טיול רכיבה באיזור הכנרת בקיץ

השנה, כמו כמעט כל שנה, החלטנו לנפוש בכפר הנופש עין גב. השנה, העמסתי גם אופני הרים אל תא המטען של הרכב, והרגשתי מוכן. לא רק לנפוש, אלא לטייל לאורך חופי הכנרת.

לכנרת יצא שם רע, ולא באשמתה. מצד אחד, מוזכרים ישראלים שנוהגים לטנף כל חוף ולהעמיס עליו בריח של ערק ובשקיות זבל קרועות ושפוכות, ומצד שני, מיעוט המשקעים הביא לנסיגת האגם לשפל עצוב.

אך כל זה לא יכול לקחת מהאגם הזה את עובדת היותו האגם המתוק הנמוך בעולם. כך שהרוחצים לחופיו לא רק נהנים מאחוז חמצן גבוה, מאור רך ומסונן הזולג מהמים ומהרים, אלא גם משקט יחסי שלחץ האוויר הגבוה תורם לו. הרחיצה בכנרת ייחודית, אנשים נכנסים למים ונרגעים. נראה שהמים שוטפים מהם את לחץ הישראליות, וחיוכים של רוגע נשפכים מכל עבר. "שנטי" אנשים נחמדים אחד לשני כי פשוט כל כך טוב. כל כך רחוק מהתנועה הלחוצה ומהפקקים. רק מים זכים, מתוקים ורכים, טיפות מבהיקות בכל צבעי הקשת, ואוויר חם כמעט כחום הגוף.

 

את הטיול הראשון ערכתי לקיבוץ עין גב. עין גב, בדומה לאין סוף קיבוצים אחרים, בנוי מבתים קטנים, בינהם מדשאות רחבות ידים ושבילים מובילים ביניהם לצל ענפי העצים. כמה נחמד, לנוע בקהילה נטולת כמעט כלי רכב ממונעים. לדעת שילדים יכולים לשחק בביטחה, ללכת לחברים ולספריה בלי לחצות כביש. לחיות חיים  שאינם מלווים כל הזמן בטרטור המכונות. שאפשר לנוע בקלילות אל המכולת, המזכירות, המועדון והבריכה, והכל באופניים או ברגל.

עין גב, היה הישוב הצפוני ביותר בגדה המזרחית של הכנרת לפני מלחמת ששת הימים. מעל הקיבוץ, הוקם מוצב על ישוב בן 2200 שנה, סוסיתא. את העליה לשם זכיתי להכיר במסגרת ה- hlc. זו עליה ייחודית, מאחר שנפרצה על מנת לספק ציוד לבסיס הצבאי. השיפוע הממוצע הוא 8%, אבל באיזורים מסויימים מגיע להרבה יותר. זו עליה מתישה, שגם בניקוי החום והלחות מהווה אתגר. עליתי אותה בהילוך הראשון והקל ביותר באופניים.

כל הזמן זכרתי שצריך לנוע בקצב נוח, כמה שפחות מאמץ. בזמן עומס, הלב עובד קשה להזרים חמצן לכל איברי הגוף. למעשה במצב אידאלי, ההספק הכללי תלוי בקשר ישיר בעוצמת הלב. את הפינוק הזה ביצעתי בחום של 34 מעלות, כמות החום שהגוף צריך לשחרר לסביבה גבוהה, ולכן גם העומס על הלב. שרתי לעצמי שירי ילדים איטיים, בעודי מדמיין שבעצם אני נע הרבה יותר מהר. ואז עצרתי לנוח. להוריד דופק, לשתות, לצלם ולהמשיך.

רק כאשר החלטתי לחזור הבנתי כמה עליתי ועד כמה העליה הזו תלולה.

הירידה היתה מדהימה, רק כשירדתי הבנתי כמה עליתי, וכמה אנרגיה המאמץ הזה דורש. האופניים דהרו ל-50 קמ"ש בלי להרגיש, והכביש כה משובש שנאלצתי להשתמש בבלמים. לא סתם הדרך סגורה לכלי רכב. לא הייתי רוצה לרדת בה בזמן גשם.

בניגוד להרגלי לקודש, לרכב בנעלי רכיבה, בנדנה מתחת לקסדה וכו', הפעם עליתי בכפכפי גומי. זו רכיבת טיול, בה אני רוצה להרגיש את השטח. זה הרגיש נכון יותר.

