתקשרים אחד עם השני, אבל מבינים במשהו שהוא מעבר למילים, אנחנו בכל מקום בחברה הישראלית. משפיעים עליה. חיים בתוכה, צלליות קצת יותר עצובות של מי שהיינו יכולים להיות. ואף אחד לא יודע כמה אנשים התגרשו, כמה ירדו מהארץ, כמה לא מסוגלים להיפתח לילדים שלהם, או להיות אי פעם באמת שמחים. רוצה להצטרף? ברוך הבא. רק אל תגיד שלא ידעת. כי זה יקרה לך. זה קרה לי וזה קרה לכל מי שהיה איתי.

רוצה לחוש אותה? רוצה להתקרב? קרא את במערב אין כל חדש.

רוצה לדעת כיצד מרגישים אחרי השיחרור, כאשר יש מלחמה ואתה לא שם? בוא קרא על כלבי המוות של המלחמה.

רוצה לדעת מה יקרה לך אם תהרוג? מה קורה לאלו שהרגו ילדים?

רוצה לעת מה יקרה לנפש שלך אם חלילה תשתתף בקרב?

לא רק גברים סובלים.

מספר ההרוגים במלחמות ישראל

מלחמת העצמאות (1948)

צד ישראלי [א]
חיילים ולוחמים אזרחים סה"כ הרוגים
3,600+ 2,400 6,000
צד ערבי [ב]
חיילים וכוחות ערביים אזרחים מקומיים סה"כ הרוגים
8,000 מספר לא ידוע 8,000 + אזרחים

מלחמת סיני – מבצע קדש (1956)

צד במערכה חיילים הרוגים שבויים
ישראלים + זרים [א] 197
מצרים (צבא סדיר) [ב] 3,000 30,000

מלחמת ששת הימים (1967)

צד ישראלי [א]
חיילים הרוגים פצועים שבויים
779 2,593 15
צבאות ערב (מצרים, ירדן וזרים) [ב]
חיילים הרוגים
21,500

מלחמת ההתשה (1969-1970)

צבא / מדינה חיילים הרוגים פצועים
ישראל (צבא הגנה לישראל) [ג] 367 * 999
מצרים (צבא סדיר) 10,000

* נתוני ישראל מתייחסים לזירה המצרית, מתוך סך של 968 הרוגים ו-3,730 פצועים בכל הזירות בתקופה זו.

מלחמת יום הכיפורים (1973)

צד ישראלי
חיילים הרוגים פצועים שבויים
2,800 * 5,596 294

* ראו הערה מורחבת בתגובות למטה.

צבאות מדינות ערב [ב]
מדינה / חזית חיילים הרוגים פצועים
מצרים 15,600 35,000
סוריה 4,000 10,000
סך הכל חללי צבאות ערב 19,000 45,000

מלחמת לבנון הראשונה (1982)

צד ישראלי [א]
חיילים הרוגים סה"כ חללים
670 670 (ו-4 נעדרים)
הצד השני (ארגוני טרור, חמושים ואוכלוסייה מקומית)
חמושים / נושאי נשק אזרחים הרוגים סה"כ הרוגים מוערך
7,000 10,000 17,000

האינתיפאדה הראשונה (1987)

אוכלוסייה / צד במערכה סה"כ הרוגים
ישראלים (אזרחים וכוחות ביטחון) [ד] 164
פלסטינים (חמושים, מתפרעים ואחרים) [ה] 1,491

מלחמת המפרץ הראשונה (1991)

קטגוריית פגיעה בישראל מספר חללים אזרחיים
הרוגים ישירים מטילי סקאד [ד] 3
נפגעי פעולות איבה עקיפים (חרדה וחנק ממסכות) [ד] 7

מבצעים ועימותים מוגבלים (קורבנות אחרים)

האינתיפאדה השנייה (2000)

