כיצד להיגמל משומן טראנס, מרגרינה ושומן צמחי רווי

כפי שכתבתי בפוסט הקודם, שומן טראנס הוא לדעתי רעל, המצטבר בכל רקמות הגוף וגורם לנו להיות חולים יותר. אמרתי לעצמי, שזה יהיה עצוב אם מישהו יקרא במקרה את הדברים, ואז ישאל את עצמו, כיצד להיגמל. אני לא איש תזונה או רפואה, רק מנסה על עצמי דברים. אם מי מהקוראים, סובל חלילה מכל מיחוש שהוא, שיתיעץ עם רופא במידה והוא רוצה לאמץ משהו מהדברים.

כאשר מעונינים להיגמל משומן טראנס, ובדרך גם לרזות ולהרגיש טוב יותר, צריך לקחת בחשבון, ששומן טראנס הוא נגזרת של אורך החיים. ואם לא משנים את אורך החיים, אי אפשר להיפטר ממנו. הדבר מורכב עוד יותר, כאשר יש בבית פיתויים של הילדים או של בן הזוג. לכן, כאשר מעוניניים לבצע שינוי בהרגלי התזונה, חובה גם לשנות את הרגלי החיים. למשל, לקום מוקדם יותר, או להתחיל לבשל.

מצד שני, אחרי שכבר נכנסים לתהליך, ורואים את ההשפעה המבורכת שלו עליכם ועל הסביבה, פתאום אותם דברים שנראו כל כך קשים, כל כך מעיקים לביצוע, כמו לשטוף כלים, הופכים להיות חלק משגרת החיים. משהו שאינו בהכרח נעים, אבל גם לא טרדה גדולה כל כך.

המקור העיקרי לכניסתו של שומן צמחי מוקשה לגוף, הם הבצקים למיניהם. אין זה משנה אם מדובר על לחם שיפון איכותי, או באגט שנאפה בסופר, בכל מקרה, יש בפנים המון שומן צמחי. הגוף שאחראי על בריאות הציבור ממליץ לא לצרוך בכלל שומן טראנס (בעבר, דובר על 2 גרם ליום). למעשה, כל המוצרים התעשייתים, החל מגלידה, ממתקים, שוקלד, שניצל מהמקפיא, שניצל צמחוני, פלאפל, חומוס, ואף ממרחים מכילים שומן צמחי. אתם צריכים ללמוד לקרוא את התווית וללמוד כל מוצר שאתם עושים בו שימוש, אם הוא בטוח עבורכם או לא.

את הלחמים, הדגנים למינהם, אפשר להחליף בפחממות אחרות. כגון אורז, תפוחי אדמה ובטטות. מקורות טבעיים לפחממות מורכבות וגם פשוטות, ובעלי ערך תזונתי חיובי. צריך להקפיד לאכול מוצרים מגוונים כמה שיותר. גם אם אתם לא אוהבים לאכול דגים, לעיתים חוש הטעם משתנה בעקבות הניקוי ותמצאו עצמכם אוכלים דברים שקודם סלדתם מהם. תדעו לפי המראה, מה ערכו התזונאי של מזון ואם הגוף שלכם צריך משהו ממנו, אם משהו לא יראה להם ראוי, פשוט לא תאכלו לאכול אותו. זה תהליך שאתם לומדים לשמוע לגוף, לקבל ממנו בקשות ולמלא אותן בשמחה.

בזמן שמתנקים מבצקים, מוצרים תעשתיים ושומן טראנס, צריך לשקם את מערכת העיכול. הגוף שאט אט מתחיל להתאושש מכמויות השומן שהוא כבר לא סופג, יכול להתחיל לספוג את החומרים שהוא צריך. אך יתרה מכך, השומן הצמחי הרווי והבצקים למינהם פגעו בתקשורת בינכם לבין מערכת העיכול.

יש המון דברים שצריך לשנות בחיים כדי להתנקות מהחומרים הללו, כי הם נמצאים בכל מקום. מהרוטב לסלט במסעדה ועד הלחמניה של ההמבורגר. צריך להתחיל לבשל תפוחי אדמה, לעשות אורז כראוי, לשטוף כלים, למצוא מקומות בהם אפשר לרכוש מוצרים איכותיים יותר, לקחת אוכל לעבודה, לטעום המון סוגי ירקות, להיגמל מסוכר לבן, להתאהב בפירות, לבשל תבשילים, ובעיקר, להקשיב לגוף שלכם.

לעיתים יש צורך להגדיל את כמויות הבשר או הביצים שצורכים. הנזק הטמון בשומן מהחי, ז"א ממקור טבעי, יהיה תמיד קטן מהנזק שיגרם משומן הטראנס תעשייתי. לוקח זמן עד שהתשוקה לבצק נעלמת, לוקח זמן עד שמבינים שמספיק עוגיה אחת קטנה כדי לגרום לכם צרבת, מספיק פיתה אחת בערב, כדי לגרום לכם להרגיש עייפים. בסוף, המסר נקלט, ועוברים מספר שבועות מבלי שנגעתם בבצק או במוצרים תעשייתים וממסעדות מפוקפקות. (אם אתם לא מזהים את מה שאתם אוכלים, אז עדיף שלא תאכלו אותו).

