אובנטו 1710 – גירסה ששווה להתקין

זה היה לפני 12 שנים, פעם ראשונה שהתקנתי אובנטו על המחשב שלי. אובנטו 0505. מאז עברו הרבה מאוד ביטים באינטרנטים, למדתי הרבה, אבל תמיד שמרתי חסד נעורים להפצה הלינוקס ששמה לה למטרה להנגיש את שולחן העבודה של מערכת ההפעלה הנפלאה הזו.

תחילת המיליניום, היתה תקופה קשה למשתמשי לינוקס. אי אפשר היה לצפות כמעט בסרטים ברשת הישראלית. לקח הרבה זמן עד שהיתה חבילת אופיס בסיסית, ובילתי הרבה זמן בתחזוקה של המערכת. זו היתה מערכת שעבדתי בשבילה, ולא מערכת שעובדת בשבילי.

כיום, המצב אחר. והעובדה שאני כותב את הפוסט הזה ממחשב mac book pro שמריץ אובנטו, היא ההוכחה לכך. המערכת יציבה, ניתן להתקין אותה בקלילות, היא מעניקה פונקציונליות מרשימה. אבל אובנטו 1710 אינה עוד גירסה, מתקדמת, משוכללת ויציבה ככל שתהיה, זו בעיני פיסת היסטוריה קטנה.

מאז שהתקנתי לבד לינוקס, ועד לפני זה, שמעתי עד כמה שרת התצוגה של המערכת הוא בעייתי (ה- Xserver). זו אולי פיסת התוכנה המושמצת ביותר מתוך כל ארסנל התוכנה החופשית. ואולי אף בצדק. עוד פיסת תוכנה שאנשים אהבו לא לאהוב, היא ממשק התצוגה של אובנטו, ה- unity.

והנה, באבחת גירסה אחת, אובנטו נפתרת משתיהן. הגירסה מתהדרת ב- Wayland כשרת תצוגה, ובמקום ה- unity גירסה מותאמת של gnome3. והדברים עובדים יפה. באמת יפה. השיפור בביצועים מורגש בכל השימוש במחשב. החל מהוקנסול, דרך משחקים (מ- minecraft ועד steam) וגם בדפדפנים (firefox, chrome). הכל נע חלק יותר, מהיר יותר, עם יותר פריימים לשניה.

בעבר, עשיתי שימוש ב- kde. אבל היו התנגשויות בינו לבין unity. עכשיו, אני עם גנום3. זהו שולחן עבודה יציב, מהוקצע ונוח לשימוש.

לא בדקתי שידרוג מתוך גירסאות הכוללות מספר שולחנות עבודה, אלא הסרתי את ה- kde באמצעות sudo apt remove kubuntu-desktop ואחריו sudo apt autoremove.

את השידרוג לגירסת הביטא (שאמורה לעבור ליציבות בימים הקרובים) ביצעתי באמצעות

sudo do-release-upgrade -d. ברגע שתצא הגירסה באופן רשמי, ניתן יהיה לדלג על ה- "d-".

המערכת כוללת אינטגרציה מרשימה עם שירותי ענן שונים. ברגע שמחברים אותה לגוגל, אפשר לראות את היומן באפליקציית היומנים, לקבל גישה ישירה ל-drive וכן הלאה.

בעקבות הערת גסת רוח שהועלתה כאן, אציין שיש חלק מהאפליקציות שאינן רצות ישירות מול ה- wayland, אבל באמצעות שכבת אמולציה. אבל עדיין, השיפור בביצועים מורגש.

בעקבות הערות שניתנו על ידי אנשים שאינם גסי רוח, אציין שהאינטגרציה עם שירותי ענן הייתה קיימת גם בגירסאות קודמות.

סיכום שנה שנת 2016 + מצבה של התוכנה החופשית

מבחינה טכנולוגית, שנת 2016 היתה שנה מרתקת. לצערי, לא מצאתי סיכומים הולמים לשנה כה אינטסיבית ואולי אף הייתי אומר – מופרעת.

אני חושב, שבמקום הראשון, בישראל, השנה הזו היתה קודם כל שנת האופניים החשמליים. רבים מתייחסים אליהם מבחינת היקף התאונות, אבל להערכתי העניין הגדול הוא מספר כלי הרכב הללו הנעים על הכבישים. אט אט, האופניים החשמליים כובשים את הכבישים העירוניים. דורשים מנהגי כלי הרכב לנהוג ביתר זהירות ומשאירים את מקבלי ההחלטות ברמה העירונית והלאומית – חסרי אונים ולא מעודכנים. ישנם כל מיני רעינות לכלי רכב מעופפים, רכבות תחתיות והוספת קווים לתחבורה הציבורית. כבישים לאופניים שיחברו בין ערי גושי דן, יהיו זולים ויאפשרו בסופו של דבר תחבורה מהירה יותר והרבה פחות מזהמת.

מבחינת טכנולגיות השעשוע, החדשות הן לא סביב הוצאת דגם חדש של אייפון, אלא בכך שאנדראויד כבשה את השוק, אפל היא עוד יצרן טלפונים. אומנם הכי גדול וחזירי, אבל רק יצרן.

זו היתה גם השנה של יצרנים הטלפונים במזרח הרחוק. מותגים שאך לפני שנה מעטים ידעו להגות את שמם, זוכים לכבוד ולתפוצה ולהכנסה נאה.

זו היתה גם השנה של הרכב האוטנומי, שאומנם רק ניצנים הגיעו ללקוחות (טסלה), אבל נראה שזו היתה השנה שבה הטכנולוגיה סוף כל סוף החלה להוכיח בשלות, ונראה אותה הרבה יותר בשנה הבאה.

זו היתה גם השנה של הדרון (drone). כלי תעופה זעירים ומבוקרי מחשב, חברים שלנו כבר זמן מה, אבל רק לאחרונה, הפכו מצעצוע ותחביב של מביני עניין, לפוטנציאל למתן פתרונות לוגוסטים למגוון של מצבים.

זו היתה השנה של המכונות הלומדות, שנה שבה הטכנולוגיות שלהן הפכו להיות נגישות הרבה יותר והחלו לספק שירותים מגניבים דרך מגוון מכשירים.

זו היתה גם השנה של youtube. שהופך באמת לקהילה תוססת שבה פעילים מאות צעירים ומאות אלפים צופים בה על חשבון הטלויזיה. יוטיוברים ישראלים זוכים לעשרות אלפי עוקבים והם מרוויחים כסף טוב, זאת בניגוד למנהלי הדפים של פייסבוק, שהתפרסמו השנה בעיקר כאשר נפגעו מנחת זרועו של צוקרברג.