צד ישראלי [ו]
כוחות ביטחון הרוגים אזרחים נרצחים סה"כ הרוגים פצועים
339 785 1,115 מעל 6,000
צד פלסטיני [ה]
הרוגים מפעילות צה"ל הרוגים בעימותים פנימיים סה"כ הרוגים פלסטינים פצועים
3,980 590 4,570 מעל 32,000

מבצע חומת מגן (2002)

צד במערכה פירוט חללים / הרוגים פצועים
ישראלים (חיילי צה"ל) [א] 29 חיילים 100
פלסטינים (חמושים ואחרים) [ו] 497 הרוגים 1,447

מבצע קשת בענן (2004)

צד ישראלי [א]
חיילים הרוגים
13 (כולל אסון הנגמ"שים)
צד עזתי (ארגוני טרור ואוכלוסייה)
חמושים / לוחמי טרור אזרחים הרוגים סה"כ הרוגים
40 14 54

מלחמת לבנון השנייה (2006)

צד ישראלי [ז]
חיילים הרוגים אזרחים נרצחים סה"כ חללים
121 44 165
צד לבנוני (חיזבאללה ואוכלוסייה) [ח]
מחבלי חיזבאללה וחמושים אזרחים לבנונים סה"כ הרוגים מוערך
536 300 – 450 836 – 986

מבצע עופרת יצוקה (2008)

צד ישראלי [ט]
חיילים הרוגים אזרחים נרצחים
10 3
צד פלסטיני (רצועת עזה) [ח]
מחבלים וחמושים אזרחים הרוגים
600 600

מבצע עמוד ענן (2012)

צד ישראלי [ט]
חיילים הרוגים אזרחים נרצחים פצועים
2 4 240
צד עזתי
מחבלים וחמושים אזרחים הרוגים פצועים
101 68 מעל 450

מבצע צוק איתן (2014)

צד ישראלי [ט]
חיילים הרוגים אזרחים נרצחים סה"כ חללים פצועים (אזרחים מתוכם)
67 6 73 2,271 (837 אזרחים)
צד עזתי [ח]
מחבלים וחמושים חסולים אזרחים הרוגים סה"כ הרוגים פצועים פלסטינים
1,068 – 1,408 795 – 1,135 2,203 מעל 11,000

מבצע שומר החומות (2021)

צד ישראלי ואזרחים זרים [ד]
חיילים הרוגים אזרחים נרצחים (זרים מתוכם) פצועים
1 11 (8 ישראלים + 3 זרים) 357
צד עזתי [ט]
מחבלים וחמושים חסולים אזרחים הרוגים מתוכם ילדים סה"כ הרוגים
254 120 ~60 (כמחציתם) 374

מבצע שאגת הארי

מדינות מפעילות (כוחותינו וצבאות ידידותיים)
כוח משתתף חיילים הרוגים אזרחים וזרים מתוכם ילדים סה"כ הרוגים
ישראל 23 33 (כולל 3 זרים) 6 [13] 56
ארצות הברית [16] 15 (13 קרב + 2 לא קרבי) 15
הציר השיעי (צבאות אויב וארגוני טרור חמושים)
מדינה / ארגון טרור לוחמים / מחבלים וחמושים אזרחים הרוגים מתוכם ילדים סה"כ הרוגים מוערך
איראן (צבא ומשמרות המהפכה) מעל 7,000 [40] מעל 1,170 254 [42] מעל 8,701
חזבאללה (ארגון טרור לבנוני) [48] מעל 2,500 מעל 2,500
אל-חשד א-שעבי (מיליציות עיראקיות) [47] מעל 20 מעל 20

נתוני פצועים ושבויים במבצע שאגת הארי

  • ישראל: 261 חיילי צה"ל פצועים [16] | 7,656 אזרחים פצועים [17].
  • ארצות הברית: 200 חיילים פצועים [16].
  • איראן: מעל 15,000 חיילים ופעילי משמרות המהפכה פצועים ונעדרים [41] | מעל 9,650 אזרחים פצועים.
  • חזבאללה: 6,092 פצועים | 7 שבויים.
  • אל-חשד א-שעבי: מעל 30 פצועים.

