כמה דברים קטנים ששמתי לב אליהם

בזמן האחרון, שמתי לב, שאנשים כבר לא מדביקים מדבקות פגוש. המדבקות היחידות שאני נתקל בהם הן של "אבא פגום", "מאמאנט" והמדבקות של אצני המרתון וחצי המרתון. 

נראה, שהצורך של הישראלים לבטא את עצמך באמצעות מכוניות בוטל אחרי עשרות שנים שכיכב כאחד האמצעים הבולטים בנושא. כיום, כנראה שכל המדביקים מצאו לעצמם מפלט בפייסבוק ובטוויטר. או שפשוט לא רוצים ללכלך את המכונית החדשה, שהם מתכוונים למכור תוך 3 שנים מקס. 

המכוניות המוגזמות שולטות בכביש. מכוניות שאך לפני עשור נראו גדולות, נבלעות בקרב המיני וואנים והקרוס אובר, שנראה שתצרוכת הדלק הגבוהה שלהם לא מרתיעה אנשים מהזכות להשקיף על כולם מלמעלה בפקק. 

נראה שהתנועה נרגעה, ז"א, יש הרבה פחות ציפצופים וניסינות עקיפה פראיים. כנראה שהשילוב של אופניים חשמליים, קוקרינטים ופקקים בכל צומת כמעט, דיכאו לגמרי את אותם מעטים שעוד חשבו שיש סיבה ללחוץ עוד קצת על הגז. 

במקביל, בכל עצירה, חלק מהאזרחים ממנים את עצמם לשמש כביטוי צפצפני לאור הירוק למען חבריהם לרמזור השקועים עמוק בתוך הטלפונים שלהם. קוראים ברשת חברתית, מתכתבים ברשת חברתית אחרת, או סתם צופים בוידאו ברשת חברתית נוספת. 

הצורך העז להתחבר אל המסכים לא נגמר כנראה בבתים של הישראלים. שיותר ויותר בוחרים להניף את התריסים בבתיהם. מקלים על עצמם להתחבר למסכים, למקור המידע, הבידור והתקשורת הבין אישית. בארה"ב, רבע מהאוכלוסיה כבר אינה יוצאת אל החוץ במהלך השבוע. מהדירה, לחניון, לחניון בעבודה, לחניון בקניון. בקרוב, אנשים אולי כבר לא יצטרכו חלונות בבתים. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.