ביום השני, החלטתי לנצל את שעות הבוקר ולנוע צפונה. עברתי דרך חוף סוסיתא, לחוף גופרה וכן הלאה. הרבה מאוד מתקנים מוזנחים ומתפוררים. אין כמעט שירותים במצב סביר לכל אורך החוף המזרחי, מלבד בכפרי נופש. הרבה מאוד מסעדות גזלנים סגורות ונראות כמו שלעולם לא יפתחו, ויש מטיילים בודדים. לפי מצב המתקנים, נראה שגם בחגים המצב לא ישתפר.

מאידך, אין כלי רכב ממונעים בשבילים. בכלל. בכל מקום, שלטים מאירי עיניים מזהירים מפני תנועת כלי רכב ומבטיחים קנסות כבדים. ואכן, שבילי הכנרת הם גן עדן לרוכבי אופניים. בלי טרקטורנים, בלי גיפים החורשים את האדמה והופכים את השבילים מגעילים לרכיבה.

קיימים מספר כפרי נופש, אבל ברובם, האגם התרחק והם לא רדפו אחריו. הנופשים מסתפקים בבריכה, בעוד הכנרת מתפנקת לה במרחקים עם עצמה. מאידך, תמצאו שם הפעלות לילדים וחדר אוכל שמבחוץ נראה מפואר. קיימים גם מספר חניוני קרוואנים, המספקים שירותי חשמל ושהמטילים נערמים בהם אחד על השני.

נחמד לטייל באיזור, השבילים מאוד ברורים, ואפשר לנוע בביטחה. האתגר העיקרי הוא החום (והקוצים, אל תתפתו לגעת כי הקוצים מדהימים). אחרי שמונה בבוקר מתחיל להיות קשה. והטמפרטרות נשארות גבוהות רוב הלילה.

הקסם לא עובד על כולם, נתקלתי במשפחה שהקימה את האוהל שלהם על רחבת הבטון מול השירותים. וצמוד אליהם, גנרטור מחריש אוזניים בעודם עושים על האש.

לצידה המזרחי של הכנרת שני שבילים (המתאחדים באיזור עין גב) אחד מהם, להולכי רגל. מתחיל מזרחית לצמח, ואחרי קיבוץ האון מתקרב אל הכנרת. השני, שביל סלול, נע במקביל לכביש. תנועה בשביל הולכי הרגל, שביל סובב כנרת, היא לאורך חופים נקיים וריקים. אליהם אנשים לא מגיעים. כי להגיע ברגל זה ממש רחוק תחת החום הזה. מעט מאוד מהחופים בכנרת הם חופים מוכרזים, בהם יש מציל. רובם המוחלט של החופים, הם "לא מוכרזים". אבל יש חופים, שהם "אסורים לרחיצה". באיזוריים הללו (ממש בצפון וממש בדרום) השבילים הכי יפים. כאשר רוכבים, אפשר מדי פעם להגניב מבט על הנוף בלי להרגיש בדל תרבות. לראות אותו כפי שראו אותו חיילים רומאיים ומורדים יהודים.

כיצד להיגמל משומן טראנס, מרגרינה ושומן צמחי רווי

כפי שכתבתי בפוסט הקודם, שומן טראנס הוא לדעתי רעל, המצטבר בכל רקמות הגוף וגורם לנו להיות חולים יותר. אמרתי לעצמי, שזה יהיה עצוב אם מישהו יקרא במקרה את הדברים, ואז ישאל את עצמו, כיצד להיגמל. אני לא איש תזונה או רפואה, רק מנסה על עצמי דברים. אם מי מהקוראים, סובל חלילה מכל מיחוש שהוא, שיתיעץ עם רופא במידה והוא רוצה לאמץ משהו מהדברים.

כאשר מעונינים להיגמל משומן טראנס, ובדרך גם לרזות ולהרגיש טוב יותר, צריך לקחת בחשבון, ששומן טראנס הוא נגזרת של אורך החיים. ואם לא משנים את אורך החיים, אי אפשר להיפטר ממנו. הדבר מורכב עוד יותר, כאשר יש בבית פיתויים של הילדים או של בן הזוג. לכן, כאשר מעוניניים לבצע שינוי בהרגלי התזונה, חובה גם לשנות את הרגלי החיים. למשל, לקום מוקדם יותר, או להתחיל לבשל.