מלחמת חרבות ברזל (7 באוקטובר 2023 ואילך)

חללים ונפגעים במתקפת הפתע (7 באוקטובר – היום הראשון)

אוכלוסייה / כוחות ביטחון והצלה חללים / נופלים ונרצחים מתוכם ילדים נתונים ופציעות (סה"כ ליום הראשון)
אזרחים ישראלים ונרצחי המסיבות 714 36 [ד]
חיילי צה"ל נופלים 269
אזרחים זרים שנרצחו 67
שוטרי משטרת ישראל / מג"ב 58
חברי כיתות כוננות ישוביות 45
אנשי שירות הביטחון הכללי (שב"כ) 8
אנשי מגן דוד אדום (מד"א) 5
אנשי כבאות והצלה 4
סך הכל (חללי ונופלי מתקפת הפתע) 1,170 36 11,549 פצועים | 223 חטופים

חללים ישראלים וזרים בהמשך הקרבות והתמרון

זירת פעילות רשמית חיילים וכוחות ביטחון אזרחים וזרים סה"כ חללים ישראלים וזרים
קרבות ותמרון ברצועת עזה ~408 [7] ~408
החזית הצפונית (חילופי אש וטילי נ"ט) ~84 [8] ~46 [9] ~130
יהודה ושומרון (סיכולי טרור ופיגועים) ~15 [10] ~31 [11] ~46
מתקפות בליסטיות וכטב"מים ישירות מאיראן ~24 ~24
מתקפות החות'ים (תימן) 1 [12] 1
מיליציות פרו-איראניות בעיראק 2 [13] 2
סך הכל בקרבות (מתחילת המערכה) 883 חללים 1,774 חללים ונרצחים מוערך 1,774 ישראלים וזרים

חזיתות לחימה ואבדות צבאות האויב וארגוני הטרור החמושים

זירה / ארגון אויב ומדינה מחבלים / חמושים ופעילים חסולים אזרחים הרוגים בצד השני מתוכם ילדים סה"כ הרוגים מדווח בזירה
רצועת עזה (חמאס וגא"פ) ~23,000 [25] (+1,609 [23] חוסלו בישראל) ~31,981 ~21,283 [י] ~54,981 [24]
לבנון (חיזבאללה וארגוני טרור) 3,975 (3,823 [34] + 152 [35]) ~1,125 מעל 200 [יא] ~5,100 [33]
יהודה ושומרון (חמושי תשתיות הטרור) ~852 [29] ~86 ~242 [י] ~938 [28]
סוריה (צבא סוריה, איראנים ומיליציות) [41] 490 (78 [42], 32 [43], 81 [44], 294 [45]) ~61 [46] ~551
איראן (מבצע "עם כלביא" – כוחות ביטחון ומשטר) 396 (אנשי ביטחון ומשטר) 225 ~621

סיכום נפגעים כללי של המערכה הנוכחית

  • סה"כ הרוגים (בכל הזירות ומכל הצדדים): מעל 63,415
  • סה"כ פצועים: מעל 122,948
  • סה"כ עצורים: מעל 19,640
  • סה"כ עקורים: כ-3.1 מיליון בני אדם

