מה זה hadoop, למה זה טוב, ולמה זה חלק מהעתיד

למחייתי אני מתחזק מערכת hadoop נאה. פוסט זה נכתב בתגובה לפוסט של מתן יונגמן. אני מקווה לשפוך מעט אור על המצב כיום, ולהסביר למי המערכת מתאימה.

ההדופ הוא הבסיס לרבות ממערכות ה- big data. התוכנה המאפשרת לשרתים לעבוד בתצורת צביר – קלסטר. המערכת המפותח כחלק מקרן apache. זוהי מערכת מבוססת java הפועלת בעיקר על שרתי לינוקס. העוצמה של הדופ היא בתחום ה-io. לבסיס נתונים רגיל יש בעיה רצינית. האופן שבו הוא ניגש אל המידע הוא מאוד יקר במונחי משאבים. כאשר כמות המידע היא מאוד גדולה,  עצם ההבאה הראשונית של המידע גורמת לאיטיות שכזו, שלא מעשי לעבוד בדרך זו. ניתן לפתור באופן חלקי את הבעיה באמצעות בסיסי נתונים הקוראים כל פעם שורה שלמה של נתונים, יחד עם זה, ההדופ היא אחת המערכות המובילות כאשר מדובר על כמויות מידע באמת מאוד גדולות.

ניתן לנהל באמצעות ההדופ מידע שהוא הלכה למעשה בלתי מוגבל בגודלו. צבירים של עשרות ומאות שרתים הפועלים בתיאום. מבחינת החומרה, המערכת לא דורשת את החומרה המהירה ביותר או החזקה ביותר. עלות התועלת הגבוהה ביותר מהמערכות היא בתחום הביניים של השרתים. לא צריך ssd ככונן קשיח, לא צריך את המעבד החזק ביותר. עדיף לשים שתי מכונות בינונית מאשר אחת חזקה כך שהמערכת חסכונית גם מבחינת העלויות. (זה תלוי גם בשימוש הנעשה במערכת. כך שצריך לבדוק כל מקרה לגופו, מבחינת ההטיה למעבד, או נפח איחסון. זכרון, די פשוט יחסית לשדרג).

פונקציונלית ההדופ מבצע שתי פעולות עיקריות. הפעולה הראשונה היא איחסון הנתונים. ניתן לדמותו לדיסק קשיח ענק, שבו כל אחד מ-blocks הוא קובץ הנמצא בשרת אחד או מספר שרתים. מה שבמערכת קבצים רגילה מנוהל באמצעות רישום הבלוקים הפייזים על הכונן הקשיח (אינדקסים, super blocks), בהדופ, מי שמנהל את החגיגה הוא שרת אחד (או יותר). תפקידו – ניהול מיקום המידע על הכוננים הקשיחים, וניהול תהליכי שליפת הנתונים.

פעולות השיחזור – מורכבת מחיפוש + ביצוע לוגיקה בסיסית על הנתונים,  פעולות אלו מוגדרות כ- map ו- reduce. עבור אנשי לינוקס, ניתן לדמות התהליך כ- find | sort | uniq. זה אינו בסיס נתונים, במובן שניתן לבצע בו שאילתות באופן ישיר. למרות שקיימות מערכות נלוות המאפשרת ביצוע שליפת מידע באמצעות שאילתות מבוססות sql. (אלו הן ה- hive – של שורת הפקודה וה-hue בעל ממשק ה- web אשר פותחו על ידי facebook). למעשה, ההדופ, כמו כל תוכנה חופשית ראויה לשמה, מאפשר מימוש של מעין plugins המרחיבים את יכולותיו.

כל slave במערכת הוא שרת, והוא מבצע הן את הפעולות הקשורות לאיחסון הנתונים והן את הפעולות הקשורות לעיבודם, כך שניתן לקבל יחס טוב בין גודל המידע לבין היכולת לנתח אותו.

