התינוק של במבה לא יודע כמה שומן רווי יש במוצר הזה.

משרד הבריאות: תעשיית המזון ממכרת ילדים לסוכר וזה מזיק כמו סיגריות

שומן טראנס מסוכן הרבה יותר מסיגריות

הקרב על המילקי – פירסומות לכאורה

מילקי הוא מוצר מאוד בעייתי. הוא מכיל כמויות גדולות של סוכר, שומן טרנס ובעיקר – מבוסס על מוצרי חלב. כלל האצבע הוא – לא לאכול את מה שמפרסמים בטלויזיה.

מעבר לכך, מילקי הוא סמל לאופן שבו התאגידים הישראלים מנצלים את הצרכנים כאן, ולו משום שבברלין הוא זול יותר.

התועלת הבריאותית בשילוב פירות בתזונה

ילדה קטנה פעם אמרה: "לסוכריות יש תמיד את אותו הטעם, גם הפירות וגם הסוכריות מתוקים, אבל המתוק של הסוכריות שטוח, ואילו המתוק של הפירות עשיר".

פירות הם דבר נפלא.

ברגע שלומדים לאכול פירות, אין דבר טעים מהם. משותקקים אליהם. הם מפוצצים באנרגיה, הם מרווים, הם קלים לעיכול ומכילים חומרים מזינים לרוב. ישנם פירות, שהם בעלי עוצמה של תרופה חזקה. אשכולית למשל. אסור לצרוך אם עושים שימוש בתרופות. כל תרופה. היא מגבירה את העוצמה של התרופות פי 10.

פירות כוללים ויטאמין C, העוזר לרפא פצעיים. הוא בונה את הגוף ומחזק את מערכת החיסון. הגוף צריך אספקה של החומר הזה.

החסרון היחיד של הפירות, שאסור לאכול מהם יותר מדי. לא יותר מ-2 פירות ביום. ורצוי אחרי הארוחה. הרבה מאוד אנשים צריכים משהו מתוק אחרי ארוחה. מוזר בעיני, שבשום מקום לא מציעים לך אחרי האוכל אגס. רק עוגות או מלכודת סוכר אחרות. הסוכר בפירות הוא סוכר פירות, ואילו הסוכר במוצרים המוכנים, הוא לרוב סוכר ענבים.

מאידך, היתרונות שבפירות, מגוונים כמותם. אכילת מנת פרי (ז"א, שווה ערך לאגס אחד, חצי אשכולית, רבע פומלה, חצי רימון וכו') אחרי ארוחה, גורמת לתחושת שובע ארוכת טווח. הסוכר שבפירות מעניק למערכת העיכול אנרגיה להתחיל לעבוד ולפרק את שאר מרכיבי הארוחה. אחרי זמן מה, הפחממות שבארוחה מתעכלות, ולאחריהם החלבונים והשומנים. מערכת העיכול עובדת לה שעות ארוכות, לא דורשת תוספות.

יש בפירות חומרים מזינים לרוב, ויטמינים ומינרלים. החומרים שמהם עשוים הפירות, ה-"בשר" שלהם, הוא מה שנקרא סיבים תזונתיים. הגוף אומנם לא ממש מעכל אותם, אבל הם מגרדים את דפנות המעי, מנקים אותו ולמעשה מעבירים לו מעין עיסוי פנימי.

כל הפירות נבראו שווים. זה האדם שהרס חלק מהם. למשל, תפוחים, בשל הפופלריות שלהם, זכו להרבה תשומת לב תעשיתית, מה שגרם לצניחה במספר המינים, ובשיפורים לצרכי התעשיה. הם מחזיקים יותר זמן, התפוחים של היום, הם לא התפוחים של פעם. הם הרבה פחות טעימים, מכילים בעיקר סוכר, ולכן עדיף לצרוך אגסים.

אגסים עדיפים, אם הם נרכשים בירקן. האיכות של הפירות ברשתות השיווק היא לדעתי הצנועה, לרוב די מחרידה. נדמה לי שאלו הם פירות שבילו המון זמן בקירור, והטעם שלהם קמחי. כך גם הרימונים עצובים ועצורים. מאידך, הרימונים הגדולים של הירקן, כל גרגר כמו פצצה של אלפי טעמי אדום חמוץ. הריח, הטעם, המרקם, תחושת של בחוץ, כאן בארץ.

וכך גם קרה עם התפוז לעומת האשכולית והפומלה. רוב התפוזים הם די חסרי טעם. מיימים כמו מדוזה. ואילו האשכוליות מזריקות חגיגה של חמוץ מריר.

פומלה איכותית היא חוויה שילדים מחכים לה. היא פחות מרירה מהאשכוליות, גווני הצהוב כתום מתוק של הפומלה מרובים להפליא. בשל הגודל של הבקבוקנים, הילדים מתענגים עליהם אחד אחד.

עדיף לצרוך תמיד פרי טרי על פני פירות יבשים. לרוב, פירות יבשים עוברים תהליכים כל כך מורכבים, שהם יותר מומיות של פירות מאשר פירות. אלא אם רוכשים ממקומות קטנים וייצור מקומי, אבל גם אז, היחס בין המים לבין הסוכרים הוא כל כך גבוה, שלא בהכרח יש בהם תועלת בריאותית.

אני מעדיף תותים על פני ענבים (ולו בשל סוג הסוכר), אם כי שניהם דורשים כמויות אדירות של חומרי הדברה. בארץ, יש חלקות לייצוא, בהן חייבים להשתמש במעט חומרי הדברה (בגלל התקנות של האיחוד) וחלקות אחרות לישראל. בהם מפגיזים כימכלים. ילדים הגרים בקירבה לשדות, כיום, סובלים לעיתים ממחלות הקשורות לחומרים הללו.

מה אפשר לעשות? לשטוף היטב. לקנות ממקומות טובים, לראות בעינים את הטריות של המוצרים. ולזכור לאכול הרבה פירות, כי למרות כל העוול שנגרם גם לפירות בארץ, היתרונות שלהם גבוהים מכל הנזקים הנלווים.

גילוי נאות: איני בעל השכלה רשמית בתחומי התזונה או הרפואה.

 

כיצד להיגמל משומן טראנס, מרגרינה ושומן צמחי רווי

כפי שכתבתי בפוסט הקודם, שומן טראנס הוא לדעתי רעל, המצטבר בכל רקמות הגוף וגורם לנו להיות חולים יותר. אמרתי לעצמי, שזה יהיה עצוב אם מישהו יקרא במקרה את הדברים, ואז ישאל את עצמו, כיצד להיגמל. אני לא איש תזונה או רפואה, רק מנסה על עצמי דברים. אם מי מהקוראים, סובל חלילה מכל מיחוש שהוא, שיתיעץ עם רופא במידה והוא רוצה לאמץ משהו מהדברים.

כאשר מעונינים להיגמל משומן טראנס, ובדרך גם לרזות ולהרגיש טוב יותר, צריך לקחת בחשבון, ששומן טראנס הוא נגזרת של אורך החיים. ואם לא משנים את אורך החיים, אי אפשר להיפטר ממנו. הדבר מורכב עוד יותר, כאשר יש בבית פיתויים של הילדים או של בן הזוג. לכן, כאשר מעוניניים לבצע שינוי בהרגלי התזונה, חובה גם לשנות את הרגלי החיים. למשל, לקום מוקדם יותר, או להתחיל לבשל.

מצד שני, אחרי שכבר נכנסים לתהליך, ורואים את ההשפעה המבורכת שלו עליכם ועל הסביבה, פתאום אותם דברים שנראו כל כך קשים, כל כך מעיקים לביצוע, כמו לשטוף כלים, הופכים להיות חלק משגרת החיים. משהו שאינו בהכרח נעים, אבל גם לא טרדה גדולה כל כך.