התזונה שלנו בבית מבוססת כיום על אורז. במקום לאכול לחם לארוחת צהריים, כל אחד לוקח לעצמו מנת אורז. אני מכין 2 כוסות אורז כל 24 שעות בערך, שומר במקרר ומחמם במיקרו לפי דרישה. חביתה היא המקור העיקרי לחלבון בבית אבל גם חזה עוף וקציצות מבשר אדום. הילדים הולכים לבית הספר עם  חביתה בפיתה, פירות וירקות ולא עם ממרח שוקלד או ריבה, הם ביקשו זאת. מאחר שאני מנסה כל הזמן מוצרים חדשים, גם הם למדו להתנסות. יש בבית מיצים ממותקים, קולה, שוקלד וממתקים. אבל הרבה פחות, והם צורכים הרבה פחות מזה. אין פופקורן במיקרו, יש פופקורן בסיר.

אנשים שונים צריכים מוצרים שונים בתקופות שונות. לא כולם צריכים כמויות גדולות של ירקות, ירקות ופירות עוזרים מאוד למערכת העיכול. החומר שאתם לועסים בפרי הדר, ושלא מתפרק, אלו הסיבים התזונתיים וכך גם הכתום של הבטטה והעלים של החסה. החומרים הללו נעים במערכת העיכול כמו מטאטאים ועוזרים לנקות אותה, מברישים את הצינורת מבפנים, סוחפים איתם שאריות, ומנקים את המעי כך שיוכל לגדל עליו שוב חיידקים חיובים. לכל אחד מהירקות יש תכונות חיוביות משלו, ועל כן כדאי לגוון בירקות טריים, אבל גם מוחמצים. מלפפונים חמוצים וכל ירק מוחמץ אחרת, כמו גם גבינות שמנות. כוללים חיידקי תסיסה העוזרים למערכת העיכול.

לא צריך להיצמד לזמני ארוחות, כי הגוף מגיב אחרת כאשר הוא צריך להתמודד עם מנת סטייק או מנת תפוחי אדמה. לפעמים המזון שנצרך ביום אחד כה מזין, שלמחרת ממש אין צורך בארוחת בוקר. את הממתקים אפשר להחליף בצימוקים, ושוקולד אפשר לאכול מריר, מעל 90% (יתרון גדול, אין מצב שהילדים יקחו ממנו). אני לא מנסה למנוע מהמשפחה לאכול שומן טראנס, כבר מצאתי את עצמי מכין 4 מלאווחים, מבלי לגעת בהם בעצמי. השינוי צריך לבוא מבחירה, מרצון. אין צורך לשכנע, אלא להסביר, להדגים, להראות, לחוות. כאשר הסביבה מבחינה בשינויים החיובים, הם מעוניניים גם להתנסות. ההצלחה היא הפירסומת הטובה ביותר.

למרבית השמחה, כאשר מוציאים מהתזונה את הדגנים ואת השומן מהצומח, כבר לא אוכלים עד שמלאים, אלא עד ששבעים. זו תחושה אחרת, שיכולה להימשך במשך שעות ארוכות של נינוחות קלילה. לא נופלים אל הרעב, אין פתאום צורך עז לאכול משהו. אלא הדרגתיות, בה הגוף מסמן אט אט את את הצורך שלו בחומרים מזינים, כפי שהוא מסמן את הצורך שלו באנרגיה.

את החומרים המזינים מקבלים מהביצים ומהבשר (יש גם דרכים טבעוניות, אבל הן מאוד מורכבות). את האנרגיה, מהפחממות, תפוחי אדמה, בטטות ואורז. ירקות מספקים סיבים תזונתיים ומינרלים, ופירות מספקים סוכרים זמינים ולא מזיקים להניע את הגוף. פרי אחד, מספיק בערך לאנרגיה של חצי יום.

ארוחת צהריים מושלמת כוללת ירקות טריים לפתיחה (ללא רטבים), מנת חלבון (דג, בשר או מנה טבעונית ללא קטניות טריות) עם מלפפון חמוץ, או פלפל חריף, אפשר חתיכת גבינה איכותית ושמנה, ולקנח בפרי. מספיק 2 כאלו בשבוע כדי שתרגישו ממש טוב.

ישנן הרבה דרכים לשמור על אורך החיים הזה. ישנם טבענים. הדיאטה הקטגונית לוקחת את אורך החיים הזה צעד נוסף קדימה, ונפתרת מכל הפחממות. כיום, אני עושה שימוש באורך החיים של הפליאו.

 

 

כיצד לזרז את הגלישה באנדראויד וקצת לאבטח את עצמכם יותר

היום, ניסיתי להתקשר לחברת ביטוח. איך שהוא, בגוגל, מצאתי את עצמי מחייג למספר, שטען שתשלח אלי הודעות sms. בעקבות ההודעה הזו, הגיעו גם הודעות ספאם במסרונים. חברת הביטוח, דווקא זמינה, אבל ממספר אחר.

זו דוגמה קטנה לאופן שבו פגיעה בפרטיות עלולה להזיק. כאשר מדובר על גלישה, הרי הנזק שהפרות הפרטיות (שלזכותן יאמר, מממנות את התוכן המפורסם) הרי הפגיעה בפרטיות נעשות בדרכים טכניות, המכבידות על הגלישה, מייבשות את הסוללה וזוללות את החבילה.

אחד הכלים הטובים להקלה על הגלישה, הוא adblock, תוסף לשועל האש. למרבה המבוכה, אין בדפדפן של גוגל תוסף דומה. אך גוגל לא מוותרת. לא מזמן, כל תוצאות החיפוש צצות בדפדפן מבוסס כרום המובנה בכלים של גוגל. מה שמאלץ אותי כל פעם לפתוח ממנו את שועל האש.