המערכות הבסיסיות של ה- hadoop הן ברמת בשלות גבוהה. היציבות שלה טובה מאוד. כמו בלינוקס, קיימות הפצות הדופ שונות המספקות קבצי התקנה, תיעוד ותמיכה וכמו בתוכנה חופשית, ההתקנה, התיעוד והפורומים הם בד"כ בחינם ורובם ברמה מאוד גבוהה.

בניגוד לבסיס נתונים רגיל, בו שאילתות מתבצעות במהירות גבוהה מאוד, ב- hadoop הבאת נתונים יכולה לקחת דקות ואף שעות. השימוש ישירות במערכתמוגבל לשימושים כגון bi. – מערכות המידע העיסקי.

בשל קנה המידה של נפח האיחסון, יש צורך במערכות ייעודיות שיאפשרו הזרמת המידע אליו. כמו כן, לעיתים מתעורר הצורך לשלוף נתונים מהר יותר. על כן, נבנות מערכות עזר מבוססות בסיסי נתונים sql המאפשרות לבצע שליפות (ולו חלקיות) על המידע.

היתרון הגדול ביותר של ההדופ הוא המחיר שלו – מאחר שזו תוכנה חופשית, בעלי הידע המתאים מסוגלים לתחזק את המערכת בלי לרכוש תמיכה. העלות של הקמת מערכת שכזו קטנה בסדר גודל לפחות, לעומת מערכות אחרות של צבירים המתיימרים לבצע פעולות דומות ולו באופן חלקי. למרבה הצער, מערכות של הממשלה ושאל התאגידים הפיננסים, מחוייבות ברכישה של תמיכה עבור כל מערכת קריטית. מדיניות זו בנוגע להדופ, עלולה לעלות ביוקר.

חלק נכבד מקלסטרי ההדופ נמצאים על מכונות פיזיות. אין שום יתרון ביצועיי בהפעלת המערכת על מכונות וירטואליות. כמו כן, פעולות כמו גיבוי מבוצעות בתוך הקלסטר עצמו, ולו הקושי המעשי להעתיק את כל המידע הנמצא בתוך המערכת אל מיקום אחר. amazon מספקת מערכות hadoop בענן שלה ומקלה על ניהול המערכות, כמו כן, היא מפתחת טכנולוגיות משיקות כגון ה- red shift. (הסחה לאדום :).

ההדופ עשוי לשמש כל אירגון המעוניין לעבד כמויות מאוד גדולות של מידע. לא כמויות קטנות כמו של חברות ביטוח ישראליות או בנקים בארץ, אלא רישום של עשרות ומאות מליוני פעולות ביממה. הקמת מערכת שכזו ותחזוקה שלה, היא פרויקט פיתוח המצריך שימוש בכוח אדם מיומן. זה פרויקט פיתוח בעל קשר הדוק למערכת עצמה ולמערכות ההפעלה, ולכן, נהוג לכנות את האנשים העוסקים בתחום dev ops.

אין מניעה כיום לכל אירגון המעוניין לעשות שימוש בנתונים בהיקף גדול לעשות שימוש במערכות big data. אבל בניגוד למערכות אחרות בהן הדרך ידועה, נבדקה ונבחנה, הטמעה של מערכות big data היא פרויקט פיתוח המתבצע בלמידה ובדיקה שוטפת של טכנולוגיות ומצריך תעוזה אירגונית. מי רוצה להיצמד לגירסאות עם תמיכה, או שמפחד לנסות מערכות שעדיין לא הגיעו ליציבות מלאה, לא יזכה לנצל מלוא יכולת המערכת. הפתרונות בשטח קיימים, וכשבודקים את העלות של מימוש הפתרון, היא זולה גם יחסית לעלויות כוח האדם הנדרשות כדי להטמיע הפתרון.

המציאות העיסקית הופכת את השימוש במערכות שכאלו ליתרון יחסי עבור האירגונים שישכילו לעשות בהם שימוש. ולפחות בעתיד הנראה לעין, קשה לי להאמין שהעולם הקנייני של התוכנה יצליח להתחרות בעולם החופשי.

