סקירת פעילות לשינוי מדיניות הממשלה בנושא תוכנה חופשית

השבוע קיבלתי הודעה מלשכת חברת הכנסת תמר זנדברג, שחברת הכנסת תבקש כינוס של וועדת המדע, לבחינת הנושא של השימוש בתוכנה חופשית במגזר הממשלתי.

הבסיס לבקשה הוא מחקר שנערך על ידי מכון המחקר של הכנסת. המחקר הוצא לבקשת חברת הכנסת זנדברג וביוזמתי. אני הגדרתי את תכולת המחקר ואת הנושאים שיבדקו.

גם בפעילות הזו קיימת משמעות רבה לקיומם של אתרי קהילת התוכנה החופשית, whatsup.co.il ו-לינמגזין. בזכות המידע השוטף, המקצועי והאמין שהאתרים הללו מספקים, יכולתי למקד את מה שאני רוצה להשיג ממכון המחקר של הכנסת. הידיעה בלינמגזין לגבי שינוי הדרישות של גרמניה בנושא זה, היא שנתנה את הדחיפה האחרונה לקריאה לכינוס הוועדה.

ליאור קפלן סקר בבלוג שלו את תוצאות המחקר. את המחקר עצמו ניתן להוריד מכאן. באופן כללי, אפשר לציין שזו הפעם הראשונה שמסמך רשמי של מדינת ישראל, מצוין שקיימת תועלת בהרחבת השימוש בתוכנה חופשית. את המחקר הקודם בנושא, יזמתי עם חבר הכנסת דב חנין. והוא היה הרבה פחות חד משמעי, ועל כן, לא יכולנו להיעזר בו על מנת לקדם הנושא.

אני אתמקד בתהליך שהביא לתוצאה הזו, משום שלדעתי הוא עשוי לעזור לאחרים המעוניניים להביא לאיזה שהוא שינוי, או לפחות להאמין שהם בדרך לבצע שינוי שכזה.

אחד הדברים שהבנתי, תוך כדי התהליך, שלאף אחד לא ממש ברור כיצד אפשר לבצע שינוי מדיניות בנושא. לא רק שמפת האינטרסים הקשורים לנושא הזה לא ממש ברורה, יתרה מכך, לא ממש ברור מה הדרך הנכונה לבצע זאת. האם יש צורך בחקיקה? בתקנות? האם המקום לפעול בו הוא משרד האוצר? או אולי משרד ראש הממשלה? האבסורד מתחדד, לנוכח העובדה, שברור לכל מי שעוסק בנושא, שלמדינת ישראל ולאזרחיה יש המון מה להרוויח מהשינוי הזה. אך אין שום קשר בין התועלת הצפויה לכולם, לבין הקלות שבה אפשר לבצע את השינוי המתבקש.

לפני עשור הייתי חבר בוועדה הלאומית לטכנולוגיית המידע במשרד האוצר. וועדה, שמטרתה הייתה למצוא דרכים לקדם את ישראל מבחינה טכנולוגית. בין השאר, אחת המטרות הייתה למצוא דרכים לצמצם את הפער הדיגטלי. פער דיגטלי, נוגע להבדלים בנגישות ובאוריינות (היכולת לעשות שימוש) בין שכבות שונות באוכלוסיה. צמצום הפער הדיגטילי, הוא הכלי היעיל ביותר (כך עלה מדיוני הוועדות וממחקרים בנושא) לצמצם את הפערים החברתיים. לצערי, הוועדה הזו, כמו וועדות אחרות התפגרה מבלי להביא לאיזה שינוי. אך יתרה מזה, גיליתי שלמרבית הצער, הבעיות החברתיות, המצוקות והעוול הנגרם לשכבות שלמות באוכלוסיה אינן נעלמות מעיני מקבלי ההחלטות. במילים אחרות, במשרד האוצר יודעים היטב עד כמה רע המצב ועד כמה יש צורך לבצע שינוי ועד כמה יש להם אחריות לנושא.