זו גם היתה השנה של סמסונג, שאחרי שהצליחה לצייד מחצית מהאמריקאים בפצצה מתקתקת, עדיין הצליחה כנראה טוב מאי פעם מבחינה פיננסית. ללמדך עד כמה חזקה היא, ועד כמה חזקה הכלכלה של דרום קוריאה (מדינה, שהפכה לה למנהג להיות מדינת השנה).

זו היתה שנת הטרול, בה הטרול הגדול ביותר זכה להיות המנהיג של המדינה החזקה ביותר. וללא ספק, השנה הבאה תהיה מענינת.

אבל לסיכום, מעל לכל ומעבר לכל השנים הללו, זו היתה השנה של ה- gpl, כאשר זכה לבסוף, לכבוש גם את התאגידים.

אם יש שלוש מילים שאסור להגות בחיבה במחלקה משפטית של תאגיד הן gpl. הרישיון הזה, הוא האימה הגדולה ביותר של כל תאגיד. לא מזמן, ביקשו ממני להנפיק את כל הרשיונות שאני עושה בהם שימוש בפרויקט. זו משימה קצת בעייתית, כי מדובר על עשרות רבות. לשמחתי, כולם נמצאים בספריה אחת. זרקתי כל הרשיונות לקובץ אחד, ושלחתי למחלקה המשפטית. הייתי רוצה לראות את הפרצוף של הבחור שיקבל 500 עמודים של רשיונות, שחלקם הן פארוידיות ריקורסיות על רשיונות תוכנה קניניים.

זהו, המנגינה השתנתה, וזה קרה השנה. הם למדו לחיות עם הרשיון הזה. וכלים שנושאים אותו משתלבים במהירות הבזק בכל תאגיד. וכל זה, משום שהטכנולוגיה החופשית, היא כל כך עליונה, כל כך מוחלטת, שהיא שינתה את האופן שבו תופסים את השוק, את התפיסה מה היא תוכנה ובעיקר כיצד לפתח אפליקציות בענן. שמות שפעם כל העולם רעד מפניהם, כמו אורקל, נתפסים כדינוזארים שהשאלה היחידה היא האם יצליחו לשרוד.

הסיבה העיקרית לכך היא יכולת הביזור של כלי התוכנה החופשית. מערכות כמו mssql או אורקל, לא בנוייות להרחיב את עצמן עוד ועוד, לפי הצורך. אתה לא יכול להדליק עשרות מהן במכה ואז לכבות, כשהמידע כולו נשמר ומגובה. תוכנות נבנות כיום מראש בתפיסה המאפשרת להם לייצר עוד עבודה במהירות. וגם אם docker לא יתפוס לגבי כל השוק, התפיסה הבסיסיות שלו, לגבי מה היא מכונה וירטואלית, איזה מידע צריך להישמר עליה וכיצד יש לפרוש עליה תוכנה, זו התפיסה שכולם רוצים לשכב לצילה.

זו היתה השנה של התוכנה החופשית ולו משום שפלח השוק של מכשירי הקצה הנושאים חלונות ירד מתחת ל-50%, התוכנה החופשית נמצאת כיום ביותר מחשבים מאשר כל תוכנה אחרת. מהאנדראויד ועד לטלויזיה, מהרכב ועד לדרון, התפיסה הבסיסית של התוכנה החופשית, העליונות שלה, ברורה. הן אם בענן או מחוצה לו, בכל מקום, בכל סביבה ובכל פרויקט, תוכנה חופשית לוקחת חלק. בים ובחלל.

חבר שלי מחפש עבודה כ- data scientists. לא חסרות הצעות. ורובן ככולן, נוגעות סביב R או Python. גם בתחום הזה, התוכנה החופשית גברה על שאר הטכנולוגיות.

השאלה העיקרית בעיני, היא מדוע תוכנה חופשית כה הצליחה. כיצד דווקא הדרך שהגבילה את היכולות של התאגידים לשעבד את הטכנולוגיה לעצמם, שחייבה אותם להעביר הלאה את הידע שלהם, מדוע דווקה גישה זו הצליחה, ומה אפשר ללמוד מכך על גישות אחרות.

אני מאמין שכאשר פועלים בדרך טובה לציבור באופן כללי, כאשר לאו דווקא מנסים למקסם רווחים אלא לשתף פעולה ולספק פתרון טכנולוגי טוב, אז מצליחים לאורך זמן. אני חושב שיש הרבה מה ללמוד מההצלחה של התוכנה החופשית גם בתחומים אחרים.

 

 

כיצד לזרז את הגלישה באנדראויד וקצת לאבטח את עצמכם יותר

היום, ניסיתי להתקשר לחברת ביטוח. איך שהוא, בגוגל, מצאתי את עצמי מחייג למספר, שטען שתשלח אלי הודעות sms. בעקבות ההודעה הזו, הגיעו גם הודעות ספאם במסרונים. חברת הביטוח, דווקא זמינה, אבל ממספר אחר.

זו דוגמה קטנה לאופן שבו פגיעה בפרטיות עלולה להזיק. כאשר מדובר על גלישה, הרי הנזק שהפרות הפרטיות (שלזכותן יאמר, מממנות את התוכן המפורסם) הרי הפגיעה בפרטיות נעשות בדרכים טכניות, המכבידות על הגלישה, מייבשות את הסוללה וזוללות את החבילה.

אחד הכלים הטובים להקלה על הגלישה, הוא adblock, תוסף לשועל האש. למרבה המבוכה, אין בדפדפן של גוגל תוסף דומה. אך גוגל לא מוותרת. לא מזמן, כל תוצאות החיפוש צצות בדפדפן מבוסס כרום המובנה בכלים של גוגל. מה שמאלץ אותי כל פעם לפתוח ממנו את שועל האש.

אם כבר, שמים את חוסם הפירסומות, אפשר להדר ולהמשיך, ולהתקין גם את ghostery, תוסף החוסם מיני עוקבנים בתסריטי js. השיפור באיכות הגלישה, הוא מידי. דפים נטענים הרבה יותר מהר, והטקסט מוצג מהר יותר.

לעיתים, גם זה לא מספיק. כי לא כל האתרים מוצגים יפה מספיק בסלולר. וגם אלו המוצגים יפה, יכולים להיות מוצגים יפה יותר וקריא יותר. השוא"ש, כולל בתוכו גם מצב קריאה. מצב זה, לא רק שהוא נקי מפירסומות, הוא גם מאפשר לשלוט על גודל הגופן ועל צבע הרקע.