עומד לפני גיוס לצה"ל? שוקל לשרת כחייל קרבי? בוא תכיר את השריטה

הנה, אתה, עומד אתה לפני הגיוס. ואתה מרגיש גדול וחזק. כי אך לפני כמה שנים היית ילד, והנה גדלת וחזקת ואתה גבר. ואתה בן 18. ואתה לא ילד. וזכותך להחליט על דרכך. וכבר שנים הרבה אתה סופג את מה שאתה חושב שאלו הם ערכים. ואתה נחוש בדעתך להתגייס. ולתרום ולתת למדינה חזרה עבור כל מה שהיא שיכנעה אותך שהיא נתנה לך. ואתה חושב שאתה יודע משהו על הצבא. מהשכנים, מהחברים, מהסרטים. וזה נראה לך גדול ומופלא. אז לפני שאתה בוחר לרוץ על הג'בלאות, ולפני שאתה לומד לפרק נשק ולהרכיב, אולי כדאי שתשמע משהו מאחד זקן, שהיה בדיוק כמוך, לפני קצת יותר מ- 20 שנה.

אתה חושב שאתה מודע למה שיקרה לך שם, בצבא. שאתה תעמוד לפני אתגרים פיזיים אדירים, ואתה מוכן לקבל על עצמך את הסיכון להיהרג, לא קולט שאם תיפול, עדיף להורים שלך כבר למות איתך מאשר להמשיך עם מה שצפוי להם. יש הילה של קדושה סביב הנופלים. ואתה מביט על הפצועים וחושב על הוולוו, לא מודע לכמה ייסורים והשפלות זוכים אלו שפירקו את גופם על מזבח המולדת. והכל נראה שיהיה קטן עליך. והגוף שלך מוצף בתחושה של כוח ושל יכולת ושל הרפתקאה. ואתה בטוח שהצבא יחשל אותך, ויהפוך אותך לגבר גבר ושאף אחד לא יכול עליך.

אז כדאי שתדע, שרוב הסיכויים שלא תפצע, ולמרבה המזל, רק מעטים נהרגים. ויותר דופקים לעצמם כדור בראש מאשר מקבלים אותו מהצד השני. אבל רוב הסיכויים, שהגוף שלך ישלם מחיר ויכאב לך, שנים רבות אחרי שתתפוגג צחנת נעלי הצבא. ולא רק הגוף, ולא תדע ולא תהיה מודע, עד שיעברו הרבה מאוד שנים. עד שתכיר את עצמך ותתחיל לשאול את עצמך, מה היה קורה אילו לא היית קרבי.

כי אם תהיה קרבי, רוב הסיכויים שתזכה לקבל את השריטה. ואני אומר רוב הסיכויים, למרות שלא פגשתי קרבי אחד שלא קיבל אותה (אם כי יש כאלו  שינסו להכחיש אותה בפני זרים) ולא פגשתי מי שלא היה קרבי ומבין על מה אני מדבר. כי את השריטה מאוד קשה לתאר. וכאשר מביטים על השרוטים, הם נראים לגמרי רגילים. ואף אחד לא מאמין ומוכן לקבל את היקף המשמעות שלה, אלא אם חווה אותה בעוצמה. ואולי גם אז. לא.

השריטה מתחילה בטירונות, והיא הולכת ומעמיקה. ואם תשרוד את המסלול הקרבי, אתה תראה אותה מפילה את חבריך עד שהם מסתלקים. ואתה תחשוב שהם חלשים, שהם לא עמדו בעומס, שהם נשברו. אבל בעצם הם התנהגו באופן הגיוני, בזמן שהשריטה שלך הולכת ומעמיקה. הולכת ומשתלטת לך על האישיות, משנה אותך כפי שאתה לא יכול לדמיין. כי עם השנים, ההשפעה שלה תלך ותגדל. ואולי, עוד הרבה מאוד שנים, אתה תראה את הילד שלך מכוון  אליך אקדח צעצוע, אז תחטוף את זה בפנים. ותנסה להסביר לו שאסור לכוון נשק על אבא גם אם זו רק חתיכת פלסטיק. ולך תסביר לילד בן 4 על השריטה. כאשר אף אחד בסביבה, לא אמא שלך, ולא אחותך ולא אחיך הג'ובניק ולא אישתך לא מסוגלים לקלוט אותה. למרות שהם רואים אותה מבצבצת לה בכל פעם שמשהו אצלך לא נראה בסדר. ולמרות שהם משלמים, גם הם, את המחיר של הבחירה שלך.