אם כבר, שמים את חוסם הפירסומות, אפשר להדר ולהמשיך, ולהתקין גם את ghostery, תוסף החוסם מיני עוקבנים בתסריטי js. השיפור באיכות הגלישה, הוא מידי. דפים נטענים הרבה יותר מהר, והטקסט מוצג מהר יותר.

לעיתים, גם זה לא מספיק. כי לא כל האתרים מוצגים יפה מספיק בסלולר. וגם אלו המוצגים יפה, יכולים להיות מוצגים יפה יותר וקריא יותר. השוא"ש, כולל בתוכו גם מצב קריאה. מצב זה, לא רק שהוא נקי מפירסומות, הוא גם מאפשר לשלוט על גודל הגופן ועל צבע הרקע.

כדי לעבור למצב קריאה, יש לבחור בצלמית ספר קטן, המוצגת בשורת הכתובת כאשר הדף גמר להיטען (לעיתים, יש לגלול כלפי מעלה כדי לחשוף אותה כי יש דפים שלוקח להם הרבה מאוד זמן להיטען).

לפעמים, אנשים תוהים במה תוכנה חופשית טובה יותר מתוכנה אחרת. שואל האש, הוא דפדפן טוב יותר, כי הוא מאפשר להגן על המשתמש טוב יותר, ולהציג לו מה שהוא באמת צריך. את היכולות לקרוא טקסטים בשקט. הוא עובד כך, כי הוא מפותח על ידי אנשים המשתמשים בו, וקובעים מה יהיה בו. הוא אינו כפוף לשיקולי שיווק צרים. הוא מפותח על ידי קהילה.

ורכיב אחרון, שהוא בעיני חופשי לכל טלפון אנדראויד הוא חומת האש. בניגוד לחומת אש קלאסית, שנועדה בעיקר להגן על המחשב על תוקפים מבחוץ, חומת האש בטלפון נועדה להגן על המשתמש מפני התוכנות שהוא בעצמו מריץ. יש מגוון של אפליקציות, חלקן יעבדו היטב על מכשיר אחד, ואילו האחרות לא. אני משתמש ב- no root firewall שעובד סביר (חוץ מזה שצריך לבטל אותו כדי להעלות תמונות לענן).

מה זה docker ולמה זה מגניב לאללה

בזמן האחרון, יש הרבה מאוד דיבורים על docker, אך לעיתים, קשה להבין מה בדיוק היתרונות של הטכנולוגיה ומה היתרונות שהיא מביאה עימה. docker היא עוד דוגמא בה טכנולוגיה חופשית לא רק מציגה פתרון חדשני הנותן מענה לבעיות מורכבות, אלא גם דוגמא למהירות המסחררת שבו טכנולוגיה שכזו כובשת לה שוק. הפרויקט הוא בן שנתיים לערך, ואין כמעט חברה שלא מגלה בו עניין. כל ענקי הטכנולוגיה לוקחים בו חלק. ונראה שהוא אפילו תרם להצהרה של מיקרוסופט "Microsoft love Linux"

דוקר היא דרך לארוז אפליקציות. האפליקציה נארזת כשהיא מבודדת מהמערכת המארחת, והיא מקבלת כתובת רשת ייחודית המאפשרת לגשת אליה. האפיקלקציה נארזת עם גירסה מאוד רזה של מערכת ההפעלה. אם מערכת הפעלה רגילה כוללת ספריות רבות לניהול החומרה, הרי במקרה של docker, זו מערכת הפעלה רזה מאוד, הכוללת רק את הרכיבים ההכרחים לפעולה תחת מערכת מארחת. בשל אופן העבודה הזו, היעילות של המערכת מאוד גבוהה. למעשה, קיים אובד ביצועים כמעט זניח של 3%.

טכנולוגיית סמי וירטואלוזיציה שכזו קיימות כבר זמן רב. בסולריס, קראו לזה zones ואילו בלינוקס, כבר שנים שאפשר לעבוד עם containers. אבל מה שדוקר הביא, הוא נוחות המאפשרת גמישות מאוד גבוהה ושיפור משמעותי ביכולת לנהל כמויות גדולות של אפליקציות.

כיום, עבור חלק נכבד מחברות הטנכולוגיה, הענן מאפשר שידרוג של מערכות הייצור. אם בעבר, עוצמת מערכות הייצור הייתה מוגבלת לכמות הברזלים הנמצאים במרכז המידע, כיום, ניתן באופן אוטומטי להרחיב את מערכות הייצור בהתאם לצרכים. אם יש יותר תנועה לאתר, ניתן להזניק במהירות יחסית גבוהה עוד מכונות ולספק את הביקוש. יחד עם זה, הזנקה של מכונה היא פעולה הלוקחת זמן מה. לעיתים, אף רבע שעה עד המערכת עולה ומגדירה את עצמה. בנוסף לכך, יש גם להגדיר, לשדרג ולנטר צבירים גדולים של מכונות.

ישנם כלים רבים שנועדו לבצע את משימת הניטור וההגדרות מעבר למה שמאפשרים ספקי הענן השונים. ansible, chef, docker הם רק חלק מהכלים הללו. שימוש בדוקר, עשוי להקל הן על הזנקה של מכונות חדשות והן על הניהול שלהן.