כדי לעבור למצב קריאה, יש לבחור בצלמית ספר קטן, המוצגת בשורת הכתובת כאשר הדף גמר להיטען (לעיתים, יש לגלול כלפי מעלה כדי לחשוף אותה כי יש דפים שלוקח להם הרבה מאוד זמן להיטען).

לפעמים, אנשים תוהים במה תוכנה חופשית טובה יותר מתוכנה אחרת. שואל האש, הוא דפדפן טוב יותר, כי הוא מאפשר להגן על המשתמש טוב יותר, ולהציג לו מה שהוא באמת צריך. את היכולות לקרוא טקסטים בשקט. הוא עובד כך, כי הוא מפותח על ידי אנשים המשתמשים בו, וקובעים מה יהיה בו. הוא אינו כפוף לשיקולי שיווק צרים. הוא מפותח על ידי קהילה.

ורכיב אחרון, שהוא בעיני חופשי לכל טלפון אנדראויד הוא חומת האש. בניגוד לחומת אש קלאסית, שנועדה בעיקר להגן על המחשב על תוקפים מבחוץ, חומת האש בטלפון נועדה להגן על המשתמש מפני התוכנות שהוא בעצמו מריץ. יש מגוון של אפליקציות, חלקן יעבדו היטב על מכשיר אחד, ואילו האחרות לא. אני משתמש ב- no root firewall שעובד סביר (חוץ מזה שצריך לבטל אותו כדי להעלות תמונות לענן).

מה זה docker ולמה זה מגניב לאללה

בזמן האחרון, יש הרבה מאוד דיבורים על docker, אך לעיתים, קשה להבין מה בדיוק היתרונות של הטכנולוגיה ומה היתרונות שהיא מביאה עימה. docker היא עוד דוגמא בה טכנולוגיה חופשית לא רק מציגה פתרון חדשני הנותן מענה לבעיות מורכבות, אלא גם דוגמא למהירות המסחררת שבו טכנולוגיה שכזו כובשת לה שוק. הפרויקט הוא בן שנתיים לערך, ואין כמעט חברה שלא מגלה בו עניין. כל ענקי הטכנולוגיה לוקחים בו חלק. ונראה שהוא אפילו תרם להצהרה של מיקרוסופט "Microsoft love Linux"

דוקר היא דרך לארוז אפליקציות. האפליקציה נארזת כשהיא מבודדת מהמערכת המארחת, והיא מקבלת כתובת רשת ייחודית המאפשרת לגשת אליה. האפיקלקציה נארזת עם גירסה מאוד רזה של מערכת ההפעלה. אם מערכת הפעלה רגילה כוללת ספריות רבות לניהול החומרה, הרי במקרה של docker, זו מערכת הפעלה רזה מאוד, הכוללת רק את הרכיבים ההכרחים לפעולה תחת מערכת מארחת. בשל אופן העבודה הזו, היעילות של המערכת מאוד גבוהה. למעשה, קיים אובד ביצועים כמעט זניח של 3%.

טכנולוגיית סמי וירטואלוזיציה שכזו קיימות כבר זמן רב. בסולריס, קראו לזה zones ואילו בלינוקס, כבר שנים שאפשר לעבוד עם containers. אבל מה שדוקר הביא, הוא נוחות המאפשרת גמישות מאוד גבוהה ושיפור משמעותי ביכולת לנהל כמויות גדולות של אפליקציות.

כיום, עבור חלק נכבד מחברות הטנכולוגיה, הענן מאפשר שידרוג של מערכות הייצור. אם בעבר, עוצמת מערכות הייצור הייתה מוגבלת לכמות הברזלים הנמצאים במרכז המידע, כיום, ניתן באופן אוטומטי להרחיב את מערכות הייצור בהתאם לצרכים. אם יש יותר תנועה לאתר, ניתן להזניק במהירות יחסית גבוהה עוד מכונות ולספק את הביקוש. יחד עם זה, הזנקה של מכונה היא פעולה הלוקחת זמן מה. לעיתים, אף רבע שעה עד המערכת עולה ומגדירה את עצמה. בנוסף לכך, יש גם להגדיר, לשדרג ולנטר צבירים גדולים של מכונות.

ישנם כלים רבים שנועדו לבצע את משימת הניטור וההגדרות מעבר למה שמאפשרים ספקי הענן השונים. ansible, chef, docker הם רק חלק מהכלים הללו. שימוש בדוקר, עשוי להקל הן על הזנקה של מכונות חדשות והן על הניהול שלהן.

היתרונות שדוקר מביא הן:

כלי הגדרה פשוט לייצרת image של המערכת. קובץ ההגדרה של דוקר מאוד פשוט להגדרה. הגדרה של מערכת יכולה לכלול הורדה של כלי תצורה כגון capisrano או ansible, והגדרות ספציפיות לאפליקציה (באמצעות משתנה סביבה, למשל). לאחר שנוצר ה- image ניתן להעלות אותו אל מאגר (repoistory) ומשם להוריד אותו אל מערכות הייצור. אם בעבר, היינו צריכים לגשת לכל מכונה ולבצע את ההגדרות, הרי עכשיו מעלים את האפליקציה "הארוזה". כל מה שנשאר, זה להוריד את הקבצים העדכניים אל המכונות ולהפעיל אותם.

יחד עם זה, צורת האריזה הזו מחייבת שינוי במבנה של אפליקציות. כי מערכות docker הן readonly. ז"א, מידע לא אמור להישמר על המכונות. זו סוגיה שיש לפתור באופן שיבטיח את שרידות המערכת.

נניח, שאנחנו רוצים להחזיק עבור המתפתחים מערכת לניהול באגים וטיקטים, כגון jira. מערכת זו, דורשת מידי פעם משאבים (למשל בחיפוש) אבל רוב הזמן, כמעט לא דורשת משאבים. ניתן לשמור אותה במכונה יעודית, אבל אז התשלום בענן יתבצע כל הזמן, גם כאשר המערכת לא עובדת, וגם מחוץ לשעות העבודה. מאידך, ניתן לארוז את המערכת ב- docker על מכונה חזקה, המבצעת עוד פעולות. רק באותם רגעים שיש צורך במשאבים, היא תקבל אותם, כי המשאבים של המכונה משותפים. ניתן לעשות זאת גם באמצעות מערכות קלאסיות של וירטואליזיצה, אך הן מוגבלות לעבודה על ברזלים, אי אפשר להריץ באופן יעיל וירטואלוזיציה בתוך מערכת וירטואלית. docker, לעומת זאת, עובד גם תחת מכונות וירטואליות, מה שמאפשר לבצע את המשחקים הללו על מכונות בענן. כמובן שמדובר רק על מערכות לינוקס. יש מעין דוקר גם לחלונות, אבל לדעתי אין יתרון טכני בעובדה בחלונות, רק חסרונות.