לך תשאל מי שהיה קרבי על השריטה. ותביט בעיניים שלו בזמן שאתה שואל, ותראה ניצוץ מוזר, אפל, שחור ועמוק של עצב. כי השריטה, היא קודם כל עטיפה של עצב. ואנשים מגיבים אליה אחרת אבל לכולם יש את אותה עטיפה שהם מתכנסים אליה, אל אלפי הזכרונות הקטנים ההופכים את השריטה למשהו בלתי ניתן למחיקה. יש אנשים שהופכים מצחיקים, ויש אנשים שלא נחים לרגע ויש כאלו שהופכים כוחניים ואלימים וחסרי סבלנות לשטויות של אחרים. וכל אחד מגיב אחרת. אבל אפשר להרגיש אותה. וברגע שלמדת לזהות אותה, תראה אותה בכל מקום. ותראה גם את אלו שהם לא נשרטו. וכן, אתה תקנא. כי עדיף, תמיד עדיף, להיות לא שרוט.

אל תבלבל, לא מדובר על הלומי הקרב. אלו הם מעטים למרות שאנחנו קרובים. ואני יודע עד כמה  זה היה יכול לקרות לי. ואני מסוגל להבין טוב יותר ממך ומכל האחרים עד כמה הלם הקרב קובר את הקורבנות שלו בחיים. כי אצלם זו לא שריטה, אצלם זו שסע. זה קרע בנשמה. ואם יהיה לך מזל (ורוב הסיכויים שיהיה לך מזל) ולא תראה את החברים שלך מתפוצצים לחתיכות מול העיניים, ולא תתעורר בלילה בזעקות כל חייך. אז רק תהיה שרוט. לא ממש דפוק.

לומדים להתרגל לשריטה. היא צריחה יבשה בלילה אפל. היא מעירה ומדרבנת ויש בה כוח משכר. יש לה ריח של אבק שריפה, ושמן מנועים ועשן של מנוע דיזל. לומדים לחיות איתה, לעמעם את הסימנים שלה כלפי הסביבה. אבל אף פעם לא מכסים אותה כי היא צצה. ברעש, בדוחק, או כאשר תהיה לבד. ואתה לא מאמין שאתה תישרט, ואתה חושב שזה מחשל. ושאתה תרוויח משהו מזה שתהיה קרבי. אז לא. כי מי שנשאר בעורף, ירוויח יותר. ולאורך השנים, כאשר תביט לאחור על חבריך שנשארו מחוץ לחיל הקרבי, ולא משנה באיזה מסלול חיים תבחר, רוב הסיכויים, שהם קיבלו יתרון עליך. והם לא צריכים לסחוב אותה איתם לכל מקום. כי למרות שהיא שריטה, היא מאוד מאוד כבדה. ועם השנים, היא לא מאבדת ממשקלה.