מצד שני, אחרי שכבר נכנסים לתהליך, ורואים את ההשפעה המבורכת שלו עליכם ועל הסביבה, פתאום אותם דברים שנראו כל כך קשים, כל כך מעיקים לביצוע, כמו לשטוף כלים, הופכים להיות חלק משגרת החיים. משהו שאינו בהכרח נעים, אבל גם לא טרדה גדולה כל כך.

המקור העיקרי לכניסתו של שומן צמחי מוקשה לגוף, הם הבצקים למיניהם. אין זה משנה אם מדובר על לחם שיפון איכותי, או באגט שנאפה בסופר, בכל מקרה, יש בפנים המון שומן צמחי. הגוף שאחראי על בריאות הציבור ממליץ לא לצרוך בכלל שומן טראנס (בעבר, דובר על 2 גרם ליום). למעשה, כל המוצרים התעשייתים, החל מגלידה, ממתקים, שוקלד, שניצל מהמקפיא, שניצל צמחוני, פלאפל, חומוס, ואף ממרחים מכילים שומן צמחי. אתם צריכים ללמוד לקרוא את התווית וללמוד כל מוצר שאתם עושים בו שימוש, אם הוא בטוח עבורכם או לא.

את הלחמים, הדגנים למינהם, אפשר להחליף בפחממות אחרות. כגון אורז, תפוחי אדמה ובטטות. מקורות טבעיים לפחממות מורכבות וגם פשוטות, ובעלי ערך תזונתי חיובי. צריך להקפיד לאכול מוצרים מגוונים כמה שיותר. גם אם אתם לא אוהבים לאכול דגים, לעיתים חוש הטעם משתנה בעקבות הניקוי ותמצאו עצמכם אוכלים דברים שקודם סלדתם מהם. תדעו לפי המראה, מה ערכו התזונאי של מזון ואם הגוף שלכם צריך משהו ממנו, אם משהו לא יראה להם ראוי, פשוט לא תאכלו לאכול אותו. זה תהליך שאתם לומדים לשמוע לגוף, לקבל ממנו בקשות ולמלא אותן בשמחה.

בזמן שמתנקים מבצקים, מוצרים תעשתיים ושומן טראנס, צריך לשקם את מערכת העיכול. הגוף שאט אט מתחיל להתאושש מכמויות השומן שהוא כבר לא סופג, יכול להתחיל לספוג את החומרים שהוא צריך. אך יתרה מכך, השומן הצמחי הרווי והבצקים למינהם פגעו בתקשורת בינכם לבין מערכת העיכול.

יש המון דברים שצריך לשנות בחיים כדי להתנקות מהחומרים הללו, כי הם נמצאים בכל מקום. מהרוטב לסלט במסעדה ועד הלחמניה של ההמבורגר. צריך להתחיל לבשל תפוחי אדמה, לעשות אורז כראוי, לשטוף כלים, למצוא מקומות בהם אפשר לרכוש מוצרים איכותיים יותר, לקחת אוכל לעבודה, לטעום המון סוגי ירקות, להיגמל מסוכר לבן, להתאהב בפירות, לבשל תבשילים, ובעיקר, להקשיב לגוף שלכם.

לעיתים יש צורך להגדיל את כמויות הבשר או הביצים שצורכים. הנזק הטמון בשומן מהחי, ז"א ממקור טבעי, יהיה תמיד קטן מהנזק שיגרם משומן הטראנס תעשייתי. לוקח זמן עד שהתשוקה לבצק נעלמת, לוקח זמן עד שמבינים שמספיק עוגיה אחת קטנה כדי לגרום לכם צרבת, מספיק פיתה אחת בערב, כדי לגרום לכם להרגיש עייפים. בסוף, המסר נקלט, ועוברים מספר שבועות מבלי שנגעתם בבצק או במוצרים תעשייתים וממסעדות מפוקפקות. (אם אתם לא מזהים את מה שאתם אוכלים, אז עדיף שלא תאכלו אותו).

