אי אפשר להפחית מחשיבותו של המרקיז דה סאד, ולו בשל כך שהעניק את שמו להתנהגות אנושיות המוכרת ונזכרת באופן שוטף. יחד עם זה, בדומה ליצירות גדולות אחרות, התודעה הציבורית עוסקת בצדדים היותר פרובוקטיביים, נסחפת אל המובן מאליו, ולא מאתגרת את עצמה בבחינה מהותית של היצירות.
ייסוריה של המידה הטובה, הינו רומן העוסק בקורותיה של אחת, ז'וסטין, אשר מתעקשת, לדבוק בהתנגדותה לכל סוג של שחיתות מוסרית או גופנית. לאורך הרומן, היא קורבן לעשרות מעשי זוועה, אונס, התעללויות נפשיות ורגשיות. אך למרות כל זאת, היא שומרת על טוהרתה. לכאורה, מדובר על רומן פורנוגרפי אשר כולל גם הצדקות פילוסופיות לראיית עולם ליברנטית. במהלך הרומן, המרקיז מביא טיעונים כנגד המוסר, החמלה, הדת ובעד הכוחניות, התאכזרות לשם הפקת הנאה, והפקרות מינית מוחלטת. לכאורה, הרי זה רומן שתכליתו הן לספק מזון לדמיונות נתעבים, ומאידך, לתת הצדקה רציונלית לקורא להמשיך לקרוא.
המבנה העלילתי של הרומן מזכיר את המבנה הקלאסי של הטרגדיה. ככול שעובר הזמן, ייסורי הדמות הראשית הולכים ומתעצמים. אך אין הדבר מתקיים רק פעם אחת, אלא לכל אחת מהדמויות הסוררות ניתנת ההזדמנות לחזור בה, והיא רק מעמיקה את פשעיה. לא רק שהדמויות המתעללות אינן נענשות על פשעיהן מידי ההשגחה, אלא להפך, הן מתוגמלות, וככול שעובר הזמן הן מתחזקות ומתעצמות, הן מבחינה כלכלית, חברתית ומבחינת ההנמקות שהן מוצאות לצעדיהן.
אך אלמנטים נוספים ברומן מרמזים על כך שקיים רובד נוסף, מורכב יותר. היוצא לכאורה כנגד התפיסות הליברנטיות.
הדמויות המתעללות, היינן כולן בנות מעמד גבוה. ככול שמעמדן גבוה יותר, כך מידת הייסורים שהן מנחילים גדולה יותר. המרקיז מבצע הקשר חד משמעי בין הרדיפה אחרי הממון לבין רוע. אך יותר מכך, הוא טוען, שצבירת הממון נעשית באמצעות פשעים בלבד, ושתכלית העשירים להגדיל המצוקה בעולם על מנת להגדיל את הונם.
הטענה של המרקיז, אינה רק שככול שאדם עשיר וחזק יותר, כך הוא בז יותר כלפי החלשים, אלא שהשיטה עצמה, שהחברה עצמה מבוססת על רוע זה. בעיני צדקנים, תיאורים מינים מפורשים (אך לא בוטים) היינה הצדקה לפסול יצירה. אך מאידך, כיום, אנשים צוברים הונם באמצעות הרעלת מאות אלפים אזרחים בזיהום והריגתם במחלות שונות. המרקיז מתאר התעללויות מיניות בילדים, וזה מעורר חלחלה. אך כיום, בישראל, מאות ילדים בשנה מתים על מנת לאפשר לעשירים להתעשר יותר. הרשתות החברתיות מאפשרות לאלפי פדופילים למצוא קורבנות ולפגוע בהם מביתם, אך המקימים של הרשתות הללו נחשבים גיבורים תרבותיים.