וכן, יש יתרונות קטנים בשריטה. כמו למשל, קור רוח לנוכח פני המוות. כי אחרי שהבנת שהצבא מתייחס אליך כאל בשר תותחים ואיך לאף אחד לא אכפת שם אם תחיה ואם תמות, אם אתה מקבל אוכל או מצויד כהלכה. ואחרי שראית כיצד החיים שלך ניצלו שוב ושוב כי הראש שלך היה במקרה כמה סנטימטרים הצידה, אז אתה יודע שאם יצאת בחיים. אז עכשיו הכל בסדר. אז אתה לא תרעד באימה אחרי שכדור ישרוק ליד הראש בדיוק כפי שתביט בקור רוח על תאונת דרכים, ואבן גדולה שנפלה חצי מטר ממך תגרום לך לצחוק. כי הרי אתה עדיין עומד על הרגליים והמוח שלך לא שפוך על הרצפה. אז הכל לכאורה בסדר. ואפשר להמשיך הלאה. כי ברגעים הללו, תרגיש את החיים בעוצמה של עצבים חשופים. ואולי עוד 20 שנה, כשתהיה בן 40, רק אז תבין שזו השריטה. ואז, תוכל לשאול עצמך. האם זה שווה את זה? האם לחיות אייתה יום יום כל כך הרבה שנים, כך כל הרבה לילות, שווה את אותם רגעים קטנים של חסד בהם היא לכאורה עוזרת?

ואני מרגיש את השרוטים. זו אחווה שמעבר למילים. אני פוגש אותם בכל מקום. והם כולם יודעים מיד על מה אני מדבר. וכשאני שואל אותם, ואני תמיד שואל אותם, אם הם שרוטים. הם כולים יודעים בדיוק ומיד על אני מדבר. והם מהנהנים בראש שלהם ואני מרגיש את העצבות עוטפת אותם לרגע, מבצבצת ואז שוב נעלמת אל מראית העין של השיגרה. לקח לי שנים לבודד ולתת לה איזה תיאור של מילים, לקח לי שנים להכיר בה, למרות שהיא חלק ממני. ולא ידעתי אם זה רק אני, עד שהבנתי שזה בסדר. שאני לא היחיד, ואני לא מתפנק ואני לא מתבכיין. כי זה לא רק אני. זה כל מי שהיה שם.

ויש עוד משהו שאתה תקבל עם השריטה. והוא חוסר אמון בסיסי וגדול בצבא. את המפקדים הישירים שלך אתה יכול לאהוב או לא לאהוב, להעריך אולי לבוז להם. אבל אתה תלמד משהו אחד ברור. שאין לך אמון במערכת. וזה בא ביחד עם השריטה. חוסר אמון מקיף בכל מי שלא נמצא איתך בשטח. כל הגנרלים על מפותיהם ופקידותיהם ורכביהם המפנקים והפנסיות שלהם. וכל אלו השולחים אותך למות בדבל קליק. כי אחרי שאני שואל לגבי השריטה, אני שואל לגבי האמון. וזו תמיד, אותה התשובה.

אז אנחנו סביבך, השרוטים. מאות אלפי מאיתנו. לא מתקשרים אחד עם השני, אבל מבינים במשהו שהוא מעבר למילים, אנחנו בכל מקום בחברה הישראלית. משפיעים עליה. חיים בתוכה, צלליות קצת יותר עצובות של מי שהיינו יכולים להיות. רוצה להצטרף? ברוך הבא. רק אל תגיד שלא ידעת. כי זה יקרה לך. זה קרה לי  וזה קרה לכל מי שהיה איתי.

רוצה לחוש אותה? רוצה להתקרב? קרא את במערב אין כל חדש.

רוצה לדעת כיצד מרגישים אחרי השיחרור, כאשר יש מלחמה ואתה לא שם? בוא קרא על כלבי המוות של המלחמה.

רוצה לדעת מה יקרה לך אם תהרוג? מה קורה לאלו שהרגו ילדים?

רוצה לעת מה יקרה לנפש שלך אם חלילה תתשתף בקרב?

 

כיצד למצוא עבודה בהייטק?

לצערי, ולדעתי, המקצועי שבו הסבירות הגבוהה ביותר למצוא פרנסה יפה לצד תנאי עבודה סבירים, זה הייטק. נכון, שיש משרות רבות המבטיחות שכר גבוהה יותר, לחלק זעיר מהעוסקים: כמו מחקר אקדמי, עריכת דין, סירסור בכספים ואולי אף רפואה, אני לא חושב שיש תחום שבו כל כך הרבה אנשים, מקבלים תנאים טובים. בו המקובל והנפוץ, טוב מהמקובל והנפוץ בכל תחום אחר.