מקורות וסימוכין רשמיים

  1. [א] אתר "יזכור" – מפעל ההנצחה הממלכתי של מדינת ישראל: ריכוז חללי מערכות ישראל מטעם משרד הביטחון. מעבר לאתר יזכור
  2. [ב] מחלקת ההיסטוריה של צה"ל / ארכיון המדינה: סיכומים רשמיים של מלחמות ישראל והערכות המודיעין לגבי אבדות צבאות ערב במלחמות השונות.
  3. [ג] אתר צה"ל – ההיסטוריה של מלחמת ההתשה: נתוני נפגעים בחלוקה לפי גזרות הפעילות השונות. אתר צה"ל הרשמי
  4. [ד] המוסד לביטוח לאומי – אתר "לעולם נזכור": דף ההנצחה הממלכתי לאזרחים חללי פעולות האיבה בישראל ומחקרי פילוח גילאי הנפגעים. אתר הביטוח הלאומי
  5. [ה] מאגרי נתונים סטטיסטיים של ארגוני זכויות אדם: תיעוד מקרי מוות בעימותים השונים (כולל נתוני "בצלם" ומשרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים OCHA).
  6. [ו] שירות הביטחון הכללי (שב"כ): דוחות סיכום שנתיים ונתוני נפגעים מאירועי טרור ואינתיפאדות. אתר שב"כ
  7. [ז] דין וחשבון ועדת וינוגרד: הוועדה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006 (נספחי אבדות ונפגעים).
  8. [ח] מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף נחמיה תמרי: מחקרי עומק ופילוח זהות הרוגים (מחבלים לעומת אזרחים) במבצעי צה"ל השונים. אתר מרכז המידע
  9. [ט] הודעות וסיכומי דובר צה"ל: הודעות רשמיות לציבור ולתקשורת בסיומם של מבצעים צבאיים ברצועת עזה.
  10. [13] דוחות מערך ההגנה האווירית ופיקוד העורף: ריכוז פגיעות ישירות וחללים אזרחיים במבצע שאגת הארי.
  11. [16] הודעות הפנטגון / מפקדת פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM): דיווחים רשמיים על אבדות, נפגעים ונזק לבסיסים אמריקאיים במזרח התיכון במהלך המבצע. אתר CENTCOM הרשמי
  12. [17] ריכוז נתוני משרד הבריאות ומד"א: סיכום פצועים ונפגעי חרדה בקרב אזרחי ישראל במבצע.
  13. [40] תדרוכי אגף המודיעין (אמ"ן): הערכות מוזנות מודיעין לגבי פגיעה קשה בשרשרת הפיקוד ובמצבת כוחות הביטחון של איראן.
  14. [42] ארגוני זכויות אדם באיראן / סוכנויות תיעוד עצמאיות: דיווחים על נפגעים אזרחיים כתוצאה מקרבה למתקנים צבאיים וגרעיניים שהותקפו.
  15. [47] הודעות רשמיות של מפקדת אל-חשד א-שעבי בעיראק: פרסום שמות פעילים שנהרגו בתקיפות ממוקדות על בסיסי הארגון.
  16. [48] פרסומי אבל של ארגון חיזבאללה בלבנון: תיעוד פעילי ומפקדי הארגון שחוסלו במסגרת המערכה המקבילה.
  17. [7] דובר צה"ל – חללי מלחמת חרבות ברזל: נתוני נופלים רשמיים שפורסמו והותרו לפרסום בתמרון הקרקעי ברצועת עזה.
  18. [8] פיקוד הצפון / אגף המבצעים: נתוני חללי כוחות הביטחון בקרבות ובחילופי האש בגבול הצפון ולבנון.
  19. [9] המוסד לביטוח לאומי / מועצות מקומיות קו העימות: נתוני נפגעים ואזרחים שנהרגו מפגיעות ישירות של רקטות, טילי נ"ט וכטב"מים בחזית הצפונית.
  20. [10] פיקוד המרכז ומשטרת ישראל: נתוני אבדות של לוחמי צה"ל, מג"ב והמשטרה בפעילויות מבצעיות ובסיכול טרור ביהודה ושומרון.