התזונה שלנו בבית מבוססת כיום על אורז. במקום לאכול לחם לארוחת צהריים, כל אחד לוקח לעצמו מנת אורז. אני מכין 2 כוסות אורז כל 24 שעות בערך, שומר במקרר ומחמם במיקרו לפי דרישה. חביתה היא המקור העיקרי לחלבון בבית אבל גם חזה עוף וקציצות מבשר אדום. הילדים הולכים לבית הספר עם  חביתה בפיתה, פירות וירקות ולא עם ממרח שוקלד או ריבה, הם ביקשו זאת. מאחר שאני מנסה כל הזמן מוצרים חדשים, גם הם למדו להתנסות. יש בבית מיצים ממותקים, קולה, שוקלד וממתקים. אבל הרבה פחות, והם צורכים הרבה פחות מזה. אין פופקורן במיקרו, יש פופקורן בסיר.

אנשים שונים צריכים מוצרים שונים בתקופות שונות. לא כולם צריכים כמויות גדולות של ירקות, ירקות ופירות עוזרים מאוד למערכת העיכול. החומר שאתם לועסים בפרי הדר, ושלא מתפרק, אלו הסיבים התזונתיים וכך גם הכתום של הבטטה והעלים של החסה. החומרים הללו נעים במערכת העיכול כמו מטאטאים ועוזרים לנקות אותה, מברישים את הצינורת מבפנים, סוחפים איתם שאריות, ומנקים את המעי כך שיוכל לגדל עליו שוב חיידקים חיובים. לכל אחד מהירקות יש תכונות חיוביות משלו, ועל כן כדאי לגוון בירקות טריים, אבל גם מוחמצים. מלפפונים חמוצים וכל ירק מוחמץ אחרת, כמו גם גבינות שמנות. כוללים חיידקי תסיסה העוזרים למערכת העיכול.

לא צריך להיצמד לזמני ארוחות, כי הגוף מגיב אחרת כאשר הוא צריך להתמודד עם מנת סטייק או מנת תפוחי אדמה. לפעמים המזון שנצרך ביום אחד כה מזין, שלמחרת ממש אין צורך בארוחת בוקר. את הממתקים אפשר להחליף בצימוקים, ושוקולד אפשר לאכול מריר, מעל 90% (יתרון גדול, אין מצב שהילדים יקחו ממנו). אני לא מנסה למנוע מהמשפחה לאכול שומן טראנס, כבר מצאתי את עצמי מכין 4 מלאווחים, מבלי לגעת בהם בעצמי. השינוי צריך לבוא מבחירה, מרצון. אין צורך לשכנע, אלא להסביר, להדגים, להראות, לחוות. כאשר הסביבה מבחינה בשינויים החיובים, הם מעוניניים גם להתנסות. ההצלחה היא הפירסומת הטובה ביותר.

למרבית השמחה, כאשר מוציאים מהתזונה את הדגנים ואת השומן מהצומח, כבר לא אוכלים עד שמלאים, אלא עד ששבעים. זו תחושה אחרת, שיכולה להימשך במשך שעות ארוכות של נינוחות קלילה. לא נופלים אל הרעב, אין פתאום צורך עז לאכול משהו. אלא הדרגתיות, בה הגוף מסמן אט אט את את הצורך שלו בחומרים מזינים, כפי שהוא מסמן את הצורך שלו באנרגיה.

את החומרים המזינים מקבלים מהביצים ומהבשר (יש גם דרכים טבעוניות, אבל הן מאוד מורכבות). את האנרגיה, מהפחממות, תפוחי אדמה, בטטות ואורז. ירקות מספקים סיבים תזונתיים ומינרלים, ופירות מספקים סוכרים זמינים ולא מזיקים להניע את הגוף. פרי אחד, מספיק בערך לאנרגיה של חצי יום.

ארוחת צהריים מושלמת כוללת ירקות טריים לפתיחה (ללא רטבים), מנת חלבון (דג, בשר או מנה טבעונית ללא קטניות טריות) עם מלפפון חמוץ, או פלפל חריף, אפשר חתיכת גבינה איכותית ושמנה, ולקנח בפרי. מספיק 2 כאלו בשבוע כדי שתרגישו ממש טוב.

ישנן הרבה דרכים לשמור על אורך החיים הזה. ישנם טבענים. הדיאטה הקטגונית לוקחת את אורך החיים הזה צעד נוסף קדימה, ונפתרת מכל הפחממות. כיום, אני עושה שימוש באורך החיים של הפליאו.