זה לא משנה אם מדובר על מזכירה או על כל בעל מקצוע משרדי, התנאים בהייטק יהיו טובים יותר, עבור רוב המקרים. ההיטק זה לא רק המנוע של המשק, זו למעשה שכבה שלמה של בורגנות מדושנת, החיה לה חיים די נוחים, עם אוטו מהעבודה והכנסה פנויה סבירה.

לכן, כל כך הרבה רוצים לעבוד בהייטק, ולעיתים, זה לא כל כך פשוט להתקבל.

ישנם ברי המזל. אלו המסיימים תואר ראשון ושני במדעי המחשב, מיקרו ביולוגיה, ננו טכנולוגיה וכו' בהצטיינות. מאחר שרובם לא ממש יגיעו לבלוג הזה, ומאחר שהם במילא מסודרים ברגע שהם הגיעו לשנה השלישית בלימודים, אז נעבור לשאר בני התמותה.

הבעיה הגדולה היא להשיג את העבודה הראשונה. הכל מתחיל בעבודה הראשונה. אחרי זה, כבר יש ניסיון, ואפשר להמשיך הלאה. צריך שמישהו יתן צ'אנס. וכדי לעשות את זה, כדאי להוכיח שבמקרה דנן, חוסר הניסיון לא כל כך איום ונורא. זו משימה כבירה (להוכחה). מתכנת עולה כסף, ים בכסף. ואין אפילו מספיק כסף כדי להנחות מישהו שיקלוט את האדם החדש. העובד מתבקש להביא תפוקה, תפוקה אמיתית, תוך מספר שבועות  מועט וגם להוכיח יחסי אנוש סבירים.

בחברת הזנק, צריך להביא תפוקה אמיתית כבר ביום הראשון. הרמה הנדרשת היא השתלבות מיידית בכל המשימות. לאו דווקא בטכולוגיה המוכרת למועמד האומלל. ואם חברת הזנק, אז כדאי מאוד להכיר סיסטם ברמה גבוהה. אף אחד לא יסדר לך את המחשב כשתגיע.

שאלת הטכנולוגיה היא קריטית. הטכנולוגיה הנבחרת, תקבע לעיתים קרובות את גבוהה השכר הממוצע בשוק. כי אין דין מפתח php למומחה c++, ואל יתהלל qa כמפתח.

ישנן מספר טכנולוגיות בשוק, וישנם הרבה מקצועות המתמחים בטכנולוגיה אחת בלבד. למשל, אנשי בסיסי נתונים. הם לעיתים למדו ויודעים לעבוד רק עם המערכות שלהם. לעומת מקצועת כללים יותר, כמו איש סיסטם  שכדאי לו ללמוד כל הזמן ולהיות מעודכן בכמה שיותר טכנולוגיות.

ישנם מתכנתים היודעים לתכנת בשפה אחת בלבד. למשל, ג'אווה או המקבילה הקנינית שלה: דוט נט .זהו מקצוע טוב והכנסה יפה בצידו.

כל המידע הזה מאוד חביב, אבל איך הוא עוזר למישהו למצוא עבודה?

הדרך לבחור טכנולוגיה, לצבור ניסיון ומהר עבודה, היא די פשוטה להבנה אבל דורשת השקעה מסיבית לאורך זמן רב. הדרך הזו, היא דרך התוכנה חופשית.

בכל תחום שאפשר לעלות על הדעת, תוכנה חופשית פותחת דלת ללמוד, להבין, לתרום ולהרוויח בחזרה. השלב הראשון, הוא לבחור משהו שמעניין אותך. אפליקציות מוביל? (שכר בינוני, אגב), רובטים קטנים  או צבירים של מחשבים החולקים ביניהם מידע במהירות מטריפה. הכל שם.