המקור העיקרי לכניסתו של שומן צמחי מוקשה לגוף, הם הבצקים למיניהם. אין זה משנה אם מדובר על לחם שיפון איכותי, או באגט שנאפה בסופר, בכל מקרה, יש בפנים המון שומן צמחי. הגוף שאחראי על בריאות הציבור ממליץ לא לצרוך בכלל שומן טראנס (בעבר, דובר על 2 גרם ליום). למעשה, כל המוצרים התעשייתים, החל מגלידה, ממתקים, שוקלד, שניצל מהמקפיא, שניצל צמחוני, פלאפל, חומוס, ואף ממרחים מכילים שומן צמחי. אתם צריכים ללמוד לקרוא את התווית וללמוד כל מוצר שאתם עושים בו שימוש, אם הוא בטוח עבורכם או לא.

את הלחמים, הדגנים למינהם, אפשר להחליף בפחממות אחרות. כגון אורז, תפוחי אדמה ובטטות. מקורות טבעיים לפחממות מורכבות וגם פשוטות, ובעלי ערך תזונתי חיובי. צריך להקפיד לאכול מוצרים מגוונים כמה שיותר. גם אם אתם לא אוהבים לאכול דגים, לעיתים חוש הטעם משתנה בעקבות הניקוי ותמצאו עצמכם אוכלים דברים שקודם סלדתם מהם. תדעו לפי המראה, מה ערכו התזונאי של מזון ואם הגוף שלכם צריך משהו ממנו, אם משהו לא יראה להם ראוי, פשוט לא תאכלו לאכול אותו. זה תהליך שאתם לומדים לשמוע לגוף, לקבל ממנו בקשות ולמלא אותן בשמחה.

בזמן שמתנקים מבצקים, מוצרים תעשתיים ושומן טראנס, צריך לשקם את מערכת העיכול. הגוף שאט אט מתחיל להתאושש מכמויות השומן שהוא כבר לא סופג, יכול להתחיל לספוג את החומרים שהוא צריך. אך יתרה מכך, השומן הצמחי הרווי והבצקים למינהם פגעו בתקשורת בינכם לבין מערכת העיכול.

יש המון דברים שצריך לשנות בחיים כדי להתנקות מהחומרים הללו, כי הם נמצאים בכל מקום. מהרוטב לסלט במסעדה ועד הלחמניה של ההמבורגר. צריך להתחיל לבשל תפוחי אדמה, לעשות אורז כראוי, לשטוף כלים, למצוא מקומות בהם אפשר לרכוש מוצרים איכותיים יותר, לקחת אוכל לעבודה, לטעום המון סוגי ירקות, להיגמל מסוכר לבן, להתאהב בפירות, לבשל תבשילים, ובעיקר, להקשיב לגוף שלכם.

לעיתים יש צורך להגדיל את כמויות הבשר או הביצים שצורכים. הנזק הטמון בשומן מהחי, ז"א ממקור טבעי, יהיה תמיד קטן מהנזק שיגרם משומן הטראנס תעשייתי. לוקח זמן עד שהתשוקה לבצק נעלמת, לוקח זמן עד שמבינים שמספיק עוגיה אחת קטנה כדי לגרום לכם צרבת, מספיק פיתה אחת בערב, כדי לגרום לכם להרגיש עייפים. בסוף, המסר נקלט, ועוברים מספר שבועות מבלי שנגעתם בבצק או במוצרים תעשייתים וממסעדות מפוקפקות. (אם אתם לא מזהים את מה שאתם אוכלים, אז עדיף שלא תאכלו אותו).

התזונה שלנו בבית מבוססת כיום על אורז. במקום לאכול לחם לארוחת צהריים, כל אחד לוקח לעצמו מנת אורז. אני מכין 2 כוסות אורז כל 24 שעות בערך, שומר במקרר ומחמם במיקרו לפי דרישה. חביתה היא המקור העיקרי לחלבון בבית אבל גם חזה עוף וקציצות מבשר אדום. הילדים הולכים לבית הספר עם  חביתה בפיתה, פירות וירקות ולא עם ממרח שוקלד או ריבה, הם ביקשו זאת. מאחר שאני מנסה כל הזמן מוצרים חדשים, גם הם למדו להתנסות. יש בבית מיצים ממותקים, קולה, שוקלד וממתקים. אבל הרבה פחות, והם צורכים הרבה פחות מזה. אין פופקורן במיקרו, יש פופקורן בסיר.

אנשים שונים צריכים מוצרים שונים בתקופות שונות. לא כולם צריכים כמויות גדולות של ירקות, ירקות ופירות עוזרים מאוד למערכת העיכול. החומר שאתם לועסים בפרי הדר, ושלא מתפרק, אלו הסיבים התזונתיים וכך גם הכתום של הבטטה והעלים של החסה. החומרים הללו נעים במערכת העיכול כמו מטאטאים ועוזרים לנקות אותה, מברישים את הצינורת מבפנים, סוחפים איתם שאריות, ומנקים את המעי כך שיוכל לגדל עליו שוב חיידקים חיובים. לכל אחד מהירקות יש תכונות חיוביות משלו, ועל כן כדאי לגוון בירקות טריים, אבל גם מוחמצים. מלפפונים חמוצים וכל ירק מוחמץ אחרת, כמו גם גבינות שמנות. כוללים חיידקי תסיסה העוזרים למערכת העיכול.

לא צריך להיצמד לזמני ארוחות, כי הגוף מגיב אחרת כאשר הוא צריך להתמודד עם מנת סטייק או מנת תפוחי אדמה. לפעמים המזון שנצרך ביום אחד כה מזין, שלמחרת ממש אין צורך בארוחת בוקר. את הממתקים אפשר להחליף בצימוקים, ושוקולד אפשר לאכול מריר, מעל 90% (יתרון גדול, אין מצב שהילדים יקחו ממנו). אני לא מנסה למנוע מהמשפחה לאכול שומן טראנס, כבר מצאתי את עצמי מכין 4 מלאווחים, מבלי לגעת בהם בעצמי. השינוי צריך לבוא מבחירה, מרצון. אין צורך לשכנע, אלא להסביר, להדגים, להראות, לחוות. כאשר הסביבה מבחינה בשינויים החיובים, הם מעוניניים גם להתנסות. ההצלחה היא הפירסומת הטובה ביותר.

למרבית השמחה, כאשר מוציאים מהתזונה את הדגנים ואת השומן מהצומח, כבר לא אוכלים עד שמלאים, אלא עד ששבעים. זו תחושה אחרת, שיכולה להימשך במשך שעות ארוכות של נינוחות קלילה. לא נופלים אל הרעב, אין פתאום צורך עז לאכול משהו. אלא הדרגתיות, בה הגוף מסמן אט אט את את הצורך שלו בחומרים מזינים, כפי שהוא מסמן את הצורך שלו באנרגיה.

את החומרים המזינים מקבלים מהביצים ומהבשר (יש גם דרכים טבעוניות, אבל הן מאוד מורכבות). את האנרגיה, מהפחממות, תפוחי אדמה, בטטות ואורז. ירקות מספקים סיבים תזונתיים ומינרלים, ופירות מספקים סוכרים זמינים ולא מזיקים להניע את הגוף. פרי אחד, מספיק בערך לאנרגיה של חצי יום.

ארוחת צהריים מושלמת כוללת ירקות טריים לפתיחה (ללא רטבים), מנת חלבון (דג, בשר או מנה טבעונית ללא קטניות טריות) עם מלפפון חמוץ, או פלפל חריף, אפשר חתיכת גבינה איכותית ושמנה, ולקנח בפרי. מספיק 2 כאלו בשבוע כדי שתרגישו ממש טוב.