  21. [11] דוברות מחוז ש"י / מד"א: ריכוז נפגעים ואזרחים ישראלים שנהרגו בפיגועי טרור בגזרת יהודה ושומרון.
  22. [12] דיווחי כוחות הביטחון וההצלה (תל אביב): תיעוד נפגעים מאירועי חדירת כטב"מים וטילים ארוכי טווח שנורו על ידי שלוחת החות'ים מתימן.
  23. [13] סיכומי אגף המבצעים בצה"ל: נפגעים רשמיים כתוצאה מפגיעות כטב"מי נפץ ששוגרו על ידי מיליציות עיראקיות לעבר בסיסים ושטחי ישראל.
  24. [23] פיקוד הדרום ומשטרת ישראל: הערכות מספריות מבוססות גופות ותחקירים של מחבלי חמאס שחוסלו בשטח ישראל במהלך הדיפת מתקפת ה-7 באוקטובר.
  25. [24] משרד הבריאות הפלסטיני / סוכנויות האו"ם: נתוני הרוגים מדווחים ברצועת עזה (בפיקוח ובקרה של ארגון הבריאות העולמי ו-OCHA).
  26. [25] אגף המודיעין (אמ"ן) ודובר צה"ל: הערכות מודיעיניות מוצלבות לגבי מספר פעילי הזרוע הצבאית של חמאס והג'יהאד האסלאמי שחוסלו ברצועת עזה.
  27. [28] משרד הבריאות הפלסטיני (רמאללה): דיווחי נפגעים פלסטינים ביהודה ושומרון מתחילת המערכה.
  28. [29] שירות הביטחון הכללי (שב"כ): פילוח מבוסס מודיעין המזהה את אחוז פעילי הטרור החמושים מתוך כלל ההרוגים הפלנטינים ביהודה ושומרון.
  29. [33] משרד הבריאות הלבנוני / סוכנויות ידיעות בינלאומיות: ריכוז מספרי ההרוגים הכולל בשטח לבנון כתוצאה מתקיפות חיל האוויר והתמרון בצפון.
  30. [34] הודעות אבל רשמיות של ארגון הטרור חיזבאללה: ריכוז שמי של פעילים שהארגון אישר רשמית את דבר מותם ("חללים בדרך לירושלים").
  31. [35] פרסומים רשמיים של ארגוני טרור בלבנון: הודעות מטעם תנועת אמל, חמאס לבנון, והג'יהאד האסלאמי על פעיליהם שחוסלו בלבנון.
  32. [41] המרכז הסורי לזכויות אדם (SOHR): גוף עצמאי המדווח ומפלח את מספרי ההרוגים מתקיפות המיוחסות לישראל בשטח סוריה. אתר SOHR
  33. [42] צבא סוריה / מקורות רשמיים בדמשק: דיווחים על קצינים וחיילים בצבא סוריה שנהרגו במהלך תקיפות על תשתיות צבאיות.
  34. [43] משמרות המהפכה של איראן (IRGC): הודעות רשמיות של המשטר באיראן על יועצים צבאיים ואנשי כוח קודס שחוסלו על אדמת סוריה.
  35. [44] חזבאללה סוריה: הודעות הארגון על פעילים לבנונים או סורים השייכים לתשתיות הארגון שחוסלו בסוריה.
  36. [45] מיליציות שיעיות / SOHR: פילוח של לוחמי מיליציות זרות (עיראקיות, אפגניות ופקסטניות) הפועלות תחת פיקוד איראני בשטח סוריה.
  37. [46] דיווחי הגנה אזרחית בסוריה: אזרחים סורים שנהרגו כתוצאה משהות בסמוך ליעדי חיסול ותשתיות צבאיות של ציר ההתנגדות.
  38. [י] משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA): מאגרי נתונים דמוגרפיים מבוססי זיהוי רשמי לגבי פילוח גילאי של הרוגים פלסטינים. אתר OCHA הרשמי
  39. [יא] קרן החירום הבינלאומית של האו"ם לילדים (UNICEF): דוחות תקופתיים רשמיים והצהרות דוברות לגבי מספר הילדים והנערים שנפגעו בשטח לבנון. אתר UNICEF הרשמי
נגישות