וכך, חלפו להן השנים. ודבר לא השתנה. 30% מילדי מדינת ישראל אינם זוכים לתזונה מספקת. מחאה חברתית קמה וחלפה. שר אוצר בא והבטיח, ועדיין, שום דבר לא משתנה. וקמים בבוקר, והולכים לעבודה, ורואים עד כמה התוכנה החופשית נהדרת וטובה. ועדיין, נאחס במדינה.

נקודה מענינית בעיני, שלמרות שהנושא הינו לא רק טכני, אלא גם חברתי, תרבותי ופילוסופי, התקשורת נוטה לצמצם אותו אל מסגרת מאוד צרה, תחת מדור "המחשבים". הגשתי מספר פעמים מאמרים בנושא הזה לעיתון "הארץ" והם סירבו לפרסמם. לשמחתי, "הכלכלה האמיתית" פירסמו אותו. וכך, היה לי בסיס לכתוב לחברי כנסת. מאוד רצוי שיהיה פירסום באתר משמעותי כבסיס לפניה אל נבחרי ציבור.

התחלתי לכתוב מיילים. אני עוקב אחרי אמצעי התקשורת, אם נדמה לי שיש חבר כנסת שאומר משהו בסדר, אני כותב לו מייל. ונדמה שיש איזה שר שאולי יש לו אינטרס לקדם משהו, ואני כותב לו מייל. ורובם המוחלט של המיילים, נעלם. ולא אכפת לי. כי בסופו של דבר, יש ילדים שאין להם מספיק מזון. ואני, מאמין בתוכנה חופשית. ונכון, התוכנה החופשית מתקדמת בכל העולם בטירוף. אבל ככול שהדברים יקודמו מהר יותר, כך יחסך אולי קצת סבל.

בסופו של דבר, אני בקשר כיום עם 3 חברי כנסת. חבר הכנסת דב חנין, מחד"ש. עזר בזמנו ליזום את המחקר הראשון מול הכנסת. יזמתי גם קשר עם חבר הכנסת משה פייגלין מהליכוד, ועליתי לירושלים להיפגש עם העוזר הפרלמנטרי שלו, מיכאל פואה. בזכותו, התחלתי להבין עד כמה אני בעצם לא יודע מה אני רוצה להשיג. או, איך אפשר להשיג זאת. הוא יעץ לי לפנות לתאגידים ולנסות להגיע לשכנע את מקבלי ההחלטות באמצעותם.

יצרתי קשר עם עמי שליזנגר, חבר ואדם יקר, אותו הכרתי מהפעילות של עמותת "המקור". ובמקביל, פניתי גם לגוגל (כפי שייעץ לי מיכאל פואה). מסתבר, שגם גוגל היו שמחים לקדם את נושא התוכנה החופשית בממשל, ולו בשל התמיכה בסטנדרטים פתוחים, מה שיקל עליהם לאנדקס את המידע הממשלתי. גוגל פועלים מול משרד האוצר, ואני בקשר גם עם האגף לאסטרטגיה לאומית במשרד ראש הממשלה.

בלי קשר לכל אלו, במקרה ובמקביל, נפגשתי בעבר גם עם חברת הכנסת זנדברג, ממרצ. יחד עם העוזרת הפרלמנטרית שלה, טלי טסלר, הועלה רעיון לבקש ממרכז המחקר של הכנסת, מחקר בנושא היקף השימוש בתוכנה חופשית במדינת ישראל ובשאר העולם. בהסתמך על הידע שצברתי, בוועדות, בקריאות החומרים באתרי הישראלים ובעולם, גיבשתי נקודות למחקר.

אי אפשר להסתמך על אף אחד כאשר מבצעים פעילות מהסוג הזה. בסופו של דבר, הפעיל חייב להבין בעצמו על מה מדובר ולגבשו עם עצמו את הכיוון. לא משנה כמה רצון טוב ואילו אנשים נהדרים יעבדו איתך, האחריות, ההבנה של היעדים ושל האופן שבו צריך להשיג אותם, היא רק שלך. כאשר רוצים להביא לשינוי, חייבים ללמוד לא רק את הנושא ואת ההשלכות שלו – חייבים ללמוד את האופן שבו המדינה מקבלת החלטות וכיצד אפשר להשפיע עליהן. הייתי בקשר עם לוביסטים, עם בוגרי מדעי המדינה, עם מנמ"רים במשרדי הממשלה, ואף אחד לא ממש יודע כיצד לבצע זאת. כי אין דרך אחת, צריך כל הזמן לפעול, כל הזמן לנסות לגבש תמונת מצב. כל הזמן לאסוף מידע ולנסות להקשיב קשב רב למה שאנשים אומרים על מנת למוץ את העיקר מהטפל, את הדרכים האפקטיביות לפעולה מרעש הרקע.