ישנם מספר אתרים בהם תוכלו לבחון פרויקטם שכאלו:

http://freecode.com/

http://sourceforge.net/

https://github.com/

ואני בטוח שיש עוד רבים וטובים אף יותר. בכל מקרה, זהו. אפשר להתחיל.

ברגע שמצאתם תוכנה שאתם מחבבים, התקינו אותה. לימדו כיצד היא מותקנת, מה צריך להיות מותקן על המחשב כדי שהיא תעבוד כראוי, וכו'.  מה היא צריכה לפעולותה, מה היא עושה במחשב ולמה.

לא מצאתם? תתחילו אחת :) התבאסתם? לכו תבחרו אחרת.

אני באמת חושב, שבשלב הזה מי שעובד בחלונות שילך ויתקין אובנטו. להיכנס לעולם התוכנה החופשית דרך חלונות, זו דרך עצובה, שלדעתי תגביל את היכולת להשתלב בהן.

תמצאו באג. דווחו על הבאג, ועיקבו אחר הטיפול בו. בידקו כיצד בוצע השינוי, מי ביצע. הורידו את הקוד, נסו לקמפל את הקוד. נסו עד שתצליחו.

בידקו את הבאג, בידקו את השינוי, הבינו מה נעשה. שוב ושוב ושוב, עד שתרגישו שאתם די מבינים מה הולך בקוד. למצוא באג, לראות תיקון. אפשר גם לעקוב אחר ביצוע באגים של אחרים, כמובן.

מתי שהוא, מתחילים לפתור באגים, והם מתקבלים אל הקוד של התוכנה. אלו שעושים זאת, יכולים להוסיף שורה, או לעיתים אף פיסקה אל קורות החיים שלהם.

עם קצת מזל, צריך הרבה פחות. מכיר מישהו שיזם תרגום לתוכנה חופשית, שינה את המחרוזות ב- php מאגלית לעברית. וזה מה שקלטה עינו של הבוס שלו לעתיד.

לעיתים זו רק תחילתה של קריירה. כי ישנם תחומים, שבהם התרומה לפרויקט קהילתי היא כה מורכבת, שהיא מצביעה על איכויות נדירות. גם ביחסי אנוש.כמו אלו המתקנים באגים בקוד של ליבת הלינוקס.אנשים אלו מועסקים לעיתים כדי שיעשו את מה שהם במילא היו עושים (מצב אידאלי לכל המעורבים).

השתלבות בפרויקט תוכנה חופשית, מצביעה על יכולת עבודה, יוזמה, תקשורת בין אישית, ומקצועיות. היא מתועדת וניתנת לבדיקה ולבחינה.ואם הפרויקט הוא ישראלי, אז גם תרוויחו קשרים יקרי ערך.

אני חושב, שכל מי שרוצה לעבוד בהייטק צריך להכיר לינוקס לעומק. לא משום שאי אפשר להצליח בלי להכיר את המערכת, אלא משום שאנשים העובדים עימה, זוכים להעדפה במקרים רבים בעבודה. לעיתים, הרווח מגיע ממקום לא צפוי. חבר הלך לקנות מחשב יד שניה, וכשהמוכר שמע שהוא עומד לשים עליו אובנטו, נתן לו הנחה.

האנשים העובדים על שולחן עבודה חופשי, חולקים תמיד נושאי עניין, בעיקר לעומת החלונאים. הכרת המערכת, מאפשרת הצצה להיגיון של ליבת התוכנה החופשית. ולא רק ברמת הקרנל, אלא גם באופן שבו מערכת הפעלה איכותית (יוניקס סטייל) עובדת. עקרונות הפעולה, הסדר, התיעוד והתמיכה שהיא מספקת למשתמשים בה הם דוגמא ומופת לאופן שבו צריך לכתוב קוד ולהגדיר את הפעולה שלו.

התוכנה החופשית הולכת ומתפתחת. אנשים המשתמשים בלינוקס תופסים יותר ויותר מחלקות בהייטק.  להכיר את כלי הפיתוח החופשיים, בסביבת לינוקס, עשוי להיות תנאי מקדים לקבלת עבודה ולעולם לא יזיק.