היתרונות שדוקר מביא הן:

כלי הגדרה פשוט לייצרת image של המערכת. קובץ ההגדרה של דוקר מאוד פשוט להגדרה. הגדרה של מערכת יכולה לכלול הורדה של כלי תצורה כגון capisrano או ansible, והגדרות ספציפיות לאפליקציה (באמצעות משתנה סביבה, למשל). לאחר שנוצר ה- image ניתן להעלות אותו אל מאגר (repoistory) ומשם להוריד אותו אל מערכות הייצור. אם בעבר, היינו צריכים לגשת לכל מכונה ולבצע את ההגדרות, הרי עכשיו מעלים את האפליקציה "הארוזה". כל מה שנשאר, זה להוריד את הקבצים העדכניים אל המכונות ולהפעיל אותם.

יחד עם זה, צורת האריזה הזו מחייבת שינוי במבנה של אפליקציות. כי מערכות docker הן readonly. ז"א, מידע לא אמור להישמר על המכונות. זו סוגיה שיש לפתור באופן שיבטיח את שרידות המערכת.

נניח, שאנחנו רוצים להחזיק עבור המתפתחים מערכת לניהול באגים וטיקטים, כגון jira. מערכת זו, דורשת מידי פעם משאבים (למשל בחיפוש) אבל רוב הזמן, כמעט לא דורשת משאבים. ניתן לשמור אותה במכונה יעודית, אבל אז התשלום בענן יתבצע כל הזמן, גם כאשר המערכת לא עובדת, וגם מחוץ לשעות העבודה. מאידך, ניתן לארוז את המערכת ב- docker על מכונה חזקה, המבצעת עוד פעולות. רק באותם רגעים שיש צורך במשאבים, היא תקבל אותם, כי המשאבים של המכונה משותפים. ניתן לעשות זאת גם באמצעות מערכות קלאסיות של וירטואליזיצה, אך הן מוגבלות לעבודה על ברזלים, אי אפשר להריץ באופן יעיל וירטואלוזיציה בתוך מערכת וירטואלית. docker, לעומת זאת, עובד גם תחת מכונות וירטואליות, מה שמאפשר לבצע את המשחקים הללו על מכונות בענן. כמובן שמדובר רק על מערכות לינוקס. יש מעין דוקר גם לחלונות, אבל לדעתי אין יתרון טכני בעובדה בחלונות, רק חסרונות.

כאשר בודקים את המשאבים מהזווית של המכונה המארחת, לכל אחד מהדוקרים יש גישה אל כל הזכרון. לינוקס עושה שימוש בטכנולוגיה של shared memory. כך שאם יש קטעי זכרון זהים, הם יהיו משותפים לכל המכונות.

במכונות לינוקס, כאשר מעלים, לדוגמא, מספר מופעים של אפליקציית java, למשל tomcat, שכל אחד מהם לוקח 1gb של זכרון, הרי הצריכה הכללית לא תהיה 10Gb אלא עשויה להיות הרבה פחות, מה שמבטיח יעילות שימוש בחשמל וגם חסכון ניכר בעלויות השימוש בזכרון. אך במקרה של docker, מאחר שהמכונות לא שומרות מידע, מקבלים הלכה למעשה מספר מופעים של אותה אפליקציה, העושים שימוש באותו זכרון, אך מספקים שירות בנפרד.

כמו כן, ניתן לראות את כל התהליכים הרצים בכל מכונות מתוך המכונה המארחת, זאת בניגוד למערכות וירטואליזציה קלאסית בהן מתוך המכונה המארחת רואים רק תהליך אחד.

יחד עם זה, docker מחייב תכנון שונה של האפליקציות, כי docker הוא stateless. הוא לא שומר מידע עליו. לכן, יש לשמור את כל המידע של המכונה מחוץ למכונה, למשל, בבסיס נתונים או במחיצה משותפת.

ניתן לראות ב- docker מעין נגזרת של git אך במקום לאחסן קוד, מאחסנים אפליקציות, תהליכים. כאשר מבצעים שינוי ב- image, מה שעולה אל ה- repository הוא רק ההבדלים. כך שמובטחת יעילות גבוהה, ובנוסף, ניתן לחזור בקלות אל גירסה קודמת (rollback).

מאידך, ל- docker יש כמה מגבלות. אחד העיקריות, היא נושא האבטחה. קיימים חורי אבטחה המאפשרים לאפליקציה לחרוג ממרחב הפעולה שלה ולהשפיע על אפליקציות אחרות.

אך הבעיה העיקרית היא ניהול הרשתות. אנחנו מעוניניים לדעת בדיוק אילו docker הוזנקו ולהפנות אליהם תעבורה. המרוץ לבניית מערכת התשתית שתיתן פתרון מלא לניהול הנושא נמצא בעיצומו, אך נכון לרגע זה ועד כמה שיודע לי, אין עדיין אף מערכת הנותנת פתרון מלא, למרות שיש כנראה כמה פתרונות טובים מאוד. אני משער שזה עניין של זמן, ולא הרבה. (גוגל ואחרים לוקחים חלק במירוץ). חברות כמו google מדווחות על הזנקה של מאות אלפי dockers כל יום.

לא מדובר על מהלך צדדי של התקדמות טכנולוגית, אלא משהו הנוגע לבסיס התפיסה של האופן שבו מספקים שירות. המשמעות היא כה נרחבת, שנראה שזו אחת הסיבות שמיקרוסופט החליטה לפתוח את מערכות זמן הריצה של טכנולוגיית dotnet כך שהן יוכלו לרוץ תחת לינוקס בעזרת mono. אם בעבר, כדי להריץ אפליקציות dotnet היית צריך שרת חלונות, עם כל הסיבוכיות בניהול מערכות אלו, באמצעות docker ניתן יהיה להזניק בקלות ולנהל צביריים של dotnet הרצים תחת לינוקס. יש גם איזו טענה שטכנולוגיה דומה ל-docker תרוץ תחת חלונות. אך  נראה שבשל חוסר הגמישות של המערכת בנוסף למגבלות ניהול הזכרון (אין shared memory, רק shared library) זו טכנולוגיה שאם תתפתח, תהיה מוגבלת בביצועים וביכולות. יחד עם זה, נראה שמגבלות של מערכות חלונות לבצע עבודה בעומסים גבוהים היא כבר נתון שספק אם ישתנה אי פעם.