ישנן הרבה דרכים לשמור על אורך החיים הזה. ישנם טבענים. הדיאטה הקטגונית לוקחת את אורך החיים הזה צעד נוסף קדימה, ונפתרת מכל הפחממות. כיום, אני עושה שימוש באורך החיים של הפליאו.

 

 

שומן טראנס, שומן רווי מהצומח, מרגרינה, שומנים מוקשים מהצומח

אם אתם מתעניניים בנושא תזונה, וודאי קראתם ששומן מוקשה מהצומח, שומן טראנס, הוא חומר מזיק. איך בדיוק הוא מזיק ובאילו מערכות בגוף הוא פוגע, על זה פחות מדברים. בתקופה האחרונה, ביצעתי ניסויים על הגוף שלי, ותוך כדי עבודה, גילתי את ההשפעה של שומנים צמחיים מוקשים עלי ועל אחרים.
שומן טרנס צמחי, מרגרינה, שומנים מוקשים מהצומח, הם משפחה של חומרים המבוססים על אותה טכנולוגיה.
שומן מוקשה צמחי מופק משמן צמחי, כמו שמן תירס, זית, דקלים או כל שמן אחר. בתהליך כימי הופכים אותו משמן לשומן. במקום שהוא יהיה נוזלי בטמפ' החדר, הוא מוצק.
השומן המוקשה הצמחי, הוא חומר קסם עבור תעשיית המזון, ותמצאו אותו כמעט בכל מוצר תעשייתי. החל מנקנקיות, ועד לבורקסים, גלידות, חטיפים מתוקים וחטיפים מלוחים. הוא מאוד זול לייצור, הוא דבק קסם המאפשר לתת למוצרים את צורתם ואת המרקם שלהם, כך שניתן לעצב איתו כל דבר, עם כל תוספת של כל סוג של חומרי טעם. הוא עמיד מאוד כך שהמוצרים נהנים מחיי מדף ארוכים, אלו הם מוצרים עמידים במיוחד, הם לא מתפרקים, לא בשל שיני הזמן, ולא בשל פעילות של חיידקים, הם לא נרקבים, לא מתעכלים על ידי החיידקים.
גם תהליך העיכול שלנו מבוסס על חיידקים, המפרקים מוצרי מזון והמעיים סופגים אותם אל מחזור הדם.
למעשה, תהליך הייצור של שומן מוקשה צמחי, דומה לייצור כל חומר סינטטי אחר, כמו פלסטיק. מבחינת הגוף, מדובר על חומרים זרים לגמרי, שאכן נספגים בגוף, אבל הגוף לא ממש יודע מה לעשות איתם.
הגוף יודע לפרק שומן מהחי, ואפילו יסתדר עם שמן שרוף מהחי (למרות שהוא מכיל שומנים בעייתים) אבל הוא מאוד מתקשה, ואולי אפילו לא ממש יודע כיצד לפרק את השומן הצמחי.
כשחלקיקי השומן הללו מגיעים אל מערכת האיכול, המערכת מנסה לפלוט אותם בחזרה לסביבה. לעיתים קרובות אנחנו צורכים שומן טרנס עם גלוטן, היוצר מעין עיסת דבק במעיים, ועל כן החלקיקים הללו נתקעים בגוף הרבה זמן ויש להם יותר זמן להיספג בו.
השומן הצמחי, מצטבר לאורך מערכת העיכול שלנו, ומאחר שהחיידקים הטבעיים שלנו לא ממש יודעים מה לעשות איתו, הם נכנסים למצוקה, מתפרקים, מתים, וגם זה לא בהכרח מוסיף לנו בריאות.
השומן מפריע לספיגה של חומרים טובים לגוף, נספג בעצמו, ואז מגיע למחזור הדם. באופן טבעי, שומנים מפורקים בכבד, אבל הכבד לא ממש יודע מה לעשות עם שומני הטראנס. את מה שהוא סופג דרך הדם, הוא מנסה לפלוט (ועלול להפוך בדרך לכבד שומני). מי שמתבסס על תזונה תעשיתית, כמות השומנים הצמחיים כה גדולה, עד שהיא מגיעה לכל רקמה בגוף.
בעורקים, השומן הצמחי נצמד לדפנות (כי גם הדם מנסה לפלוט את החומרים החוצה), שכבת שומן צמחי עוטפת כל רקמה חיה, נספגת לתוכה. היא עוטפת את התאים בשרירים, מפריעה להם לספוג סוכר וכך מכבידה על הלבלב ועלולה להאיץ התפתחות סכרת. הימצאות השומן בדם מעלה את אחוז השומנים בדם, ואף עלולה להגביר את רמת הכולסטרול הרע ולהפחית את הטוב.
ובכל אחד מאיברי הגוף, מהמוח, דרך האוזניים הגרון, והאף, כולם נרתמים במערכת לספוג כמה שיותר ולהפריש כמה שרק עוד אפשר. אם מוסיפים לכך גם זיהום אוויר או עישון, הרי שהנזק שלהם עלול להחמיר, כי גם הריאות מפרישות ליחה מבוססת שומן צמחי הסופגת את חלקיקי הזיהום ומשאירה אותם יותר זמן בתוך הריאות.
העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף, ועל כן, רוב השומן הרווי הצמחי נמצא מתחת לעור ומופרש דרכו, השומנים המוקשים תורמים לריח זיעה מוגבר. אם משלבים את השומן הזה עם חומרים אחרים שהגוף לא מכיר, כמו למשל, ממתיקים מלאכותיים, או תוצרי שריפה (כמו שהבשר מהמנגל ספוג בהם) עלולות להיווצר סתימות (כי השומן הצמחי "מזוהם" בשומן אחר, גם לא מעוכל) וכך נוצרים פצעים על העור. לרוב, קרוב לפתח הכניסה ולפתחי היציאה. העור מאבד מהחיוניות שלו, מזדקן מהר יותר ופצעים נרפאים פחות מהר.
השומן הצמחי הוא חומר מעודד מחלות, הוא פוצע את הרקמות כשהוא נספג בהן וכשהוא נפלט מהן. מגדיל את ריכוז החיידקים המזיקים לגוף. הוא מחליש את מערכת החיסון, כי היא כל הזמן צריכה להתמודד איתו.
המצבורים של השומן הללו מזיקים לנו, לכל פעולה, לכל נשימה, לכל פעימת לב. הם הופכים אותנו לבעלי חיים חולים תמידית.
גם בקליפות של צמחים יש חומרים מעודדי מחלות, על מנת להקשות על הספיגה שלהם ולהיפלט חזרה לאדמה. השילוב של גליקוגן, שומן מוקשה צמחי ודגנים הוא שילוב בו כל אחד מהרכיבים ממקסם את יכולת הפגיעה שלו בגוף.
אני רואה בשומן צמחי רעל. ברגע שנגמלים מהשימוש בו, מרגישים שיפור מידי בכל תפקודי הגוף. מחשיבה, עד להליכה ולשינה. ישנם אנשים הרגישים פחות לשומן כזה, יש כאלו שבאופן טבעי ממעיטים לצרוך אותו. אבל בניגוד לחומרים אחרים, שהגוף מסוגל לתמודד איתם ולהבריא הרי השומנים הצמחיים נמצאים בכל מקום, עוטפים אותנו כל הזמן, במסעדות, במוצרי מאפה, בממתקים ובשוקולד. אפשר לראות את מצבורי השומן הצמחי מתחת לעור. זה שומן קל יותר, כמעט נוזלי. כשהוא נפלט, הוא בעל ריח חמיצות המזכיר שמרים של בצק. רואים את זה על בני האדם.  אנחנו ספוגים בו, בחומר סינטטי שבמהותו אינו שונה מדבק פלסטי (גם מבחינת הריח)
ללא גלוטן, ללא שומן טרנס, ללא שומנים מוקשים מהצומח

תזונת פליאו וספורט אירובי

בשנים האחרונות אני עוסק בספורט אירובי, רצוי למרחקים ארוכים, רכיבות אופניים, בשטח. 50 קילומטרים, 100 ולעיתים גם 150 קילומטרים.