דרך התוכנה החופשית מספקת תשובה לשאלה נוספת, האם מתאים לכם בכלל לעבוד בפיתוח או הייטק  אין תחליף לאהבת המקצוע. מי שלא אוהב את המקצוע, דן עצמו לשיעמום ולתסכול. מי שכן אוהב את העבודה, ילמד כל הזמן וכל הזמן יפתור בעיות.

מספר ההרוגים במלחמות ישראל

מספר ההרוגים במלחמות ישראל

מלחמת העצמאות – 1948
ישראלים: חיילים: 3600+ 2400 אזרחים: סה"כ 6000 הרוגים.
ערבים: 8000 הרוגים + מספר לא ידוע של אזרחים

מלחמת סיני (מבצע קדש) – 1956
ישראלים + זרים: חיילים: 197 הרוגים
מצריים: חיילים: 3,000 הרוגים, 30,000 שבויים.

מלחמת ההתשה – 1969-1970
ישראלים – 367 הרוגים ו-999 The פצועים מתוך 968 הרוגים ו-3,730 פצועים בכל הזירות 10th בתקופה הנ"ל
מצרים – 10,000 הרוגים.

מלחמת ששת הימים – 1967
ישראלים: חיילים: 779 הרוגים + 2593 פצועים + 15 שבויים.
מצריים: +ירדנים + זרים: חיילים 21500 הרוגים.

מלחמת יום הכיפורים – 1973
ישראלים: חיילים: 2,800* הרוגים, 5,596 פצועים, 294 שבויים
מצרים: חיילים: 15,600 הרוגים, 35,000 פצועים: סוריה: 4,000 הרוגים, 10,000 פצועים: סה"כ 19,000 הרוגים.

* ראו הערה בתגובות

מלחמת לבנון – 1983
ישראלים: חיילים: 670 הרוגים + 4 נעדרים
לבנונים + פלסטינים: אזרחים 10,000 הרוגים + 7000 נושאי נשק

אינתיפאדה הראשונה – 1987
ישראלים: 164 הרוגים
פלסטינים: 1491 הרוגים

אינתיפאדה שנייה – 2000
ישראלים: 785 אזרחים הרוגים + 339 אנשי כוחות ביטחון הרוגים (1115 סה"כ). מעל 6000 פצועים.
פלסטינים:3980 הרוגים על ידי צה"ל + 590 על ידי פלסטינים. מעל 32,000 פצועים פלסטינים.

מבצע חומת מגן – 2002
ישראלים: חיילים: 29 הרוגים + 100 פצועים.
פלסטינים: 497 הרוגים + 1447 פצועים.

מלחמת לבנון השניה – 2006
ישראלים: חיילים 121הרוגים 44 אזרחים הרוגים: סה"כ 165 הרוגים.
לבנון + חיזבאללה: 536 חיילים + נושאי נשק הרוגים, 300-450 אזרחים הרוגים.

מבצע עופרת יצוקה – 2008
ישראלים: חיילים: 10 + 3 אזרחים הרוגים.
פלסטינים: אזרחים: 600 הרוגים + 600 נושאי נשק הרוגים.

מבצע עמוד ענן – 2012
ישראלים: חיילים: 2 + 4 אזרחים הרוגים. 240 פצועים.
עזתיים: 101 חמושים  + 68 אזרחים. מעל 450 פצועים.

מבצע צוק איתן – 2014
ישראלים: הרוגים: חיילים: 67 חיילים + 6 אזרחים. 2271 פצועים מתוכם 837 אזרחים.
עזתיים:הרוגים: 2203 הרוגים, מתוכם 1068 – 1408 חמושים. מעל 11,000 פצועים.

(הנתונים נלקחו מהויקיפדיה הישראלית)

כמה מתים בישראל בשבוע?

חלוקה לפי נסיבות המוות של חיילי צה"ל