 

סקירת פעילות לשינוי מדיניות הממשלה בנושא תוכנה חופשית

השבוע קיבלתי הודעה מלשכת חברת הכנסת תמר זנדברג, שחברת הכנסת תבקש כינוס של וועדת המדע, לבחינת הנושא של השימוש בתוכנה חופשית במגזר הממשלתי.

הבסיס לבקשה הוא מחקר שנערך על ידי מכון המחקר של הכנסת. המחקר הוצא לבקשת חברת הכנסת זנדברג וביוזמתי. אני הגדרתי את תכולת המחקר ואת הנושאים שיבדקו.

גם בפעילות הזו קיימת משמעות רבה לקיומם של אתרי קהילת התוכנה החופשית, whatsup.co.il ו-לינמגזין. בזכות המידע השוטף, המקצועי והאמין שהאתרים הללו מספקים, יכולתי למקד את מה שאני רוצה להשיג ממכון המחקר של הכנסת. הידיעה בלינמגזין לגבי שינוי הדרישות של גרמניה בנושא זה, היא שנתנה את הדחיפה האחרונה לקריאה לכינוס הוועדה.

ליאור קפלן סקר בבלוג שלו את תוצאות המחקר. את המחקר עצמו ניתן להוריד מכאן. באופן כללי, אפשר לציין שזו הפעם הראשונה שמסמך רשמי של מדינת ישראל, מצוין שקיימת תועלת בהרחבת השימוש בתוכנה חופשית. את המחקר הקודם בנושא, יזמתי עם חבר הכנסת דב חנין. והוא היה הרבה פחות חד משמעי, ועל כן, לא יכולנו להיעזר בו על מנת לקדם הנושא.

אני אתמקד בתהליך שהביא לתוצאה הזו, משום שלדעתי הוא עשוי לעזור לאחרים המעוניניים להביא לאיזה שהוא שינוי, או לפחות להאמין שהם בדרך לבצע שינוי שכזה.

אחד הדברים שהבנתי, תוך כדי התהליך, שלאף אחד לא ממש ברור כיצד אפשר לבצע שינוי מדיניות בנושא. לא רק שמפת האינטרסים הקשורים לנושא הזה לא ממש ברורה, יתרה מכך, לא ממש ברור מה הדרך הנכונה לבצע זאת. האם יש צורך בחקיקה? בתקנות? האם המקום לפעול בו הוא משרד האוצר? או אולי משרד ראש הממשלה? האבסורד מתחדד, לנוכח העובדה, שברור לכל מי שעוסק בנושא, שלמדינת ישראל ולאזרחיה יש המון מה להרוויח מהשינוי הזה. אך אין שום קשר בין התועלת הצפויה לכולם, לבין הקלות שבה אפשר לבצע את השינוי המתבקש.

לפני עשור הייתי חבר בוועדה הלאומית לטכנולוגיית המידע במשרד האוצר. וועדה, שמטרתה הייתה למצוא דרכים לקדם את ישראל מבחינה טכנולוגית. בין השאר, אחת המטרות הייתה למצוא דרכים לצמצם את הפער הדיגטלי. פער דיגטלי, נוגע להבדלים בנגישות ובאוריינות (היכולת לעשות שימוש) בין שכבות שונות באוכלוסיה. צמצום הפער הדיגטילי, הוא הכלי היעיל ביותר (כך עלה מדיוני הוועדות וממחקרים בנושא) לצמצם את הפערים החברתיים. לצערי, הוועדה הזו, כמו וועדות אחרות התפגרה מבלי להביא לאיזה שינוי. אך יתרה מזה, גיליתי שלמרבית הצער, הבעיות החברתיות, המצוקות והעוול הנגרם לשכבות שלמות באוכלוסיה אינן נעלמות מעיני מקבלי ההחלטות. במילים אחרות, במשרד האוצר יודעים היטב עד כמה רע המצב ועד כמה יש צורך לבצע שינוי ועד כמה יש להם אחריות לנושא.

וכך, חלפו להן השנים. ודבר לא השתנה. 30% מילדי מדינת ישראל אינם זוכים לתזונה מספקת. מחאה חברתית קמה וחלפה. שר אוצר בא והבטיח, ועדיין, שום דבר לא משתנה. וקמים בבוקר, והולכים לעבודה, ורואים עד כמה התוכנה החופשית נהדרת וטובה. ועדיין, נאחס במדינה.

נקודה מענינית בעיני, שלמרות שהנושא הינו לא רק טכני, אלא גם חברתי, תרבותי ופילוסופי, התקשורת נוטה לצמצם אותו אל מסגרת מאוד צרה, תחת מדור "המחשבים". הגשתי מספר פעמים מאמרים בנושא הזה לעיתון "הארץ" והם סירבו לפרסמם. לשמחתי, "הכלכלה האמיתית" פירסמו אותו. וכך, היה לי בסיס לכתוב לחברי כנסת. מאוד רצוי שיהיה פירסום באתר משמעותי כבסיס לפניה אל נבחרי ציבור.