עד כה, עשיתי שימוש בפחממות תעשתיות כדי לספק לעצמי אנרגיה. זה לא רעיון שלי, קראתי מה ממליצים לרכיבה למרחקים ארוכים. התיאוריה אומרת, שיש בגוף מאגרי גליקוגן (הדלק של השרירים) המספיקים ל-1500 קלוריות. שעה וחצי רכיבה מאומצת, לערך. ואכן, אחרי שעה וחצי, חשתי נפילה משמעותית באנרגיות, ועל כן הייתי צורך פחממות תעשיתיות, 20 דקות לפני כן. וכך רוכב שעות.

יחד עם זה, לשימוש בתזונה כזו יש חסרונות, והוא שברגע שהפחממות נגמרות, חוויים נפילה מאוד רצינית באנרגיה. למעשה, היכולות להמשיך לנוע כמעט נגמרת. בעיה נוספת, היא הצורך לאכול כל חצי שעה, מה שפוגע בהנאה ברכיבה.

לאחרונה, החלטתי לנסות תזונת פליאו. ככול שהתעמקתי יותר בתזונה הזו, כך מצאתי את עצמי מתחבט בשאלה, כיצד אוכל להמשיך לרכב שעות. הרי עד כה, כל פעם שיצאתי לרכיבה מעל שעתיים, לקחתי איתי דגני בוקר והייתי מתדלק את עצמי.

החלטתי לנסות לרכב, והפעם, מבלי לתדלק את עצמי כל הזמן. אכלתי שעתיים לפני בעיקר אורז. כבר מתחילת הרכיבה, התחושה הרבה יותר טובה. אני מרגיש הרבה יותר את השרירים, ואני הרבה יותר חזק. מצד שני, יש בי פחות תחרותיות, פחות רצון לדחוף קדימה. אני יותר רגוע והרבה יותר נהנה מהרכיבה. כאשר עולה הצורך לתת דחיפה, מתחיל להיות מעניין. במקום להרגיש כיצד במהירות חומצת החלב מצטברת בגוף, יותר קל להגיע לשיווי משקל של הוצאת אנרגיה וצריכת חמצן, ולרכב במהירות ממוצעת הרבה יותר רחוק והרבה יותר זמן. למעשה, מרגע שהפסקתי לצרוך פחממות תעשתיות, הכושר שלי השתפר מאוד משמעותית. אני לא מנסה לשבור שיאים, אבל איך שהוא, מבלי להתאמץ, אני כל הזמן משתפר.

ואני לא היחיד שחושב כך, מאמר בטמקא מצד חוקר שגילה כיצד ההמלצות של התאגידים לצריכת נוזלים ופחממות מרעילות והורגות את המתאמנים.

עכשיו, נשאר לי למצוא כיצד אני פותר לוגיסטית את הבעיה של רכיבה במשך ימים מבלי לעשות שימוש בלחם ושאר הרעלים. יש כמה רעיונות, אעדכן כאשר הניסויים יצליחו. על פניו נראה שאני יכול לנוע בלי לאכול בערך 3 שעות בקצב גבוהה, ובקצב נמוך, נראה שהרבה יותר.

 

כיצד הגעתי לתזונת פליאו?

אני בן 45, גר בהוד השרון, ורוכב לעבודה באופניים. זו רכיבה של 5 קילומטרים, שלוקחת לי 20 דקות. ברכב, זה לוקח יותר. אני אוהב לרכב באופניים, ואני רוכב די הרבה. 100 קילומטרים בערך לשבוע. לפעמים, אני מפנק את עצמי ברכיבה לבאר שבע, לפעמים לכנרת. הכושר שלי טוב מהממוצע, והורדתי 10 קילו במהלך השנתיים שאני רוכב. אני לא רופא ולא בעל הכשרה או השכלה בנושא, אני מנסה על עצמי ניסויים וקורא ברשת. הרכיבה איפשרה לי שליטה טובה יותר על התזונה שלי מאשר אי פעם. יש מקום לשיפור.

כדי לרכב 150 קילומטרים באופניים, חייבים להבין תזונה. ברכיבות ארוכות, לרוב, עשיתי עד כה שימוש בתערובת של דגני בוקר + חטיפים מלוחים. באופן כזה, אני מקבל מספיק אנרגיה כדי לנוע, ומחזיר לעצמי את כמויות המלח האובדות בזיעה. מאחר שללעוס דגני בוקר במשך 5 שעות, זה די משעמם, פעם אחת ציידתי את עצמי בלחם שיפון עם שמן זית. בצהריים, עצרתי לפת לחם שיפון באם הדרך, לעסתי להנאתי והמשכתי לרכב. הרגשתי כבד בעשריים קילו. רק אחרי שעתיים ההשפעה נעלמה. היה סיוט. באופנים לומדים דברים בדרך הקשה. הבנתי שלתזונה יש השפעה מכרעת על התחושה. כאשר רוכבים כך, הכל הופך להיות הרבה חזק. גם ההשפעותה הרעות של המזון. לאחרונה הבנתי שעדיף בכלל בלי לחם. אבל על כך בהמשך.

מאז שאני זוכר את עצמי, אני אוהב פחממות מתועשות. לחם לבן, למען הדיוק. באגט. אבל הכל הולך, בורקס, מלוואח, ג'חנון. וופלים, ביסלי, פלאפל, פיצה, אפשר עם סוכר, או שוקולד. אני לא יכול לעמוד במראה שלהן. מניחים לפני צלחת של עוגיות, אני שומע אותן קוראות לי, שרות לי כמו סירנות, אכול אותי, בבקשה ואני אוכל אותה. ואחרי הראשונה, באה שני, ושלישית. עד שאין עוד. ואני רוצה עוד.

מאידך, עגבניות, מלפפונים, גמבה, בננות, אף פעם לא באו לי טוב. לא אהבתי את הטעם, את המרקם, ואפילו לא את המראה.

למרות שאני מוציא כמויות נכבדות של אנרגיה, לא הצלחתי לרדת במשקל מעבר לסף מסויים. אכלתי שטויות. קצת, מדי פעם. לפי החישובים שלי, לא צרכתי את 3000 הקולוריות שאני מוציא יותר. הייתי אמור לרדת, אבל איך שהוא, לא ירדתי במשקל. משהו בחישובים לא הסתדר לי. נראה לי, שאני מקבל הרבה יותר אנרגיה ממה שתאוריתית המזון מספק. עוד בעיה, היתה תחושה חזקה של רעב. בעיקר הפריע לי, שאם אני מתיישב ליד צלחת של חטיפים, אני אוכל ואוכל בלי יכולת להפסיק. אבל אם אין חטיפים, אני אקנה, אני אשדוד סוכריה מהילד. זה היה חזק ממני.

אנשים רזים, רואים שהם לרוב אוכלים לאט. ומעט. ואני, עם כל הרצון, לא מסוגל לאכול מעט, וודאי שלא לאט. מה בדיוק הבעיה שלי? האם זה תורשתי?

על מנת לבדוק את הסוגיה, החלטתי לעבור לתזונה מבוקרת לגמרי. לארוחת הבוקר, לחם שיפון + שמן זית ועגבניות שרי. קראתי שלחם השיפון מתעכל לאט, הוא מכיל סיבים תזונתיים ועל כן אני שבע בזכותו עד לצהריים. בצהריים, צלחת ענקית של חסה, סלט ירקות, לפינוק, לפעמים, פחממות כגון קינואה ואחיותיה, ומשהו שיספק חלבונים (אפשר חזה עוף, או משהו מנה צמחונית).