כאשר בודקים את המשאבים מהזווית של המכונה המארחת, לכל אחד מהדוקרים יש גישה אל כל הזכרון. לינוקס עושה שימוש בטכנולוגיה של shared memory. כך שאם יש קטעי זכרון זהים, הם יהיו משותפים לכל המכונות.

במכונות לינוקס, כאשר מעלים, לדוגמא, מספר מופעים של אפליקציית java, למשל tomcat, שכל אחד מהם לוקח 1gb של זכרון, הרי הצריכה הכללית לא תהיה 10Gb אלא עשויה להיות הרבה פחות, מה שמבטיח יעילות שימוש בחשמל וגם חסכון ניכר בעלויות השימוש בזכרון. אך במקרה של docker, מאחר שהמכונות לא שומרות מידע, מקבלים הלכה למעשה מספר מופעים של אותה אפליקציה, העושים שימוש באותו זכרון, אך מספקים שירות בנפרד.

כמו כן, ניתן לראות את כל התהליכים הרצים בכל מכונות מתוך המכונה המארחת, זאת בניגוד למערכות וירטואליזציה קלאסית בהן מתוך המכונה המארחת רואים רק תהליך אחד.

יחד עם זה, docker מחייב תכנון שונה של האפליקציות, כי docker הוא stateless. הוא לא שומר מידע עליו. לכן, יש לשמור את כל המידע של המכונה מחוץ למכונה, למשל, בבסיס נתונים או במחיצה משותפת.

ניתן לראות ב- docker מעין נגזרת של git אך במקום לאחסן קוד, מאחסנים אפליקציות, תהליכים. כאשר מבצעים שינוי ב- image, מה שעולה אל ה- repository הוא רק ההבדלים. כך שמובטחת יעילות גבוהה, ובנוסף, ניתן לחזור בקלות אל גירסה קודמת (rollback).

מאידך, ל- docker יש כמה מגבלות. אחד העיקריות, היא נושא האבטחה. קיימים חורי אבטחה המאפשרים לאפליקציה לחרוג ממרחב הפעולה שלה ולהשפיע על אפליקציות אחרות.

אך הבעיה העיקרית היא ניהול הרשתות. אנחנו מעוניניים לדעת בדיוק אילו docker הוזנקו ולהפנות אליהם תעבורה. המרוץ לבניית מערכת התשתית שתיתן פתרון מלא לניהול הנושא נמצא בעיצומו, אך נכון לרגע זה ועד כמה שיודע לי, אין עדיין אף מערכת הנותנת פתרון מלא, למרות שיש כנראה כמה פתרונות טובים מאוד. אני משער שזה עניין של זמן, ולא הרבה. (גוגל ואחרים לוקחים חלק במירוץ). חברות כמו google מדווחות על הזנקה של מאות אלפי dockers כל יום.

לא מדובר על מהלך צדדי של התקדמות טכנולוגית, אלא משהו הנוגע לבסיס התפיסה של האופן שבו מספקים שירות. המשמעות היא כה נרחבת, שנראה שזו אחת הסיבות שמיקרוסופט החליטה לפתוח את מערכות זמן הריצה של טכנולוגיית dotnet כך שהן יוכלו לרוץ תחת לינוקס בעזרת mono. אם בעבר, כדי להריץ אפליקציות dotnet היית צריך שרת חלונות, עם כל הסיבוכיות בניהול מערכות אלו, באמצעות docker ניתן יהיה להזניק בקלות ולנהל צביריים של dotnet הרצים תחת לינוקס. יש גם איזו טענה שטכנולוגיה דומה ל-docker תרוץ תחת חלונות. אך  נראה שבשל חוסר הגמישות של המערכת בנוסף למגבלות ניהול הזכרון (אין shared memory, רק shared library) זו טכנולוגיה שאם תתפתח, תהיה מוגבלת בביצועים וביכולות. יחד עם זה, נראה שמגבלות של מערכות חלונות לבצע עבודה בעומסים גבוהים היא כבר נתון שספק אם ישתנה אי פעם.

 

זן ותכנון מסלולי רכיבה באופני הרים

אחד הדברים המגניבים באופניים, שאפשר להגיע איתם ממש רחוק. בנוסף לזה, הן עוברות בכל מקום. כמעט. מקסימום, מעמיסים על הכתפיים. יחד עם זה, נסיעה למרחקים, בשטח, דורשת הכנה. בעיקר, לבחור מסלול נכון.

בחו"ל, גוגל מציעה מסלולי רכיבה. בארץ, משום מה, יוק. תוכנות כמו strava מאפשרות תכנון של מסלול, אפילו תוך התייחסות לרכיבות של אנשים אחרים, אבל התהליך הוא ארוך, מייגע, ולא בהכרח מספק תוצאות ראויות.

openstreetview הוא לא רק אתר, אלא זה פורמט. פורמט גאוגרפי שמאפשר להגדיר בצורה מדוייקת מאוד תווי שטח ומה למעשה יש בשטח. מאחר שהרעיון מאחורי הוא חופשי, להנגיש את המידע, אז יש גישה מלאה לכל הנתונים. לכל אחד.  מאחר שהפורמט חופשי, והמידע חופשי, התאפשר פיתוח של אלגוריתמים משוכללים המאפשרים ניווט ברמה גבוהה מאוד.

אתר המסלולים הזה מאפשר לתכנון ניווט לפי פרמטרים. מאחר שהנתונים שהוכנסו למערכת כוללים גם את סוג הדרך (מהירה, כביש, דרך עפר וכו') ניתן לבקש מהמערכת להימנע מכבישים מהירים, ואז, היא תיצור ניווט שבילים.

בדקתי את התוצאות במסלולים שאני מכיר, ולעיתים קרובות הייתי מופתע. שבילים שההבדלים בינהם זניחים, עדיין המערכת התייחסה אליהם בעדיפות הנכונה. זה לא מושלם, ויש קצת בעיות ממשק, אבל זה הטוב ביותר בשטחי מדינת ישראל. ואת המקומות אפשר להקליד גם בעברית.

המסלול שהמערכת הציעה מאיזור כפר סבא לבאר שבע, היה הרבה יותר מדוייק וחכם מזה שניסיתי לבדוק במשך שעות מול מערכות אחרות.כוחה של התוכנה החופשית.