אני לא יודע אם הפעילות הזו תביא בסופו של דבר לשינוי מיוחל. אני רק יודע שאני אמשיך לפעול, פשוט כי זה מה שאני עושה. ושהדרך הנכונה לפעול, היא כל הזמן לעשות. להתקדם קדימה, לבחון, להבין וליצור כל הזמן קשרים עם עוד אנשים. דיברתי עם הנושא הזה עם עשרות אנשים. מנכ"לים, מנהלי שיווק, אנשי עסקים, פעילים חברתיים. עם כל מי שרק אפשר. רק כדי לנסות לקדם בקצת את הטוב שאני מאמין בו. הרוב המוחלט של השיחות היה עקר לגמרי. אבל זה לא צריך להרפות. כי שם המשחק הוא המשחק עצמו. כי יש תועלת בעצם הניסיון עצמו, גם אם לא הביא תועלת. למדתי, שהפעילות היעילה ביותר היא פעילות עצמאית. שאפשר ורצוי וגם אי אפשר שלא, להיות בקשר עם אחרים. אבל פעילות הליבה צריכה להיות עצמאית.

מה זה hadoop, למה זה טוב, ולמה זה חלק מהעתיד

למחייתי אני מתחזק מערכת hadoop נאה. פוסט זה נכתב בתגובה לפוסט של מתן יונגמן. אני מקווה לשפוך מעט אור על המצב כיום, ולהסביר למי המערכת מתאימה.

ההדופ הוא הבסיס לרבות ממערכות ה- big data. התוכנה המאפשרת לשרתים לעבוד בתצורת צביר – קלסטר. המערכת המפותח כחלק מקרן apache. זוהי מערכת מבוססת java הפועלת בעיקר על שרתי לינוקס. העוצמה של הדופ היא בתחום ה-io. לבסיס נתונים רגיל יש בעיה רצינית. האופן שבו הוא ניגש אל המידע הוא מאוד יקר במונחי משאבים. כאשר כמות המידע היא מאוד גדולה,  עצם ההבאה הראשונית של המידע גורמת לאיטיות שכזו, שלא מעשי לעבוד בדרך זו. ניתן לפתור באופן חלקי את הבעיה באמצעות בסיסי נתונים הקוראים כל פעם שורה שלמה של נתונים, יחד עם זה, ההדופ היא אחת המערכות המובילות כאשר מדובר על כמויות מידע באמת מאוד גדולות.

ניתן לנהל באמצעות ההדופ מידע שהוא הלכה למעשה בלתי מוגבל בגודלו. צבירים של עשרות ומאות שרתים הפועלים בתיאום. מבחינת החומרה, המערכת לא דורשת את החומרה המהירה ביותר או החזקה ביותר. עלות התועלת הגבוהה ביותר מהמערכות היא בתחום הביניים של השרתים. לא צריך ssd ככונן קשיח, לא צריך את המעבד החזק ביותר. עדיף לשים שתי מכונות בינונית מאשר אחת חזקה כך שהמערכת חסכונית גם מבחינת העלויות. (זה תלוי גם בשימוש הנעשה במערכת. כך שצריך לבדוק כל מקרה לגופו, מבחינת ההטיה למעבד, או נפח איחסון. זכרון, די פשוט יחסית לשדרג).

פונקציונלית ההדופ מבצע שתי פעולות עיקריות. הפעולה הראשונה היא איחסון הנתונים. ניתן לדמותו לדיסק קשיח ענק, שבו כל אחד מ-blocks הוא קובץ הנמצא בשרת אחד או מספר שרתים. מה שבמערכת קבצים רגילה מנוהל באמצעות רישום הבלוקים הפייזים על הכונן הקשיח (אינדקסים, super blocks), בהדופ, מי שמנהל את החגיגה הוא שרת אחד (או יותר). תפקידו – ניהול מיקום המידע על הכוננים הקשיחים, וניהול תהליכי שליפת הנתונים.