הפסקתי לגמרי עם הלחמניות החמודות שמקום העבודה מספק בערב. לארוחת הערב, ביצה קשה (או חביתה). אם אני קצת רעב, אני לוקח לי שקדים, אגוזי מלך. דברים שומניים שמתעכלים לאט. מעבר לכך, הפסקתי לגמרי עם כל הממתקים (מלבד שוקלד מריר, קצת) כל המטוגנים, שבוע של בריאות. לראות מה קורה.

התוצאה היתה מיידית ומצוינת. ירדתי קילו וחצי בשבוע. הייתי מרוצה. בעיקר, הייתי מרוצה מכך שאני כבר לא מרגיש רעב. וכמו בכל ניסיון לשינוי תזונתי, מגיע רגע האמת. הארוחה המשפחתית או האירוע החגיגי. הפעם, החבר'ה בעבודה הביאו כל טוב לקראת השבת. באגטים, באגטים, חומוס, עוגות, עוגיות שוקלד. לקחתי לי קצת מלפפונים חמוצים עם חומוס. ועמדתי בפיתוי. שמתי לב, שאני מסוגל להביט לעוגיות בעיניים ולסרב.

בצהריים, הרגשתי חולשה, עברתי במטבח, וראיתי שהחבר'ה השאירו באגט. מה כבר יכול לקרות רע מפיסת באגט קטנה? 10 סניטמטר אורכה. אני לא אוכל עוגיות, כי אין. אולי חסר סוכר וארגיש קצת טוב יותר.

אני מנטר את עצמי כמו עכבר מעבדה. בודק משקל פעמיים ביום, בודק לפני ההליכה לשירותים, בודק אחרי. כמה זמן לוקח לכוס מים לרדת, יודע בדיוק מה נכנס ומה יצא. והנה, פתאום, שוב המשוואה יצאה לי מהסדר. פתאום, אני עולה במשקל, ולא יורד. 24 שעות של תסכול. ואז, אני הולך לשירותים, והכל יורד במכה.

כאן התחלתי לחשוד.

הכרתי פעם אופה שאמר, שבאגט הוא הדבר הגרוע ביותר לאכילה. מאז, כמעט לא נגעתי בו, ועברתי ללחם שיפון (גם בהמלצתו). לטענתו, מוסיפים ללחם חומרי התפחה המאפשרים קיצור תהליכי הייצור. כבר לא צריך להעמיד את הבצקים שעות עד שיהיו מוכנים. הם תופחים תוך כדי אפיה.

אני קורא באופן הדוק מאמרים על תזונה. רציתי לדעת האם פלאפל הוא בריא, האם שווארמה מזיקה, האם פיצה בריאה. כולם, תמיד מתייחסים לערכים התזונתיים של המזון, ככה וככה קלוריות בזה, שמן, שומן, סוכרים, טיגון. הדברים הקלאסיים.

קראתי על השערוריה הנוגעת לכך שמה שכתוב על לחמי הבריאות והלחם הקל, זה לא תמיד מה שיש בהם, על הרכב הקמח בישראל. אף לא מילה על כך שיש חומרי התפחה. יש כאלו שיגידו שזה הגלוטן, אבל בלחם שיפון יש גלוטן. ואני צורך שתי פרוסות שלו כל יום. מעולם, לא קראתי מאמר אחד באתרים הספורט והמיין סטרים, בעברית שציין את מה שכנראה כל אופה יודע, דוחפים המון חומרים לבצק, לא רק כדי שיהיו לו חיי מדף ארוכים, אלא כדי שיתפח בעודו בתנור, בלי צורך להמתין לכך שהבצק יתפח ויחכה בסבלנות.

אם זה כך, עבור אנשים בריאים, הבעיה בלחם היא לא רק שהוא מקפיץ את רמות הסוכר, ולא רק שהוא לא מכיל סיבים תזונתיים, אלא בעיקר שהוא פוגע בתהליך העיכול עצמו.

פגיעה בתהליך העיכול, אולי אף גרועה מאשר הקפצת רמת הסוכר. במקום שהגוף יפטר מהר מחומרי הפסולת, הם נשארים בתוכו ונספגים. כך שאם אכלתם משהו, ביחד עם לחם, הוא ישאר הרבה יותר זמן בגוף, יגרום הרבה יותר נזקים, יתחמצן, יעלה עובש, יפגע בחיידקים הטובים שבקיבה, יגדיל את הסיכון לסכרת ואולי אף את רמת הכולסטרול. זה לא משנה אם זה לחם קל, פיתה, פיצה, ביסלי או ספגטי, חיטה מלא או לא. נראה שכל הבצק התעשיתי פסול.

השיפור אצלי לא נבע רק מאי איכלת לחם. הפסקתי גם עם ממתקים. אני כבר לא רוצה, לא בא לי. כיום, אני יכול להביט לסופגניה בעין האדומה שלה ולא להזיל ריר, התחלתי ממש לבגוד בה ובכל משפחתה. אני מפלרטט עם עגבניות, אני לועס במלפפון ומנשנש בגמבה. אך יותר מזה, אני ממש נהנה מזה. ממש. גם התחושות הפיזיות השתנו. ברכיבה, אני הרבה יותר חזק, השרירים מגיבים טוב יותר ומשדרים טוב יותר את מצבם, רמות הקשב עלו.

חבר, שחלקתי איתו את הממצאים, הזכיר את תזונת פלאו. נכנסתי לאתר המצויין שלהם בעברית ובלוג של הפליאו של מר קדמוני, והנה, מצאתי לשמחתי שאני לא הראשון שמרגיש כך.

הפליאו אינה דיאטה, היא שיטה להבחין באילו מוצרים עדיף לא לגעת. אדם יכול להיות צמחוני, טבעוני או אוכל כשרות, ועדיין להיות מאוד מרוצה ממה שהוא אוכל במסגרת מה שנקרא מזון פליאו.

בקריאה באתר, הבנתי שלא רק מדובר על מה בצקים תעשתיים, כל מה שעשוי מדגנים הוא בעייתי. אז החלטתי להפסק עם זה, ולראות מה קורה.

כיום, כאשר ניקיתי את הגוף מהרעלים התעשייתים, התגובות שלי לחומרים מזיקים היא מיידית. שוחחתי על הנושא עם חבר שחזר מתאילנד, אחרי חודש שאכל שם רק מזון מקומי לא תעשייתי, חזר לארץ, אכל פסטה והרגיש רע. הבטן התנפחה, חולשה, עייפות. הוא ציין שבתאילנד, קל להבחין בהשפעות הרעות של המזון התעשייתי על האנשים. למשל, אני, לא צורך מוצרי חלב מלידה. גם בתאילנד לא מקובל לצרוך חלב. לעומת זאת, התיירים, צרכני חלב, מפתחים שדיים (הגברים).

אצל התאילנדים, מה שנכנס, גם יוצא מאוד מהר. כך, לחומרים המזיקים יש פחות אפשרות להתעכל. התאילנדים אוכלים חריף, המאיץ את תפקוד מערכת העיכול. הם אוכלים מנות קטנות ומגוונות. אין אצלם בצקים, אלא אורז כבסיס ועליו מיני מזונות שונים. אם צורכים בשר, הרי הוא בכמות קטנה, חתוך ומונח על מצע של אורז.

כל מיני "בעיות קטנות" כמו עייפות, רעב תמידי, בעיות עיכול, בעיות שינה, בעיות להתעורר, בעיות עור, עצבים, חוסר ריכוז, התמכרויות, כולם פחתו אצלי, ואצל אחרים. כאשר הגוף נקי, ההתנהגות נקיה ורגועה. לא הייתי ער לכך שיש לי בעיות. הדחקתי, ייחסתי את זה לקשיים הקטנים של החיים. מאז ומתמיד לא היה לי נוח להתעורר בבוקר. ופתאום, הרבה יותר קל. אני חי בלי לחם, וזה לא חסר לי. הרבה יותר אורז, בלי חומרים מייצבים, בלי חומרים מוקשים.