 

סקירת פעילות לשינוי מדיניות הממשלה בנושא תוכנה חופשית

השבוע קיבלתי הודעה מלשכת חברת הכנסת תמר זנדברג, שחברת הכנסת תבקש כינוס של וועדת המדע, לבחינת הנושא של השימוש בתוכנה חופשית במגזר הממשלתי.

הבסיס לבקשה הוא מחקר שנערך על ידי מכון המחקר של הכנסת. המחקר הוצא לבקשת חברת הכנסת זנדברג וביוזמתי. אני הגדרתי את תכולת המחקר ואת הנושאים שיבדקו.

גם בפעילות הזו קיימת משמעות רבה לקיומם של אתרי קהילת התוכנה החופשית, whatsup.co.il ו-לינמגזין. בזכות המידע השוטף, המקצועי והאמין שהאתרים הללו מספקים, יכולתי למקד את מה שאני רוצה להשיג ממכון המחקר של הכנסת. הידיעה בלינמגזין לגבי שינוי הדרישות של גרמניה בנושא זה, היא שנתנה את הדחיפה האחרונה לקריאה לכינוס הוועדה.

ליאור קפלן סקר בבלוג שלו את תוצאות המחקר. את המחקר עצמו ניתן להוריד מכאן. באופן כללי, אפשר לציין שזו הפעם הראשונה שמסמך רשמי של מדינת ישראל, מצוין שקיימת תועלת בהרחבת השימוש בתוכנה חופשית. את המחקר הקודם בנושא, יזמתי עם חבר הכנסת דב חנין. והוא היה הרבה פחות חד משמעי, ועל כן, לא יכולנו להיעזר בו על מנת לקדם הנושא.

אני אתמקד בתהליך שהביא לתוצאה הזו, משום שלדעתי הוא עשוי לעזור לאחרים המעוניניים להביא לאיזה שהוא שינוי, או לפחות להאמין שהם בדרך לבצע שינוי שכזה.

אחד הדברים שהבנתי, תוך כדי התהליך, שלאף אחד לא ממש ברור כיצד אפשר לבצע שינוי מדיניות בנושא. לא רק שמפת האינטרסים הקשורים לנושא הזה לא ממש ברורה, יתרה מכך, לא ממש ברור מה הדרך הנכונה לבצע זאת. האם יש צורך בחקיקה? בתקנות? האם המקום לפעול בו הוא משרד האוצר? או אולי משרד ראש הממשלה? האבסורד מתחדד, לנוכח העובדה, שברור לכל מי שעוסק בנושא, שלמדינת ישראל ולאזרחיה יש המון מה להרוויח מהשינוי הזה. אך אין שום קשר בין התועלת הצפויה לכולם, לבין הקלות שבה אפשר לבצע את השינוי המתבקש.

לפני עשור הייתי חבר בוועדה הלאומית לטכנולוגיית המידע במשרד האוצר. וועדה, שמטרתה הייתה למצוא דרכים לקדם את ישראל מבחינה טכנולוגית. בין השאר, אחת המטרות הייתה למצוא דרכים לצמצם את הפער הדיגטלי. פער דיגטלי, נוגע להבדלים בנגישות ובאוריינות (היכולת לעשות שימוש) בין שכבות שונות באוכלוסיה. צמצום הפער הדיגטילי, הוא הכלי היעיל ביותר (כך עלה מדיוני הוועדות וממחקרים בנושא) לצמצם את הפערים החברתיים. לצערי, הוועדה הזו, כמו וועדות אחרות התפגרה מבלי להביא לאיזה שינוי. אך יתרה מזה, גיליתי שלמרבית הצער, הבעיות החברתיות, המצוקות והעוול הנגרם לשכבות שלמות באוכלוסיה אינן נעלמות מעיני מקבלי ההחלטות. במילים אחרות, במשרד האוצר יודעים היטב עד כמה רע המצב ועד כמה יש צורך לבצע שינוי ועד כמה יש להם אחריות לנושא.

וכך, חלפו להן השנים. ודבר לא השתנה. 30% מילדי מדינת ישראל אינם זוכים לתזונה מספקת. מחאה חברתית קמה וחלפה. שר אוצר בא והבטיח, ועדיין, שום דבר לא משתנה. וקמים בבוקר, והולכים לעבודה, ורואים עד כמה התוכנה החופשית נהדרת וטובה. ועדיין, נאחס במדינה.

נקודה מענינית בעיני, שלמרות שהנושא הינו לא רק טכני, אלא גם חברתי, תרבותי ופילוסופי, התקשורת נוטה לצמצם אותו אל מסגרת מאוד צרה, תחת מדור "המחשבים". הגשתי מספר פעמים מאמרים בנושא הזה לעיתון "הארץ" והם סירבו לפרסמם. לשמחתי, "הכלכלה האמיתית" פירסמו אותו. וכך, היה לי בסיס לכתוב לחברי כנסת. מאוד רצוי שיהיה פירסום באתר משמעותי כבסיס לפניה אל נבחרי ציבור.

התחלתי לכתוב מיילים. אני עוקב אחרי אמצעי התקשורת, אם נדמה לי שיש חבר כנסת שאומר משהו בסדר, אני כותב לו מייל. ונדמה שיש איזה שר שאולי יש לו אינטרס לקדם משהו, ואני כותב לו מייל. ורובם המוחלט של המיילים, נעלם. ולא אכפת לי. כי בסופו של דבר, יש ילדים שאין להם מספיק מזון. ואני, מאמין בתוכנה חופשית. ונכון, התוכנה החופשית מתקדמת בכל העולם בטירוף. אבל ככול שהדברים יקודמו מהר יותר, כך יחסך אולי קצת סבל.

בסופו של דבר, אני בקשר כיום עם 3 חברי כנסת. חבר הכנסת דב חנין, מחד"ש. עזר בזמנו ליזום את המחקר הראשון מול הכנסת. יזמתי גם קשר עם חבר הכנסת משה פייגלין מהליכוד, ועליתי לירושלים להיפגש עם העוזר הפרלמנטרי שלו, מיכאל פואה. בזכותו, התחלתי להבין עד כמה אני בעצם לא יודע מה אני רוצה להשיג. או, איך אפשר להשיג זאת. הוא יעץ לי לפנות לתאגידים ולנסות להגיע לשכנע את מקבלי ההחלטות באמצעותם.

יצרתי קשר עם עמי שליזנגר, חבר ואדם יקר, אותו הכרתי מהפעילות של עמותת "המקור". ובמקביל, פניתי גם לגוגל (כפי שייעץ לי מיכאל פואה). מסתבר, שגם גוגל היו שמחים לקדם את נושא התוכנה החופשית בממשל, ולו בשל התמיכה בסטנדרטים פתוחים, מה שיקל עליהם לאנדקס את המידע הממשלתי. גוגל פועלים מול משרד האוצר, ואני בקשר גם עם האגף לאסטרטגיה לאומית במשרד ראש הממשלה.