פעולות השיחזור – מורכבת מחיפוש + ביצוע לוגיקה בסיסית על הנתונים,  פעולות אלו מוגדרות כ- map ו- reduce. עבור אנשי לינוקס, ניתן לדמות התהליך כ- find | sort | uniq. זה אינו בסיס נתונים, במובן שניתן לבצע בו שאילתות באופן ישיר. למרות שקיימות מערכות נלוות המאפשרת ביצוע שליפת מידע באמצעות שאילתות מבוססות sql. (אלו הן ה- hive – של שורת הפקודה וה-hue בעל ממשק ה- web אשר פותחו על ידי facebook). למעשה, ההדופ, כמו כל תוכנה חופשית ראויה לשמה, מאפשר מימוש של מעין plugins המרחיבים את יכולותיו.

כל slave במערכת הוא שרת, והוא מבצע הן את הפעולות הקשורות לאיחסון הנתונים והן את הפעולות הקשורות לעיבודם, כך שניתן לקבל יחס טוב בין גודל המידע לבין היכולת לנתח אותו.

המערכות הבסיסיות של ה- hadoop הן ברמת בשלות גבוהה. היציבות שלה טובה מאוד. כמו בלינוקס, קיימות הפצות הדופ שונות המספקות קבצי התקנה, תיעוד ותמיכה וכמו בתוכנה חופשית, ההתקנה, התיעוד והפורומים הם בד"כ בחינם ורובם ברמה מאוד גבוהה.

בניגוד לבסיס נתונים רגיל, בו שאילתות מתבצעות במהירות גבוהה מאוד, ב- hadoop הבאת נתונים יכולה לקחת דקות ואף שעות. השימוש ישירות במערכתמוגבל לשימושים כגון bi. – מערכות המידע העיסקי.

בשל קנה המידה של נפח האיחסון, יש צורך במערכות ייעודיות שיאפשרו הזרמת המידע אליו. כמו כן, לעיתים מתעורר הצורך לשלוף נתונים מהר יותר. על כן, נבנות מערכות עזר מבוססות בסיסי נתונים sql המאפשרות לבצע שליפות (ולו חלקיות) על המידע.

היתרון הגדול ביותר של ההדופ הוא המחיר שלו – מאחר שזו תוכנה חופשית, בעלי הידע המתאים מסוגלים לתחזק את המערכת בלי לרכוש תמיכה. העלות של הקמת מערכת שכזו קטנה בסדר גודל לפחות, לעומת מערכות אחרות של צבירים המתיימרים לבצע פעולות דומות ולו באופן חלקי. למרבה הצער, מערכות של הממשלה ושאל התאגידים הפיננסים, מחוייבות ברכישה של תמיכה עבור כל מערכת קריטית. מדיניות זו בנוגע להדופ, עלולה לעלות ביוקר.

חלק נכבד מקלסטרי ההדופ נמצאים על מכונות פיזיות. אין שום יתרון ביצועיי בהפעלת המערכת על מכונות וירטואליות. כמו כן, פעולות כמו גיבוי מבוצעות בתוך הקלסטר עצמו, ולו הקושי המעשי להעתיק את כל המידע הנמצא בתוך המערכת אל מיקום אחר. amazon מספקת מערכות hadoop בענן שלה ומקלה על ניהול המערכות, כמו כן, היא מפתחת טכנולוגיות משיקות כגון ה- red shift. (הסחה לאדום :).

ההדופ עשוי לשמש כל אירגון המעוניין לעבד כמויות מאוד גדולות של מידע. לא כמויות קטנות כמו של חברות ביטוח ישראליות או בנקים בארץ, אלא רישום של עשרות ומאות מליוני פעולות ביממה. הקמת מערכת שכזו ותחזוקה שלה, היא פרויקט פיתוח המצריך שימוש בכוח אדם מיומן. זה פרויקט פיתוח בעל קשר הדוק למערכת עצמה ולמערכות ההפעלה, ולכן, נהוג לכנות את האנשים העוסקים בתחום dev ops.