אחד הדברים שהפליאו מדגישים הוא נושא הרעילות של המזון. ברוב המקומות, כאשר דנים  בתזונה, יציינו שיש מוצרים שהם לא מומלצים, שהם פוגעים בגלל אחוז שומנים גבוהה, בגלל סוכר וכו'. אבל לא מציינים שלמעשה מדובר על קיומם של מזונות המערערים את שיווי המשקל של מערכת העיכול. לא רק לחם הוא בעייתי, כל המשקאות המוגזים (עם סוכר, או ממתיק מלאכותי).

אם תתענינו בנושא, תחשפו שיש הרבה המעקמים את אפיהם לנוכח הגישה. למשל, באתר של קופת החולים הכללית מתייחסים לפלאו כאל "דיאטה" ושאסור לצרוך בה פחממות (שני נושאים שבאתר הפליאו מדגישים שהם לא נכונים). הפלאו היא לא רק עירעור התפיסות המקובלות לגבי מזון, אלא גם חתירה כנגד השיטה הכלכלית המבוססת על המזון. כאשר אוכלים נכון, אוכלים הרבה פחות. צורכים פחות, ומחייבים את היצרנים לייצר מזון איכותי. פרמידה תעשתית שלמה של תוספי מזון ותהליכי עיבוד מזון מאויימת על ידי אנשים המרגישים שהמזון התעשייתי מזיק להם.

הפליאו היא קודם כל לקיחת אחריות, בחירה, מה טוב לך ומה לא. יש כאלו שיאכלו 4 ביצים בחמאה בבוקר, בסופו של דבר, כל אחד יכול לבחור ולהתאים כל גישה אחרת לפליאו, כל עוד לא אוכלים רעלים. הגדולה בעיני של הגישה, היא ההכרה בכך שיש מזונות שהם רעילים. שהם דופקים את הערך התזונותי של מזונות אחרים. שהגישה המסורתית של ספירת קלוריות וערכים תזונתיים לא עובדת. לפחות לא עבורי, וכנראה גם עבור רבים אחרי.

ולסיום תגובה של מגיב באתר טמקא על הידיעה שמשרד הבריאות יחייב סימון מוצרים לפי ערכם התזונתי:

בבקשה תעבירו חוק המחייב שקיפות מלאה לגבי מה מעוללים לאוכל לפני שהוא מגיע לצלחת. כגון השרייה באמבטיית כימיקלים, הלבנה בכלור, הקרנה, חומרים משמרים כגון ניטריטים, האכלה של בעל חיים בשייירי בית מטבחיים או פסולת תעשייתית, אנזימים, הורמונים, אנטיביוטיקה או צבענים מלאכותיים למיניהם, גם אם מדובר על 'תוסף תזונה'וכן האם מדובר על חיית בר או גידול בכלוב, קילוף ומיצוי פרי למיץ באמצעות אנזימים, תדירות ריסוס, והחומר בו השתמשו עם תאריך ריסוס אחרון טרם הקטיף, שימוש בגז לצרכי הבחלת הפרי,דשנים כימיים, תהליכי הקפאה והפשרה של המזון, כולל של פירות וירקות והאם הונדס גנטית או לא. במאכלים חומציים או שומניים ראוי לציין גם מידע רלוונטי על האריזה, ועל כל הנ"ל לכלול גם את רכיבי המשנה שבהם מתחבאים לא מעט הפתעות.. מן הסתם אין מקום על האריזה אבל זה מידע שניתן לספק בהפנייה לאתר המוצר ששם יהיה מידע מלא. וכן, גם על כימיקלים שכמותם קטנה.

אחד המקורות שנתן לי השראה, הוא של בחור חולה קרון, שמסביר את הדרך שבה הוא פסל מזונות, ומאיר עיניים לגבי תהליכי העיכול.

רשימת המוצרים המותרים והאסורים לפי שיטת הפלאו

תזונה והפרעות קשב אצל ילדים

מחקרים על החידקים בקיבה (יש צורך ברישום לאתר "הארץ")

כיצד מזון רע משפיע על מוחנו

כיצד המזון משפיע על ההתנהגות שלנו

כיצד ללמוד למה הגוף רגיש.

 

אנגלית:

האמת המזעזת על הלחם – על הסודיות בתעשיית הלחם, התוספים, וההשפעות האפשרויות.

למה אני לא אוכל לחם תעשיתי

 

זהירות סובב תל-אביב 2017, קראו מה קרה בסובב טורקי תל-אביב 2015

חבר שאל אם אני מגיע לסובב תל-אביב. נכנסתי לאתר, וואלה, הזדמנות לרכב קצת עם רוכבי כביש, יכול להיות נחמד. לא היו לי יותר מדי ציפיות, ואני לא משתגע על אירועים המוניים, אבל חשבתי שאופניים זה אופניים, ונסתדר. רציתי גם לראות אם האירוע מתאים לילדים, ואולי גם להפוך אותו לאירוע משפחתי בשנה הבאה.

עלות ההשתתפות היא 80~, וכוללת חולצה שלא לבשתי. כי אני לא אוהב תלבושת אחידה. ישנם 4 מסלולים. אחד למשפחות, 8 קילומטר, 20 קילומטרים, 40 ו-60. נרשמתי ל-60, שמשמעו 3 פעמים הקפה של תל-אביב. איילון דרום עד וולפסון, חציה של יפו, טיילת עד נמל תל-אביב ושדירות רוקח.

אין לי אופני כביש, אני רוכב בשבילים. העליתי את לחץ האוויר וקיוותי לטוב. שעת הזינוק היתה 6:30. החלטתי לוותר על העמסת האופניים על המכונית, חניה ושיט, והגעתי ברכיבה. 15 קילומטרים הם חימום נחמד.

באיחור אופנתי, התחלנו עם המקצה השני, של ה- 40 הקילומטרים. לא היה שום ניסיון להדריך את הרוכבים ברכיבה נכונה, וגם לא היו סדרנים רכובים להדריך ולהזהיר. כך שדי מהר, כל המסלול היה עמוס ברוכבים בלתי מנוסים שרכבו ללא שום מחשבה על מה שהולך סביבם. אני חושב שאפשר היה להדריך את הרוכבים הפחות מהירים לרכב יותר קרוב לימין.

בפירסום, האירוע קודם כהזדמנות לרכב בכביש המהיר ללא מכוניות, להנות מהדרך ומהנוף. מעשית, הרכיבה חייבה עירנות והתחמקויות תמידיות מרוכבים שזיגזגו בין הנתיבים. לא היה בינה לבין הנאה מרכיבה דבר, אלא אם החלום שלך זה להיות טייס חלל בשדה אסטרואידים.

לי לא היו שום יומרות לרכב מהר, לא הגעתי להתחרות, אלא לרכב בסבבה. מאידך, הגיעו קבוצות של רוכבי כביש שזו אחת ההזדמנויות היחידות שלהם לרכב באופן כזה במסלול הזה. וזה היה עצוב. עצוב לראות אותם מנסים לפלס את דרכם בין הרוכבים, עצוב לראות את מספר הכמעט תאונות, את העצבים ואת הפצועים פזורים לאורך המסלול.

ממש לא ברור לי מדוע לא שולבו בין הרוכבים סדרנים שניסו קצת להדריך את האנשים. להסית רוכבים איטיים לימין, לשמור לפחות בנתיבי איילון את הנתיב השמאלי לרוכבים המהירים ולעשות קצת סדר בין ההמונים שתפסו מחסה מתחת לגשרים.