התחלתי לכתוב מיילים. אני עוקב אחרי אמצעי התקשורת, אם נדמה לי שיש חבר כנסת שאומר משהו בסדר, אני כותב לו מייל. ונדמה שיש איזה שר שאולי יש לו אינטרס לקדם משהו, ואני כותב לו מייל. ורובם המוחלט של המיילים, נעלם. ולא אכפת לי. כי בסופו של דבר, יש ילדים שאין להם מספיק מזון. ואני, מאמין בתוכנה חופשית. ונכון, התוכנה החופשית מתקדמת בכל העולם בטירוף. אבל ככול שהדברים יקודמו מהר יותר, כך יחסך אולי קצת סבל.

בסופו של דבר, אני בקשר כיום עם 3 חברי כנסת. חבר הכנסת דב חנין, מחד"ש. עזר בזמנו ליזום את המחקר הראשון מול הכנסת. יזמתי גם קשר עם חבר הכנסת משה פייגלין מהליכוד, ועליתי לירושלים להיפגש עם העוזר הפרלמנטרי שלו, מיכאל פואה. בזכותו, התחלתי להבין עד כמה אני בעצם לא יודע מה אני רוצה להשיג. או, איך אפשר להשיג זאת. הוא יעץ לי לפנות לתאגידים ולנסות להגיע לשכנע את מקבלי ההחלטות באמצעותם.

יצרתי קשר עם עמי שליזנגר, חבר ואדם יקר, אותו הכרתי מהפעילות של עמותת "המקור". ובמקביל, פניתי גם לגוגל (כפי שייעץ לי מיכאל פואה). מסתבר, שגם גוגל היו שמחים לקדם את נושא התוכנה החופשית בממשל, ולו בשל התמיכה בסטנדרטים פתוחים, מה שיקל עליהם לאנדקס את המידע הממשלתי. גוגל פועלים מול משרד האוצר, ואני בקשר גם עם האגף לאסטרטגיה לאומית במשרד ראש הממשלה.

בלי קשר לכל אלו, במקרה ובמקביל, נפגשתי בעבר גם עם חברת הכנסת זנדברג, ממרצ. יחד עם העוזרת הפרלמנטרית שלה, טלי טסלר, הועלה רעיון לבקש ממרכז המחקר של הכנסת, מחקר בנושא היקף השימוש בתוכנה חופשית במדינת ישראל ובשאר העולם. בהסתמך על הידע שצברתי, בוועדות, בקריאות החומרים באתרי הישראלים ובעולם, גיבשתי נקודות למחקר.

אי אפשר להסתמך על אף אחד כאשר מבצעים פעילות מהסוג הזה. בסופו של דבר, הפעיל חייב להבין בעצמו על מה מדובר ולגבשו עם עצמו את הכיוון. לא משנה כמה רצון טוב ואילו אנשים נהדרים יעבדו איתך, האחריות, ההבנה של היעדים ושל האופן שבו צריך להשיג אותם, היא רק שלך. כאשר רוצים להביא לשינוי, חייבים ללמוד לא רק את הנושא ואת ההשלכות שלו – חייבים ללמוד את האופן שבו המדינה מקבלת החלטות וכיצד אפשר להשפיע עליהן. הייתי בקשר עם לוביסטים, עם בוגרי מדעי המדינה, עם מנמ"רים במשרדי הממשלה, ואף אחד לא ממש יודע כיצד לבצע זאת. כי אין דרך אחת, צריך כל הזמן לפעול, כל הזמן לנסות לגבש תמונת מצב. כל הזמן לאסוף מידע ולנסות להקשיב קשב רב למה שאנשים אומרים על מנת למוץ את העיקר מהטפל, את הדרכים האפקטיביות לפעולה מרעש הרקע.

אני לא יודע אם הפעילות הזו תביא בסופו של דבר לשינוי מיוחל. אני רק יודע שאני אמשיך לפעול, פשוט כי זה מה שאני עושה. ושהדרך הנכונה לפעול, היא כל הזמן לעשות. להתקדם קדימה, לבחון, להבין וליצור כל הזמן קשרים עם עוד אנשים. דיברתי עם הנושא הזה עם עשרות אנשים. מנכ"לים, מנהלי שיווק, אנשי עסקים, פעילים חברתיים. עם כל מי שרק אפשר. רק כדי לנסות לקדם בקצת את הטוב שאני מאמין בו. הרוב המוחלט של השיחות היה עקר לגמרי. אבל זה לא צריך להרפות. כי שם המשחק הוא המשחק עצמו. כי יש תועלת בעצם הניסיון עצמו, גם אם לא הביא תועלת. למדתי, שהפעילות היעילה ביותר היא פעילות עצמאית. שאפשר ורצוי וגם אי אפשר שלא, להיות בקשר עם אחרים. אבל פעילות הליבה צריכה להיות עצמאית.

כלבי המוות של המלחמה

במלחמה, בקרב, אין בני אדם. יש חיות, הנלחמות כדי להרוג אחת את השניה. זו תשוקה קדמונית, מוטבעת הקוד הגנטי שלנו. היכולת הזו, להילחם מלחמה.