בלי קשר לכל אלו, במקרה ובמקביל, נפגשתי בעבר גם עם חברת הכנסת זנדברג, ממרצ. יחד עם העוזרת הפרלמנטרית שלה, טלי טסלר, הועלה רעיון לבקש ממרכז המחקר של הכנסת, מחקר בנושא היקף השימוש בתוכנה חופשית במדינת ישראל ובשאר העולם. בהסתמך על הידע שצברתי, בוועדות, בקריאות החומרים באתרי הישראלים ובעולם, גיבשתי נקודות למחקר.

אי אפשר להסתמך על אף אחד כאשר מבצעים פעילות מהסוג הזה. בסופו של דבר, הפעיל חייב להבין בעצמו על מה מדובר ולגבשו עם עצמו את הכיוון. לא משנה כמה רצון טוב ואילו אנשים נהדרים יעבדו איתך, האחריות, ההבנה של היעדים ושל האופן שבו צריך להשיג אותם, היא רק שלך. כאשר רוצים להביא לשינוי, חייבים ללמוד לא רק את הנושא ואת ההשלכות שלו – חייבים ללמוד את האופן שבו המדינה מקבלת החלטות וכיצד אפשר להשפיע עליהן. הייתי בקשר עם לוביסטים, עם בוגרי מדעי המדינה, עם מנמ"רים במשרדי הממשלה, ואף אחד לא ממש יודע כיצד לבצע זאת. כי אין דרך אחת, צריך כל הזמן לפעול, כל הזמן לנסות לגבש תמונת מצב. כל הזמן לאסוף מידע ולנסות להקשיב קשב רב למה שאנשים אומרים על מנת למוץ את העיקר מהטפל, את הדרכים האפקטיביות לפעולה מרעש הרקע.

אני לא יודע אם הפעילות הזו תביא בסופו של דבר לשינוי מיוחל. אני רק יודע שאני אמשיך לפעול, פשוט כי זה מה שאני עושה. ושהדרך הנכונה לפעול, היא כל הזמן לעשות. להתקדם קדימה, לבחון, להבין וליצור כל הזמן קשרים עם עוד אנשים. דיברתי עם הנושא הזה עם עשרות אנשים. מנכ"לים, מנהלי שיווק, אנשי עסקים, פעילים חברתיים. עם כל מי שרק אפשר. רק כדי לנסות לקדם בקצת את הטוב שאני מאמין בו. הרוב המוחלט של השיחות היה עקר לגמרי. אבל זה לא צריך להרפות. כי שם המשחק הוא המשחק עצמו. כי יש תועלת בעצם הניסיון עצמו, גם אם לא הביא תועלת. למדתי, שהפעילות היעילה ביותר היא פעילות עצמאית. שאפשר ורצוי וגם אי אפשר שלא, להיות בקשר עם אחרים. אבל פעילות הליבה צריכה להיות עצמאית.

מה זה hadoop, למה זה טוב, ולמה זה חלק מהעתיד

למחייתי אני מתחזק מערכת hadoop נאה. פוסט זה נכתב בתגובה לפוסט של מתן יונגמן. אני מקווה לשפוך מעט אור על המצב כיום, ולהסביר למי המערכת מתאימה.

ההדופ הוא הבסיס לרבות ממערכות ה- big data. התוכנה המאפשרת לשרתים לעבוד בתצורת צביר – קלסטר. המערכת המפותח כחלק מקרן apache. זוהי מערכת מבוססת java הפועלת בעיקר על שרתי לינוקס. העוצמה של הדופ היא בתחום ה-io. לבסיס נתונים רגיל יש בעיה רצינית. האופן שבו הוא ניגש אל המידע הוא מאוד יקר במונחי משאבים. כאשר כמות המידע היא מאוד גדולה,  עצם ההבאה הראשונית של המידע גורמת לאיטיות שכזו, שלא מעשי לעבוד בדרך זו. ניתן לפתור באופן חלקי את הבעיה באמצעות בסיסי נתונים הקוראים כל פעם שורה שלמה של נתונים, יחד עם זה, ההדופ היא אחת המערכות המובילות כאשר מדובר על כמויות מידע באמת מאוד גדולות.

ניתן לנהל באמצעות ההדופ מידע שהוא הלכה למעשה בלתי מוגבל בגודלו. צבירים של עשרות ומאות שרתים הפועלים בתיאום. מבחינת החומרה, המערכת לא דורשת את החומרה המהירה ביותר או החזקה ביותר. עלות התועלת הגבוהה ביותר מהמערכות היא בתחום הביניים של השרתים. לא צריך ssd ככונן קשיח, לא צריך את המעבד החזק ביותר. עדיף לשים שתי מכונות בינונית מאשר אחת חזקה כך שהמערכת חסכונית גם מבחינת העלויות. (זה תלוי גם בשימוש הנעשה במערכת. כך שצריך לבדוק כל מקרה לגופו, מבחינת ההטיה למעבד, או נפח איחסון. זכרון, די פשוט יחסית לשדרג).

פונקציונלית ההדופ מבצע שתי פעולות עיקריות. הפעולה הראשונה היא איחסון הנתונים. ניתן לדמותו לדיסק קשיח ענק, שבו כל אחד מ-blocks הוא קובץ הנמצא בשרת אחד או מספר שרתים. מה שבמערכת קבצים רגילה מנוהל באמצעות רישום הבלוקים הפייזים על הכונן הקשיח (אינדקסים, super blocks), בהדופ, מי שמנהל את החגיגה הוא שרת אחד (או יותר). תפקידו – ניהול מיקום המידע על הכוננים הקשיחים, וניהול תהליכי שליפת הנתונים.

פעולות השיחזור – מורכבת מחיפוש + ביצוע לוגיקה בסיסית על הנתונים,  פעולות אלו מוגדרות כ- map ו- reduce. עבור אנשי לינוקס, ניתן לדמות התהליך כ- find | sort | uniq. זה אינו בסיס נתונים, במובן שניתן לבצע בו שאילתות באופן ישיר. למרות שקיימות מערכות נלוות המאפשרת ביצוע שליפת מידע באמצעות שאילתות מבוססות sql. (אלו הן ה- hive – של שורת הפקודה וה-hue בעל ממשק ה- web אשר פותחו על ידי facebook). למעשה, ההדופ, כמו כל תוכנה חופשית ראויה לשמה, מאפשר מימוש של מעין plugins המרחיבים את יכולותיו.