באתרי החדשות דווח על 40 פצועים, להערכתי, מספר התאונות והאנשים שנפגעו היה הרבה יותר. הכביש היה צר מלהכיל את המסות של הרוכבים, ומהקפה להקפה המצב הפך גרוע יותר. אם בקרב הרוכבים של מסלול ה- 40 קילומטרים היו צעירים ובני נוער, הרי כאשר הגיעו הרוכבים של מסלול ה-20, זה היה כבר ערב רב של ילדים והעקיפה הפכה לבלתי אפשרית. מתחת לכל הגשרים הצטברו רוכבים מותשים ופצועים.

קיים גם מסלול משפחות, של 8 קילומטרים (לאורך שדרות רוקח) ועל פניו המצב אצלם נראה טוב יותר ופחות עמוס. אבל אז נשאלת השאלה, בשביל מה לשלם בין 55 ל-79 שקלים לרוכב (יש הנחה למשפחות עד 4 רוכבים) אם בסופו של דבר מדובר על חוויה שהיא במקרה הטוב מפוקפקת ובמקרה הפחות טוב, ממש מסוכנת? בסופו של דבר, מדובר על מוצר, והמוצר אמור לספק רמה מינמלית של חוויה ושירות. ולהערכתי, סובב תל-אביב לא רק שלא מהנה, אלא עלול ממש להזיק.

אם מישהו מתכוון להגיע לסובב תל-אביב, כדאי לזנק במקצה הראשון, לסיבוב אחד. אחר כך, זה פשוט לא כיף. ויש עוד פרטים קטנים ומטרידים, למשל, מדוע יש הנחה רק לקבוצות של 4?

האם כדאי לשלם סכום כזה עבור רכיבה של 8 קילומטר על הכביש, כאשר במקביל לו קיימים שבילים סלולים ונעימים לרכיבה, שביום רגיל, בשעה כזו הרבה פחות צפופים?

בקטעים מסויימים של המסלול, הגעתי לזמנים טובים יותר כאשר רכבתי לבד ביום חול, גם כאשר המסלול בטיילת עמוס יחסית.

נראה לי גם שאין ממש דוחק מוסרי לשלם עבור אירוע, אם אפשר פשוט להצטרף אליו ולרכב. אין שום מניעה להכנס אל המסלול באיזור הטיילת ופשוט לרכב, בלי חולצה ובלי מספר. אבל לפחות בלי תחושה שמשלמים על חוויה שהיא במקרה הטוב נחמדה רק בגלל האנדופינים.

אחרי המסלול, רכבתי הביתה בשבילי הירקון. השבילים היו ריקים ונעימים, תחושה רוגע ושלווה מילאה אותי. כל כך רחוק מההמולה המסוכנת והשואנת. מי שרוצה לרכב עם המשפחה, יכול בבוקר שישי לרכב מחוף הצוק ועד רמת החייל בשבילים בטוחים ומהנים בלי לבקש טובות ובלי לשאת בגאון שם של עוד מותג של קפה שהוא באמת לא משהו.

בדיעבד, הסתבר לי שמכר שכבר ניסה את סובב תל-אביב 2013 הגיע לאותן מסקנות. כך שלצערי כנראה שהמארגנים אינם מסיקים מסקנות וסובב תל-אביב 2016 לא צפוי להיות בטוח יותר או מהנה יותר.

הערה בעקבות רכיבה של חבר בסובב 2017: מאחר שמדובר על 3 סיבובי רכיבה, האימה שבסיבוב האחרון (סיבוב הילדים) גרמה לו לרכב במלוא עוזו את שני הסיבובים וכך הוא הגיע לסיבוב השלישי לפני שהילדים הוזנקו (כל סיבוב הוא 20 קילומטרים, וההזנקות הן בשעות עגולות, כך שאם מבצעים שני סיבובים ביותר מ- 20 קמ"ש, ניתן להימנע מזמן הפציעות)

מה זה docker ולמה זה מגניב לאללה

בזמן האחרון, יש הרבה מאוד דיבורים על docker, אך לעיתים, קשה להבין מה בדיוק היתרונות של הטכנולוגיה ומה היתרונות שהיא מביאה עימה. docker היא עוד דוגמא בה טכנולוגיה חופשית לא רק מציגה פתרון חדשני הנותן מענה לבעיות מורכבות, אלא גם דוגמא למהירות המסחררת שבו טכנולוגיה שכזו כובשת לה שוק. הפרויקט הוא בן שנתיים לערך, ואין כמעט חברה שלא מגלה בו עניין. כל ענקי הטכנולוגיה לוקחים בו חלק. ונראה שהוא אפילו תרם להצהרה של מיקרוסופט "Microsoft love Linux"

דוקר היא דרך לארוז אפליקציות. האפליקציה נארזת כשהיא מבודדת מהמערכת המארחת, והיא מקבלת כתובת רשת ייחודית המאפשרת לגשת אליה. האפיקלקציה נארזת עם גירסה מאוד רזה של מערכת ההפעלה. אם מערכת הפעלה רגילה כוללת ספריות רבות לניהול החומרה, הרי במקרה של docker, זו מערכת הפעלה רזה מאוד, הכוללת רק את הרכיבים ההכרחים לפעולה תחת מערכת מארחת. בשל אופן העבודה הזו, היעילות של המערכת מאוד גבוהה. למעשה, קיים אובד ביצועים כמעט זניח של 3%.

טכנולוגיית סמי וירטואלוזיציה שכזו קיימות כבר זמן רב. בסולריס, קראו לזה zones ואילו בלינוקס, כבר שנים שאפשר לעבוד עם containers. אבל מה שדוקר הביא, הוא נוחות המאפשרת גמישות מאוד גבוהה ושיפור משמעותי ביכולת לנהל כמויות גדולות של אפליקציות.

כיום, עבור חלק נכבד מחברות הטנכולוגיה, הענן מאפשר שידרוג של מערכות הייצור. אם בעבר, עוצמת מערכות הייצור הייתה מוגבלת לכמות הברזלים הנמצאים במרכז המידע, כיום, ניתן באופן אוטומטי להרחיב את מערכות הייצור בהתאם לצרכים. אם יש יותר תנועה לאתר, ניתן להזניק במהירות יחסית גבוהה עוד מכונות ולספק את הביקוש. יחד עם זה, הזנקה של מכונה היא פעולה הלוקחת זמן מה. לעיתים, אף רבע שעה עד המערכת עולה ומגדירה את עצמה. בנוסף לכך, יש גם להגדיר, לשדרג ולנטר צבירים גדולים של מכונות.

ישנם כלים רבים שנועדו לבצע את משימת הניטור וההגדרות מעבר למה שמאפשרים ספקי הענן השונים. ansible, chef, docker הם רק חלק מהכלים הללו. שימוש בדוקר, עשוי להקל הן על הזנקה של מכונות חדשות והן על הניהול שלהן.

היתרונות שדוקר מביא הן:

כלי הגדרה פשוט לייצרת image של המערכת. קובץ ההגדרה של דוקר מאוד פשוט להגדרה. הגדרה של מערכת יכולה לכלול הורדה של כלי תצורה כגון capisrano או ansible, והגדרות ספציפיות לאפליקציה (באמצעות משתנה סביבה, למשל). לאחר שנוצר ה- image ניתן להעלות אותו אל מאגר (repoistory) ומשם להוריד אותו אל מערכות הייצור. אם בעבר, היינו צריכים לגשת לכל מכונה ולבצע את ההגדרות, הרי עכשיו מעלים את האפליקציה "הארוזה". כל מה שנשאר, זה להוריד את הקבצים העדכניים אל המכונות ולהפעיל אותם.