ז'וסטין אינה הראשונה שעוברת מסכת ייסורים איומה הנראית כתפורה על ידי ההשגחה עצמה. גם איוב הוקרב לכאורה על ידי האל על מנת להוכיח את עוצמת האמונה. ייסורי איוב, מחזקים את האמונה באל, ולכן, את עצם קיום האל בעיני האדם, בשל ההכרה של איוב שאת מעשי האל אי אפשר לפרש בכוח ההיגיון. גם אמונתה של ז'וסטין לא מתערערת. אך יותר מכך, כל הדמויות המתעללות הינה מכוערת. ההפקרות הנפשית והמוסרית הופכת אותן לדמויות מעוררות סלידה. לא כך ז'וסטין, השומרת על יופיה המהמם לכל אורך הספר. למעשה, ההתעללות שהיא עוברת נועדה לא רק לשבור את רוחה, אלא לטמא אותה. וסירובה לשתף פעולה ולהיכנע לרוע, שומר את גופה ואת נפשה. היא ממשיכה בעקשנות, מקיימת בסיבלה את אמנותה, בדיוק כמו התפיסה הנוצרית הקלאסית. העקשנות המודעות הזו שלה, הופכת אותה רק ליותר אטרקטיבית בעיני הפוגעים. ככול שהיא מתעקשת יותר לשמור על תומתה, כך הם מנסים יותר לחללה.
אך ז'וסטין אינה בודדה בסבלה. היא מוקפת בנשים צעירות רבות, כולן יפות, כולן סובלות, נרצחות, מעונות, נאנסות, מטומאות. ומאידך, הפוגעים הם תמיד גברים. (למרות שיש נשים המשתפות פעולה, ההתעללויות מבוצעות בפועל על ידי גברים). העולם, לפי דה סאד, מחולק לשניים. מצד אחד, הגברים, כוחניים, פוגעניים, שטניים, מכוערים, שטופי זימה ותאווה, רודפי כוח ושררה. כולם נמצאים באורגיה מכוערת זו של רוע.מהסחורים הקטנים, אנשי הדת, השופטים, האצילים, כל מי שנפשו חפצה בעושר, כך הוא נותן לעצמו חופש לבצע מעשים נוראים יותר. וככול שהוא חזק יותר ועשיר יותר, כך מעשיו מפלצתיים יותר.
ומאידך, הקורבן הנשי, האישה. בריה יפה, ענוגה, עדינה ורודפת טוב. אשר שומרת על שלמותה הפיזית עד הסוף.
גו'סטין אינה רק קורבן חברתי. היא גם גילגול מחדש של איוב ושל ישו. מצד אחד, המרקיז פורש מסכת מהודקת של נימוקים רציונלים המצדיקים לכאורה את ההנאה מהפגיעה באחר ומאידך, הוא עושה הכל על מנת לסתור את התפיסה הזו על ידי איפיון הדמויות הפוגעות והנפגעות. יש בכך גם קריאת תיגר על התפיסות המסורתיות של הנצרות הרואות באישה את המפתה, את שורש הכל רע. היציאה של המרקיז כנגד הנצרות, היא יציאה כנגד יסודות הנצרות, דת שתכליתה לדכא את הציבור ולשעבד את משאביו לכנסיה.
אני מאמין, שעל מנת להתחבר לטוב חובה לדעת את הרוע. המגע עם הרוע צריך להתבצע ברמה השכלית, הרציונלית, ואילו המגע עם הטוב צריך להיות רגשי. אי אפשר לשאוף לטוב מבלי לדעת להבחין ברע ואי אפשר להבחין ברע מבלי להכיר אותו.
הרומן הזה הוא רומן יפהפה, מטלטל ומרגש. הוא מאתגר את הקורא עם תחושותיו ותשוקותיו. בויקיפדיה, מדובר על המרקיז כעל דמות סוטה, פושע וחולה נפש. מאידך, קיימים מחקרים אחרים, הטוענים שכל הנאותיו של המרקיז נעשו ללא פגיעה באנשים. שהוא אכן אהב מין מגוון, אך הקפיד שכל פעולותיו לא יפגעו בנפשו של אף אחד. קיים אינטרס של הסדר הקיים להציג את המרקיז כסוטה. האשמותיו כנגד מבנה הכוח של החברה הינן חמורות מאוד. התמקדות בצדדים הפרובוקטיבים של היצירה מאפשרת לה להיות מקוטלגת כיצירה פורנוגרפית. אך מי שקורא אותה ופותח את ליבו ונפשו, מגלה יצירה מורכבת, יפה, עדינה ומלאת אהבה.