כל בעלי החיים נלחמים. מנמלים ועד פילים. ולכל חיי, ברורה משמעות הקרב. המשמעות של להיות או לחדול. זה אימון, שהופך אדם רגיל, לאחד שכאשר שנוחת לידו פגז, הוא לא מוטרד מזה שהוא נפל, אלא שמח שיצא חי. כשיורים עליך, אתה לא שואל את עצמך מה זה, אלא איך מתחבאים ומשיבים אש. המבט משתנה. כשצופים בנוף, מעריכים מרחק, ויכולת לירות פגז. אל תוך מטרה. והעין לומדת לקלוט את המטרות, מכוניות, אנשים. להעריך מהירות ויכולת פגיעה. זה שינוי. זה אדם אחר. לוחם.

זו התשוקה להרוג. וכמה שלא נדכא אותה, נדע שהיא שם ונוכל להרגיש אותה. זו תחושת הדם בפה, זה ריח התחמושת וריח אבק השריפה, ועשן של מנועים ושמן חם, ואבק, וקולות של צעקות בקשר, וירי פגזים. וכל פעם שיש מלחמה, משהו נדרך בי. היד מחפשת את הנשק, הראש רוצה להתאמן, לירות, להפגיז, להרוס. לצאת להילחם. מנגינת המוות וההרס של החלילן.

המלחמה היא אימה, ואימת המוות היא זו המשנה את הנשמה. למדתי את זה מאיש צוללות, התפלאתי לראות אצלו את השריטה כל כך עמוקה. הוא אמר שזה משותף לכל הגברים בצינור. אני איש שריון, אני נע בתוך מכונה. ואני מכיר את אימת המוות. מפגזים שנפלו, מלהיות בחזית. מלווה את כולם, תחושת פחד המוות. וכה משוחררים היינו תחת התחושה הזו, כל כך חופשיים, כל כך מתענגים על כל רגע, כל כך חשופים לכל תחושה. חיים על הקצה. שבועות על גבי שבועות. לא יודעים פחד, רק נעים בתוך האווירה ומביטים בשריטה מתהווה. אבל בשריון אני חודשים בודדים בחזית. והוא בצוללת, כל הזמן. אם עומק השריטה נקבע על פי עוצמת המאורעות, הרי אורכה הוא כאורכם. ושריטה בנשמה, בניגוד לגוף, משפיעה אותו הדבר, אם היא עמוקה או ארוכה.

רק שם, אנשים מתחברים אחד לשני כבני אדם. העבר נשכח, העתיד לא ידוע. החיבור בין חיילים הוא חיבור בני אדם, שהיו יחד במקומות שאף אחד לא היה, ושהרגישו יחד את אותה התחושה. שראו אחד את השני במצבים נוראים, עייפים, סובלים, כואבים, בוכים ונשברים. ויודעים, על מי אפשר לסמוך ועד כמה. כי אי אפשר להסתיר מי אתה, כאשר אתה במלחמה.

בעתיד המלחמות יהיו נוראיות יותר, כי בני אדם ילחמו כנגד מכונה. לא ירחק היום, ונשלח רובוטים לבצע כיבוש ומלחמה. אין זה אומר שהלוחמים מפעילי מכונות העתיד ידעו רגיעה. גם אם המוות מגיע אליך דרך אלף מחשבים, עדיין הוא לא יוכל לנקות את תחושת האחריות והאשמה. רק יהיה שקט יותר, כי ההבנה בעורף ללוחמים הללו, תהיה הרבה פחות גדולה.

מה זה hadoop, למה זה טוב, ולמה זה חלק מהעתיד

למחייתי אני מתחזק מערכת hadoop נאה. פוסט זה נכתב בתגובה לפוסט של מתן יונגמן. אני מקווה לשפוך מעט אור על המצב כיום, ולהסביר למי המערכת מתאימה.

ההדופ הוא הבסיס לרבות ממערכות ה- big data. התוכנה המאפשרת לשרתים לעבוד בתצורת צביר – קלסטר. המערכת המפותח כחלק מקרן apache. זוהי מערכת מבוססת java הפועלת בעיקר על שרתי לינוקס. העוצמה של הדופ היא בתחום ה-io. לבסיס נתונים רגיל יש בעיה רצינית. האופן שבו הוא ניגש אל המידע הוא מאוד יקר במונחי משאבים. כאשר כמות המידע היא מאוד גדולה,  עצם ההבאה הראשונית של המידע גורמת לאיטיות שכזו, שלא מעשי לעבוד בדרך זו. ניתן לפתור באופן חלקי את הבעיה באמצעות בסיסי נתונים הקוראים כל פעם שורה שלמה של נתונים, יחד עם זה, ההדופ היא אחת המערכות המובילות כאשר מדובר על כמויות מידע באמת מאוד גדולות.

ניתן לנהל באמצעות ההדופ מידע שהוא הלכה למעשה בלתי מוגבל בגודלו. צבירים של עשרות ומאות שרתים הפועלים בתיאום. מבחינת החומרה, המערכת לא דורשת את החומרה המהירה ביותר או החזקה ביותר. עלות התועלת הגבוהה ביותר מהמערכות היא בתחום הביניים של השרתים. לא צריך ssd ככונן קשיח, לא צריך את המעבד החזק ביותר. עדיף לשים שתי מכונות בינונית מאשר אחת חזקה כך שהמערכת חסכונית גם מבחינת העלויות. (זה תלוי גם בשימוש הנעשה במערכת. כך שצריך לבדוק כל מקרה לגופו, מבחינת ההטיה למעבד, או נפח איחסון. זכרון, די פשוט יחסית לשדרג).