יחד עם זה, צורת האריזה הזו מחייבת שינוי במבנה של אפליקציות. כי מערכות docker הן readonly. ז"א, מידע לא אמור להישמר על המכונות. זו סוגיה שיש לפתור באופן שיבטיח את שרידות המערכת.

נניח, שאנחנו רוצים להחזיק עבור המתפתחים מערכת לניהול באגים וטיקטים, כגון jira. מערכת זו, דורשת מידי פעם משאבים (למשל בחיפוש) אבל רוב הזמן, כמעט לא דורשת משאבים. ניתן לשמור אותה במכונה יעודית, אבל אז התשלום בענן יתבצע כל הזמן, גם כאשר המערכת לא עובדת, וגם מחוץ לשעות העבודה. מאידך, ניתן לארוז את המערכת ב- docker על מכונה חזקה, המבצעת עוד פעולות. רק באותם רגעים שיש צורך במשאבים, היא תקבל אותם, כי המשאבים של המכונה משותפים. ניתן לעשות זאת גם באמצעות מערכות קלאסיות של וירטואליזיצה, אך הן מוגבלות לעבודה על ברזלים, אי אפשר להריץ באופן יעיל וירטואלוזיציה בתוך מערכת וירטואלית. docker, לעומת זאת, עובד גם תחת מכונות וירטואליות, מה שמאפשר לבצע את המשחקים הללו על מכונות בענן. כמובן שמדובר רק על מערכות לינוקס. יש מעין דוקר גם לחלונות, אבל לדעתי אין יתרון טכני בעובדה בחלונות, רק חסרונות.

כאשר בודקים את המשאבים מהזווית של המכונה המארחת, לכל אחד מהדוקרים יש גישה אל כל הזכרון. לינוקס עושה שימוש בטכנולוגיה של shared memory. כך שאם יש קטעי זכרון זהים, הם יהיו משותפים לכל המכונות.

במכונות לינוקס, כאשר מעלים, לדוגמא, מספר מופעים של אפליקציית java, למשל tomcat, שכל אחד מהם לוקח 1gb של זכרון, הרי הצריכה הכללית לא תהיה 10Gb אלא עשויה להיות הרבה פחות, מה שמבטיח יעילות שימוש בחשמל וגם חסכון ניכר בעלויות השימוש בזכרון. אך במקרה של docker, מאחר שהמכונות לא שומרות מידע, מקבלים הלכה למעשה מספר מופעים של אותה אפליקציה, העושים שימוש באותו זכרון, אך מספקים שירות בנפרד.

כמו כן, ניתן לראות את כל התהליכים הרצים בכל מכונות מתוך המכונה המארחת, זאת בניגוד למערכות וירטואליזציה קלאסית בהן מתוך המכונה המארחת רואים רק תהליך אחד.

יחד עם זה, docker מחייב תכנון שונה של האפליקציות, כי docker הוא stateless. הוא לא שומר מידע עליו. לכן, יש לשמור את כל המידע של המכונה מחוץ למכונה, למשל, בבסיס נתונים או במחיצה משותפת.

ניתן לראות ב- docker מעין נגזרת של git אך במקום לאחסן קוד, מאחסנים אפליקציות, תהליכים. כאשר מבצעים שינוי ב- image, מה שעולה אל ה- repository הוא רק ההבדלים. כך שמובטחת יעילות גבוהה, ובנוסף, ניתן לחזור בקלות אל גירסה קודמת (rollback).

מאידך, ל- docker יש כמה מגבלות. אחד העיקריות, היא נושא האבטחה. קיימים חורי אבטחה המאפשרים לאפליקציה לחרוג ממרחב הפעולה שלה ולהשפיע על אפליקציות אחרות.

אך הבעיה העיקרית היא ניהול הרשתות. אנחנו מעוניניים לדעת בדיוק אילו docker הוזנקו ולהפנות אליהם תעבורה. המרוץ לבניית מערכת התשתית שתיתן פתרון מלא לניהול הנושא נמצא בעיצומו, אך נכון לרגע זה ועד כמה שיודע לי, אין עדיין אף מערכת הנותנת פתרון מלא, למרות שיש כנראה כמה פתרונות טובים מאוד. אני משער שזה עניין של זמן, ולא הרבה. (גוגל ואחרים לוקחים חלק במירוץ). חברות כמו google מדווחות על הזנקה של מאות אלפי dockers כל יום.

לא מדובר על מהלך צדדי של התקדמות טכנולוגית, אלא משהו הנוגע לבסיס התפיסה של האופן שבו מספקים שירות. המשמעות היא כה נרחבת, שנראה שזו אחת הסיבות שמיקרוסופט החליטה לפתוח את מערכות זמן הריצה של טכנולוגיית dotnet כך שהן יוכלו לרוץ תחת לינוקס בעזרת mono. אם בעבר, כדי להריץ אפליקציות dotnet היית צריך שרת חלונות, עם כל הסיבוכיות בניהול מערכות אלו, באמצעות docker ניתן יהיה להזניק בקלות ולנהל צביריים של dotnet הרצים תחת לינוקס. יש גם איזו טענה שטכנולוגיה דומה ל-docker תרוץ תחת חלונות. אך  נראה שבשל חוסר הגמישות של המערכת בנוסף למגבלות ניהול הזכרון (אין shared memory, רק shared library) זו טכנולוגיה שאם תתפתח, תהיה מוגבלת בביצועים וביכולות. יחד עם זה, נראה שמגבלות של מערכות חלונות לבצע עבודה בעומסים גבוהים היא כבר נתון שספק אם ישתנה אי פעם.

 

זן ותכנון מסלולי רכיבה באופני הרים

אחד הדברים המגניבים באופניים, שאפשר להגיע איתם ממש רחוק. בנוסף לזה, הן עוברות בכל מקום. כמעט. מקסימום, מעמיסים על הכתפיים. יחד עם זה, נסיעה למרחקים, בשטח, דורשת הכנה. בעיקר, לבחור מסלול נכון.

בחו"ל, גוגל מציעה מסלולי רכיבה. בארץ, משום מה, יוק. תוכנות כמו strava מאפשרות תכנון של מסלול, אפילו תוך התייחסות לרכיבות של אנשים אחרים, אבל התהליך הוא ארוך, מייגע, ולא בהכרח מספק תוצאות ראויות.

openstreetview הוא לא רק אתר, אלא זה פורמט. פורמט גאוגרפי שמאפשר להגדיר בצורה מדוייקת מאוד תווי שטח ומה למעשה יש בשטח. מאחר שהרעיון מאחורי הוא חופשי, להנגיש את המידע, אז יש גישה מלאה לכל הנתונים. לכל אחד.  מאחר שהפורמט חופשי, והמידע חופשי, התאפשר פיתוח של אלגוריתמים משוכללים המאפשרים ניווט ברמה גבוהה מאוד.

אתר המסלולים הזה מאפשר לתכנון ניווט לפי פרמטרים. מאחר שהנתונים שהוכנסו למערכת כוללים גם את סוג הדרך (מהירה, כביש, דרך עפר וכו') ניתן לבקש מהמערכת להימנע מכבישים מהירים, ואז, היא תיצור ניווט שבילים.

בדקתי את התוצאות במסלולים שאני מכיר, ולעיתים קרובות הייתי מופתע. שבילים שההבדלים בינהם זניחים, עדיין המערכת התייחסה אליהם בעדיפות הנכונה. זה לא מושלם, ויש קצת בעיות ממשק, אבל זה הטוב ביותר בשטחי מדינת ישראל. ואת המקומות אפשר להקליד גם בעברית.

המסלול שהמערכת הציעה מאיזור כפר סבא לבאר שבע, היה הרבה יותר מדוייק וחכם מזה שניסיתי לבדוק במשך שעות מול מערכות אחרות.כוחה של התוכנה החופשית.