כל slave במערכת הוא שרת, והוא מבצע הן את הפעולות הקשורות לאיחסון הנתונים והן את הפעולות הקשורות לעיבודם, כך שניתן לקבל יחס טוב בין גודל המידע לבין היכולת לנתח אותו.

המערכות הבסיסיות של ה- hadoop הן ברמת בשלות גבוהה. היציבות שלה טובה מאוד. כמו בלינוקס, קיימות הפצות הדופ שונות המספקות קבצי התקנה, תיעוד ותמיכה וכמו בתוכנה חופשית, ההתקנה, התיעוד והפורומים הם בד"כ בחינם ורובם ברמה מאוד גבוהה.

בניגוד לבסיס נתונים רגיל, בו שאילתות מתבצעות במהירות גבוהה מאוד, ב- hadoop הבאת נתונים יכולה לקחת דקות ואף שעות. השימוש ישירות במערכתמוגבל לשימושים כגון bi. – מערכות המידע העיסקי.

בשל קנה המידה של נפח האיחסון, יש צורך במערכות ייעודיות שיאפשרו הזרמת המידע אליו. כמו כן, לעיתים מתעורר הצורך לשלוף נתונים מהר יותר. על כן, נבנות מערכות עזר מבוססות בסיסי נתונים sql המאפשרות לבצע שליפות (ולו חלקיות) על המידע.

היתרון הגדול ביותר של ההדופ הוא המחיר שלו – מאחר שזו תוכנה חופשית, בעלי הידע המתאים מסוגלים לתחזק את המערכת בלי לרכוש תמיכה. העלות של הקמת מערכת שכזו קטנה בסדר גודל לפחות, לעומת מערכות אחרות של צבירים המתיימרים לבצע פעולות דומות ולו באופן חלקי. למרבה הצער, מערכות של הממשלה ושאל התאגידים הפיננסים, מחוייבות ברכישה של תמיכה עבור כל מערכת קריטית. מדיניות זו בנוגע להדופ, עלולה לעלות ביוקר.

חלק נכבד מקלסטרי ההדופ נמצאים על מכונות פיזיות. אין שום יתרון ביצועיי בהפעלת המערכת על מכונות וירטואליות. כמו כן, פעולות כמו גיבוי מבוצעות בתוך הקלסטר עצמו, ולו הקושי המעשי להעתיק את כל המידע הנמצא בתוך המערכת אל מיקום אחר. amazon מספקת מערכות hadoop בענן שלה ומקלה על ניהול המערכות, כמו כן, היא מפתחת טכנולוגיות משיקות כגון ה- red shift. (הסחה לאדום :).

ההדופ עשוי לשמש כל אירגון המעוניין לעבד כמויות מאוד גדולות של מידע. לא כמויות קטנות כמו של חברות ביטוח ישראליות או בנקים בארץ, אלא רישום של עשרות ומאות מליוני פעולות ביממה. הקמת מערכת שכזו ותחזוקה שלה, היא פרויקט פיתוח המצריך שימוש בכוח אדם מיומן. זה פרויקט פיתוח בעל קשר הדוק למערכת עצמה ולמערכות ההפעלה, ולכן, נהוג לכנות את האנשים העוסקים בתחום dev ops.

אין מניעה כיום לכל אירגון המעוניין לעשות שימוש בנתונים בהיקף גדול לעשות שימוש במערכות big data. אבל בניגוד למערכות אחרות בהן הדרך ידועה, נבדקה ונבחנה, הטמעה של מערכות big data היא פרויקט פיתוח המתבצע בלמידה ובדיקה שוטפת של טכנולוגיות ומצריך תעוזה אירגונית. מי רוצה להיצמד לגירסאות עם תמיכה, או שמפחד לנסות מערכות שעדיין לא הגיעו ליציבות מלאה, לא יזכה לנצל מלוא יכולת המערכת. הפתרונות בשטח קיימים, וכשבודקים את העלות של מימוש הפתרון, היא זולה גם יחסית לעלויות כוח האדם הנדרשות כדי להטמיע הפתרון.

המציאות העיסקית הופכת את השימוש במערכות שכאלו ליתרון יחסי עבור האירגונים שישכילו לעשות בהם שימוש. ולפחות בעתיד הנראה לעין, קשה לי להאמין שהעולם הקנייני של התוכנה יצליח להתחרות בעולם החופשי.

כיצד למצוא עבודה בהייטק?

לצערי, ולדעתי, המקצועי שבו הסבירות הגבוהה ביותר למצוא פרנסה יפה לצד תנאי עבודה סבירים, זה הייטק. נכון, שיש משרות רבות המבטיחות שכר גבוהה יותר, לחלק זעיר מהעוסקים: כמו מחקר אקדמי, עריכת דין, סירסור בכספים ואולי אף רפואה, אני לא חושב שיש תחום שבו כל כך הרבה אנשים, מקבלים תנאים טובים. בו המקובל והנפוץ, טוב מהמקובל והנפוץ בכל תחום אחר.

זה לא משנה אם מדובר על מזכירה או על כל בעל מקצוע משרדי, התנאים בהייטק יהיו טובים יותר, עבור רוב המקרים. ההיטק זה לא רק המנוע של המשק, זו למעשה שכבה שלמה של בורגנות מדושנת, החיה לה חיים די נוחים, עם אוטו מהעבודה והכנסה פנויה סבירה.

לכן, כל כך הרבה רוצים לעבוד בהייטק, ולעיתים, זה לא כל כך פשוט להתקבל.

ישנם ברי המזל. אלו המסיימים תואר ראשון ושני במדעי המחשב, מיקרו ביולוגיה, ננו טכנולוגיה וכו' בהצטיינות. מאחר שרובם לא ממש יגיעו לבלוג הזה, ומאחר שהם במילא מסודרים ברגע שהם הגיעו לשנה השלישית בלימודים, אז נעבור לשאר בני התמותה.

הבעיה הגדולה היא להשיג את העבודה הראשונה. הכל מתחיל בעבודה הראשונה. אחרי זה, כבר יש ניסיון, ואפשר להמשיך הלאה. צריך שמישהו יתן צ'אנס. וכדי לעשות את זה, כדאי להוכיח שבמקרה דנן, חוסר הניסיון לא כל כך איום ונורא. זו משימה כבירה (להוכחה). מתכנת עולה כסף, ים בכסף. ואין אפילו מספיק כסף כדי להנחות מישהו שיקלוט את האדם החדש. העובד מתבקש להביא תפוקה, תפוקה אמיתית, תוך מספר שבועות  מועט וגם להוכיח יחסי אנוש סבירים.