פונקציונלית ההדופ מבצע שתי פעולות עיקריות. הפעולה הראשונה היא איחסון הנתונים. ניתן לדמותו לדיסק קשיח ענק, שבו כל אחד מ-blocks הוא קובץ הנמצא בשרת אחד או מספר שרתים. מה שבמערכת קבצים רגילה מנוהל באמצעות רישום הבלוקים הפייזים על הכונן הקשיח (אינדקסים, super blocks), בהדופ, מי שמנהל את החגיגה הוא שרת אחד (או יותר). תפקידו – ניהול מיקום המידע על הכוננים הקשיחים, וניהול תהליכי שליפת הנתונים.

פעולות השיחזור – מורכבת מחיפוש + ביצוע לוגיקה בסיסית על הנתונים,  פעולות אלו מוגדרות כ- map ו- reduce. עבור אנשי לינוקס, ניתן לדמות התהליך כ- find | sort | uniq. זה אינו בסיס נתונים, במובן שניתן לבצע בו שאילתות באופן ישיר. למרות שקיימות מערכות נלוות המאפשרת ביצוע שליפת מידע באמצעות שאילתות מבוססות sql. (אלו הן ה- hive – של שורת הפקודה וה-hue בעל ממשק ה- web אשר פותחו על ידי facebook). למעשה, ההדופ, כמו כל תוכנה חופשית ראויה לשמה, מאפשר מימוש של מעין plugins המרחיבים את יכולותיו.

כל slave במערכת הוא שרת, והוא מבצע הן את הפעולות הקשורות לאיחסון הנתונים והן את הפעולות הקשורות לעיבודם, כך שניתן לקבל יחס טוב בין גודל המידע לבין היכולת לנתח אותו.

המערכות הבסיסיות של ה- hadoop הן ברמת בשלות גבוהה. היציבות שלה טובה מאוד. כמו בלינוקס, קיימות הפצות הדופ שונות המספקות קבצי התקנה, תיעוד ותמיכה וכמו בתוכנה חופשית, ההתקנה, התיעוד והפורומים הם בד"כ בחינם ורובם ברמה מאוד גבוהה.

בניגוד לבסיס נתונים רגיל, בו שאילתות מתבצעות במהירות גבוהה מאוד, ב- hadoop הבאת נתונים יכולה לקחת דקות ואף שעות. השימוש ישירות במערכתמוגבל לשימושים כגון bi. – מערכות המידע העיסקי.

בשל קנה המידה של נפח האיחסון, יש צורך במערכות ייעודיות שיאפשרו הזרמת המידע אליו. כמו כן, לעיתים מתעורר הצורך לשלוף נתונים מהר יותר. על כן, נבנות מערכות עזר מבוססות בסיסי נתונים sql המאפשרות לבצע שליפות (ולו חלקיות) על המידע.

היתרון הגדול ביותר של ההדופ הוא המחיר שלו – מאחר שזו תוכנה חופשית, בעלי הידע המתאים מסוגלים לתחזק את המערכת בלי לרכוש תמיכה. העלות של הקמת מערכת שכזו קטנה בסדר גודל לפחות, לעומת מערכות אחרות של צבירים המתיימרים לבצע פעולות דומות ולו באופן חלקי. למרבה הצער, מערכות של הממשלה ושאל התאגידים הפיננסים, מחוייבות ברכישה של תמיכה עבור כל מערכת קריטית. מדיניות זו בנוגע להדופ, עלולה לעלות ביוקר.

חלק נכבד מקלסטרי ההדופ נמצאים על מכונות פיזיות. אין שום יתרון ביצועיי בהפעלת המערכת על מכונות וירטואליות. כמו כן, פעולות כמו גיבוי מבוצעות בתוך הקלסטר עצמו, ולו הקושי המעשי להעתיק את כל המידע הנמצא בתוך המערכת אל מיקום אחר. amazon מספקת מערכות hadoop בענן שלה ומקלה על ניהול המערכות, כמו כן, היא מפתחת טכנולוגיות משיקות כגון ה- red shift. (הסחה לאדום :).

ההדופ עשוי לשמש כל אירגון המעוניין לעבד כמויות מאוד גדולות של מידע. לא כמויות קטנות כמו של חברות ביטוח ישראליות או בנקים בארץ, אלא רישום של עשרות ומאות מליוני פעולות ביממה. הקמת מערכת שכזו ותחזוקה שלה, היא פרויקט פיתוח המצריך שימוש בכוח אדם מיומן. זה פרויקט פיתוח בעל קשר הדוק למערכת עצמה ולמערכות ההפעלה, ולכן, נהוג לכנות את האנשים העוסקים בתחום dev ops.

אין מניעה כיום לכל אירגון המעוניין לעשות שימוש בנתונים בהיקף גדול לעשות שימוש במערכות big data. אבל בניגוד למערכות אחרות בהן הדרך ידועה, נבדקה ונבחנה, הטמעה של מערכות big data היא פרויקט פיתוח המתבצע בלמידה ובדיקה שוטפת של טכנולוגיות ומצריך תעוזה אירגונית. מי רוצה להיצמד לגירסאות עם תמיכה, או שמפחד לנסות מערכות שעדיין לא הגיעו ליציבות מלאה, לא יזכה לנצל מלוא יכולת המערכת. הפתרונות בשטח קיימים, וכשבודקים את העלות של מימוש הפתרון, היא זולה גם יחסית לעלויות כוח האדם הנדרשות כדי להטמיע הפתרון.

המציאות העיסקית הופכת את השימוש במערכות שכאלו ליתרון יחסי עבור האירגונים שישכילו לעשות בהם שימוש. ולפחות בעתיד הנראה לעין, קשה לי להאמין שהעולם הקנייני של התוכנה יצליח להתחרות בעולם החופשי.