אין מניעה כיום לכל אירגון המעוניין לעשות שימוש בנתונים בהיקף גדול לעשות שימוש במערכות big data. אבל בניגוד למערכות אחרות בהן הדרך ידועה, נבדקה ונבחנה, הטמעה של מערכות big data היא פרויקט פיתוח המתבצע בלמידה ובדיקה שוטפת של טכנולוגיות ומצריך תעוזה אירגונית. מי רוצה להיצמד לגירסאות עם תמיכה, או שמפחד לנסות מערכות שעדיין לא הגיעו ליציבות מלאה, לא יזכה לנצל מלוא יכולת המערכת. הפתרונות בשטח קיימים, וכשבודקים את העלות של מימוש הפתרון, היא זולה גם יחסית לעלויות כוח האדם הנדרשות כדי להטמיע הפתרון.

המציאות העיסקית הופכת את השימוש במערכות שכאלו ליתרון יחסי עבור האירגונים שישכילו לעשות בהם שימוש. ולפחות בעתיד הנראה לעין, קשה לי להאמין שהעולם הקנייני של התוכנה יצליח להתחרות בעולם החופשי.

עומד לפני גיוס לצה"ל? שוקל לשרת כחייל קרבי? בוא תכיר את השריטה

הנה, אתה, עומד אתה לפני הגיוס. ואתה מרגיש גדול וחזק. כי אך לפני כמה שנים היית ילד, והנה גדלת וחזקת ואתה גבר. ואתה בן 18. ואתה לא ילד. וזכותך להחליט על דרכך. וכבר שנים הרבה אתה סופג את מה שאתה חושב שאלו הם ערכים. ואתה נחוש בדעתך להתגייס. ולתרום ולתת למדינה חזרה עבור כל מה שהיא שיכנעה אותך שהיא נתנה לך. ואתה חושב שאתה יודע משהו על הצבא. מהשכנים, מהחברים, מהסרטים. וזה נראה לך גדול ומופלא. אז לפני שאתה בוחר לרוץ על הג'בלאות, ולפני שאתה לומד לפרק נשק ולהרכיב, אולי כדאי שתשמע משהו מאחד זקן, שהיה בדיוק כמוך, לפני קצת יותר מ- 20 שנה.

אתה חושב שאתה מודע למה שיקרה לך שם, בצבא. שאתה תעמוד לפני אתגרים פיזיים אדירים, ואתה מוכן לקבל על עצמך את הסיכון להיהרג, לא קולט שאם תיפול, עדיף להורים שלך כבר למות איתך מאשר להמשיך עם מה שצפוי להם. יש הילה של קדושה סביב הנופלים. ואתה מביט על הפצועים וחושב על הוולוו, לא מודע לכמה ייסורים והשפלות זוכים אלו שפירקו את גופם על מזבח המולדת. והכל נראה שיהיה קטן עליך. והגוף שלך מוצף בתחושה של כוח ושל יכולת ושל הרפתקאה. ואתה בטוח שהצבא יחשל אותך, ויהפוך אותך לגבר גבר ושאף אחד לא יכול עליך.

אז כדאי שתדע, שרוב הסיכויים שלא תפצע, ולמרבה המזל, רק מעטים נהרגים. ויותר דופקים לעצמם כדור בראש מאשר מקבלים אותו מהצד השני. אבל רוב הסיכויים, שהגוף שלך ישלם מחיר ויכאב לך, שנים רבות אחרי שתתפוגג צחנת נעלי הצבא. ולא רק הגוף, ולא תדע ולא תהיה מודע, עד שיעברו הרבה מאוד שנים. עד שתכיר את עצמך ותתחיל לשאול את עצמך, מה היה קורה אילו לא היית קרבי.

כי אם תהיה קרבי, רוב הסיכויים שתזכה לקבל את השריטה. ואני אומר רוב הסיכויים, למרות שלא פגשתי קרבי אחד שלא קיבל אותה (אם כי יש כאלו  שינסו להכחיש אותה בפני זרים) ולא פגשתי מי שלא היה קרבי ומבין על מה אני מדבר. כי את השריטה מאוד קשה לתאר. וכאשר מביטים על השרוטים, הם נראים לגמרי רגילים. ואף אחד לא מאמין ומוכן לקבל את היקף המשמעות שלה, אלא אם חווה אותה בעוצמה. ואולי גם אז. לא.