בחברת הזנק, צריך להביא תפוקה אמיתית כבר ביום הראשון. הרמה הנדרשת היא השתלבות מיידית בכל המשימות. לאו דווקא בטכולוגיה המוכרת למועמד האומלל. ואם חברת הזנק, אז כדאי מאוד להכיר סיסטם ברמה גבוהה. אף אחד לא יסדר לך את המחשב כשתגיע.

שאלת הטכנולוגיה היא קריטית. הטכנולוגיה הנבחרת, תקבע לעיתים קרובות את גבוהה השכר הממוצע בשוק. כי אין דין מפתח php למומחה c++, ואל יתהלל qa כמפתח.

ישנן מספר טכנולוגיות בשוק, וישנם הרבה מקצועות המתמחים בטכנולוגיה אחת בלבד. למשל, אנשי בסיסי נתונים. הם לעיתים למדו ויודעים לעבוד רק עם המערכות שלהם. לעומת מקצועת כללים יותר, כמו איש סיסטם  שכדאי לו ללמוד כל הזמן ולהיות מעודכן בכמה שיותר טכנולוגיות.

ישנם מתכנתים היודעים לתכנת בשפה אחת בלבד. למשל, ג'אווה או המקבילה הקנינית שלה: דוט נט .זהו מקצוע טוב והכנסה יפה בצידו.

כל המידע הזה מאוד חביב, אבל איך הוא עוזר למישהו למצוא עבודה?

הדרך לבחור טכנולוגיה, לצבור ניסיון ומהר עבודה, היא די פשוטה להבנה אבל דורשת השקעה מסיבית לאורך זמן רב. הדרך הזו, היא דרך התוכנה חופשית.

בכל תחום שאפשר לעלות על הדעת, תוכנה חופשית פותחת דלת ללמוד, להבין, לתרום ולהרוויח בחזרה. השלב הראשון, הוא לבחור משהו שמעניין אותך. אפליקציות מוביל? (שכר בינוני, אגב), רובטים קטנים  או צבירים של מחשבים החולקים ביניהם מידע במהירות מטריפה. הכל שם.

ישנם מספר אתרים בהם תוכלו לבחון פרויקטם שכאלו:

http://freecode.com/

http://sourceforge.net/

https://github.com/

ואני בטוח שיש עוד רבים וטובים אף יותר. בכל מקרה, זהו. אפשר להתחיל.

ברגע שמצאתם תוכנה שאתם מחבבים, התקינו אותה. לימדו כיצד היא מותקנת, מה צריך להיות מותקן על המחשב כדי שהיא תעבוד כראוי, וכו'.  מה היא צריכה לפעולותה, מה היא עושה במחשב ולמה.

לא מצאתם? תתחילו אחת :) התבאסתם? לכו תבחרו אחרת.

אני באמת חושב, שבשלב הזה מי שעובד בחלונות שילך ויתקין אובנטו. להיכנס לעולם התוכנה החופשית דרך חלונות, זו דרך עצובה, שלדעתי תגביל את היכולת להשתלב בהן.

תמצאו באג. דווחו על הבאג, ועיקבו אחר הטיפול בו. בידקו כיצד בוצע השינוי, מי ביצע. הורידו את הקוד, נסו לקמפל את הקוד. נסו עד שתצליחו.

בידקו את הבאג, בידקו את השינוי, הבינו מה נעשה. שוב ושוב ושוב, עד שתרגישו שאתם די מבינים מה הולך בקוד. למצוא באג, לראות תיקון. אפשר גם לעקוב אחר ביצוע באגים של אחרים, כמובן.

מתי שהוא, מתחילים לפתור באגים, והם מתקבלים אל הקוד של התוכנה. אלו שעושים זאת, יכולים להוסיף שורה, או לעיתים אף פיסקה אל קורות החיים שלהם.

עם קצת מזל, צריך הרבה פחות. מכיר מישהו שיזם תרגום לתוכנה חופשית, שינה את המחרוזות ב- php מאגלית לעברית. וזה מה שקלטה עינו של הבוס שלו לעתיד.

לעיתים זו רק תחילתה של קריירה. כי ישנם תחומים, שבהם התרומה לפרויקט קהילתי היא כה מורכבת, שהיא מצביעה על איכויות נדירות. גם ביחסי אנוש.כמו אלו המתקנים באגים בקוד של ליבת הלינוקס.אנשים אלו מועסקים לעיתים כדי שיעשו את מה שהם במילא היו עושים (מצב אידאלי לכל המעורבים).

השתלבות בפרויקט תוכנה חופשית, מצביעה על יכולת עבודה, יוזמה, תקשורת בין אישית, ומקצועיות. היא מתועדת וניתנת לבדיקה ולבחינה.ואם הפרויקט הוא ישראלי, אז גם תרוויחו קשרים יקרי ערך.

אני חושב, שכל מי שרוצה לעבוד בהייטק צריך להכיר לינוקס לעומק. לא משום שאי אפשר להצליח בלי להכיר את המערכת, אלא משום שאנשים העובדים עימה, זוכים להעדפה במקרים רבים בעבודה. לעיתים, הרווח מגיע ממקום לא צפוי. חבר הלך לקנות מחשב יד שניה, וכשהמוכר שמע שהוא עומד לשים עליו אובנטו, נתן לו הנחה.

האנשים העובדים על שולחן עבודה חופשי, חולקים תמיד נושאי עניין, בעיקר לעומת החלונאים. הכרת המערכת, מאפשרת הצצה להיגיון של ליבת התוכנה החופשית. ולא רק ברמת הקרנל, אלא גם באופן שבו מערכת הפעלה איכותית (יוניקס סטייל) עובדת. עקרונות הפעולה, הסדר, התיעוד והתמיכה שהיא מספקת למשתמשים בה הם דוגמא ומופת לאופן שבו צריך לכתוב קוד ולהגדיר את הפעולה שלו.

התוכנה החופשית הולכת ומתפתחת. אנשים המשתמשים בלינוקס תופסים יותר ויותר מחלקות בהייטק.  להכיר את כלי הפיתוח החופשיים, בסביבת לינוקס, עשוי להיות תנאי מקדים לקבלת עבודה ולעולם לא יזיק.

דרך התוכנה החופשית מספקת תשובה לשאלה נוספת, האם מתאים לכם בכלל לעבוד בפיתוח או הייטק  אין תחליף לאהבת המקצוע. מי שלא אוהב את המקצוע, דן עצמו לשיעמום ולתסכול. מי שכן אוהב את העבודה, ילמד כל הזמן וכל הזמן יפתור בעיות.