השריטה מתחילה בטירונות, והיא הולכת ומעמיקה. ואם תשרוד את המסלול הקרבי, אתה תראה אותה מפילה את חבריך עד שהם מסתלקים. ואתה תחשוב שהם חלשים, שהם לא עמדו בעומס, שהם נשברו. אבל בעצם הם התנהגו באופן הגיוני, בזמן שהשריטה שלך הולכת ומעמיקה. הולכת ומשתלטת לך על האישיות, משנה אותך כפי שאתה לא יכול לדמיין. כי עם השנים, ההשפעה שלה תלך ותגדל. ואולי, עוד הרבה מאוד שנים, אתה תראה את הילד שלך מכוון  אליך אקדח צעצוע, אז תחטוף את זה בפנים. ותנסה להסביר לו שאסור לכוון נשק על אבא גם אם זו רק חתיכת פלסטיק. ולך תסביר לילד בן 4 על השריטה. כאשר אף אחד בסביבה, לא אמא שלך, ולא אחותך ולא אחיך הג'ובניק ולא אישתך לא מסוגלים לקלוט אותה. למרות שהם רואים אותה מבצבצת לה בכל פעם שמשהו אצלך לא נראה בסדר. ולמרות שהם משלמים, גם הם, את המחיר של הבחירה שלך.

לך תשאל מי שהיה קרבי על השריטה. ותביט בעיניים שלו בזמן שאתה שואל, ותראה ניצוץ מוזר, אפל, שחור ועמוק של עצב. כי השריטה, היא קודם כל עטיפה של עצב. ואנשים מגיבים אליה אחרת אבל לכולם יש את אותה עטיפה שהם מתכנסים אליה, אל אלפי הזכרונות הקטנים ההופכים את השריטה למשהו בלתי ניתן למחיקה. יש אנשים שהופכים מצחיקים, ויש אנשים שלא נחים לרגע ויש כאלו שהופכים כוחניים ואלימים וחסרי סבלנות לשטויות של אחרים. וכל אחד מגיב אחרת. אבל אפשר להרגיש אותה. וברגע שלמדת לזהות אותה, תראה אותה בכל מקום. ותראה גם את אלו שהם לא נשרטו. וכן, אתה תקנא. כי עדיף, תמיד עדיף, להיות לא שרוט.

אל תבלבל, לא מדובר על הלומי הקרב. אלו הם מעטים למרות שאנחנו קרובים. ואני יודע עד כמה  זה היה יכול לקרות לי. ואני מסוגל להבין טוב יותר ממך ומכל האחרים עד כמה הלם הקרב קובר את הקורבנות שלו בחיים. כי אצלם זו לא שריטה, אצלם זו שסע. זה קרע בנשמה. ואם יהיה לך מזל (ורוב הסיכויים שיהיה לך מזל) ולא תראה את החברים שלך מתפוצצים לחתיכות מול העיניים, ולא תתעורר בלילה בזעקות כל חייך. אז רק תהיה שרוט. לא ממש דפוק.

לומדים להתרגל לשריטה. היא צריחה יבשה בלילה אפל. היא מעירה ומדרבנת ויש בה כוח משכר. יש לה ריח של אבק שריפה, ושמן מנועים ועשן של מנוע דיזל. לומדים לחיות איתה, לעמעם את הסימנים שלה כלפי הסביבה. אבל אף פעם לא מכסים אותה כי היא צצה. ברעש, בדוחק, או כאשר תהיה לבד. ואתה לא מאמין שאתה תישרט, ואתה חושב שזה מחשל. ושאתה תרוויח משהו מזה שתהיה קרבי. אז לא. כי מי שנשאר בעורף, ירוויח יותר. ולאורך השנים, כאשר תביט לאחור על חבריך שנשארו מחוץ לחיל הקרבי, ולא משנה באיזה מסלול חיים תבחר, רוב הסיכויים, שהם קיבלו יתרון עליך. והם לא צריכים לסחוב אותה איתם לכל מקום. כי למרות שהיא שריטה, היא מאוד מאוד כבדה. ועם השנים, היא לא מאבדת ממשקלה.

וכן, יש יתרונות קטנים בשריטה. כמו למשל, קור רוח לנוכח פני המוות. כי אחרי שהבנת שהצבא מתייחס אליך כאל בשר תותחים ואיך לאף אחד לא אכפת שם אם תחיה ואם תמות, אם אתה מקבל אוכל או מצויד כהלכה. ואחרי שראית כיצד החיים שלך ניצלו שוב ושוב כי הראש שלך היה במקרה כמה סנטימטרים הצידה, אז אתה יודע שאם יצאת בחיים. אז עכשיו הכל בסדר. אז אתה לא תרעד באימה אחרי שכדור ישרוק ליד הראש בדיוק כפי שתביט בקור רוח על תאונת דרכים, ואבן גדולה שנפלה חצי מטר ממך תגרום לך לצחוק. כי הרי אתה עדיין עומד על הרגליים והמוח שלך לא שפוך על הרצפה. אז הכל לכאורה בסדר. ואפשר להמשיך הלאה. כי ברגעים הללו, תרגיש את החיים בעוצמה של עצבים חשופים. ואולי עוד 20 שנה, כשתהיה בן 40, רק אז תבין שזו השריטה. ואז, תוכל לשאול עצמך. האם זה שווה את זה? האם לחיות אייתה יום יום כל כך הרבה שנים, כך כל הרבה לילות, שווה את אותם רגעים קטנים של חסד בהם היא לכאורה עוזרת?

ואני מרגיש את השרוטים. זו אחווה שמעבר למילים. אני פוגש אותם בכל מקום. והם כולם יודעים מיד על מה אני מדבר. וכשאני שואל אותם, ואני תמיד שואל אותם, אם הם שרוטים. הם כולים יודעים בדיוק ומיד על אני מדבר. והם מהנהנים בראש שלהם ואני מרגיש את העצבות עוטפת אותם לרגע, מבצבצת ואז שוב נעלמת אל מראית העין של השיגרה. לקח לי שנים לבודד ולתת לה איזה תיאור של מילים, לקח לי שנים להכיר בה, למרות שהיא חלק ממני. ולא ידעתי אם זה רק אני, עד שהבנתי שזה בסדר. שאני לא היחיד, ואני לא מתפנק ואני לא מתבכיין. כי זה לא רק אני. זה כל מי שהיה שם.

ויש עוד משהו שאתה תקבל עם השריטה. והוא חוסר אמון בסיסי וגדול בצבא. את המפקדים הישירים שלך אתה יכול לאהוב או לא לאהוב, להעריך אולי לבוז להם. אבל אתה תלמד משהו אחד ברור. שאין לך אמון במערכת. וזה בא ביחד עם השריטה. חוסר אמון מקיף בכל מי שלא נמצא איתך בשטח. כל הגנרלים על מפותיהם ופקידותיהם ורכביהם המפנקים והפנסיות שלהם. וכל אלו השולחים אותך למות בדבל קליק. כי אחרי שאני שואל לגבי השריטה, אני שואל לגבי האמון. וזו תמיד, אותה התשובה.

אז אנחנו סביבך, השרוטים. מאות אלפי מאיתנו. לא מתקשרים אחד עם השני, אבל מבינים במשהו שהוא מעבר למילים, אנחנו בכל מקום בחברה הישראלית. משפיעים עליה. חיים בתוכה, צלליות קצת יותר עצובות של מי שהיינו יכולים להיות. רוצה להצטרף? ברוך הבא. רק אל תגיד שלא ידעת. כי זה יקרה לך. זה קרה לי  וזה קרה לכל מי שהיה איתי.

רוצה לחוש אותה? רוצה להתקרב? קרא את במערב אין כל חדש.

רוצה לדעת כיצד מרגישים אחרי השיחרור, כאשר יש מלחמה ואתה לא שם? בוא קרא על כלבי המוות של המלחמה.

רוצה לדעת מה יקרה לך אם תהרוג? מה קורה לאלו שהרגו ילדים?

רוצה לעת מה יקרה לנפש שלך אם חלילה תתשתף בקרב?