כיצד הגעתי לתזונת פליאו?

אני בן 45, גר בהוד השרון, ורוכב לעבודה באופניים. זו רכיבה של 5 קילומטרים, שלוקחת לי 20 דקות. ברכב, זה לוקח יותר. אני אוהב לרכב באופניים, ואני רוכב די הרבה. 100 קילומטרים בערך לשבוע. לפעמים, אני מפנק את עצמי ברכיבה לבאר שבע, לפעמים לכנרת. הכושר שלי טוב מהממוצע, והורדתי 10 קילו במהלך השנתיים שאני רוכב. אני לא רופא ולא בעל הכשרה או השכלה בנושא, אני מנסה על עצמי ניסויים וקורא ברשת. הרכיבה איפשרה לי שליטה טובה יותר על התזונה שלי מאשר אי פעם. יש מקום לשיפור.

כדי לרכב 150 קילומטרים באופניים, חייבים להבין תזונה. ברכיבות ארוכות, לרוב, עשיתי עד כה שימוש בתערובת של דגני בוקר + חטיפים מלוחים. באופן כזה, אני מקבל מספיק אנרגיה כדי לנוע, ומחזיר לעצמי את כמויות המלח האובדות בזיעה. מאחר שללעוס דגני בוקר במשך 5 שעות, זה די משעמם, פעם אחת ציידתי את עצמי בלחם שיפון עם שמן זית. בצהריים, עצרתי לפת לחם שיפון באם הדרך, לעסתי להנאתי והמשכתי לרכב. הרגשתי כבד בעשריים קילו. רק אחרי שעתיים ההשפעה נעלמה. היה סיוט. באופנים לומדים דברים בדרך הקשה. הבנתי שלתזונה יש השפעה מכרעת על התחושה. כאשר רוכבים כך, הכל הופך להיות הרבה חזק. גם ההשפעותה הרעות של המזון. לאחרונה הבנתי שעדיף בכלל בלי לחם. אבל על כך בהמשך.

מאז שאני זוכר את עצמי, אני אוהב פחממות מתועשות. לחם לבן, למען הדיוק. באגט. אבל הכל הולך, בורקס, מלוואח, ג'חנון. וופלים, ביסלי, פלאפל, פיצה, אפשר עם סוכר, או שוקולד. אני לא יכול לעמוד במראה שלהן. מניחים לפני צלחת של עוגיות, אני שומע אותן קוראות לי, שרות לי כמו סירנות, אכול אותי, בבקשה ואני אוכל אותה. ואחרי הראשונה, באה שני, ושלישית. עד שאין עוד. ואני רוצה עוד.

מאידך, עגבניות, מלפפונים, גמבה, בננות, אף פעם לא באו לי טוב. לא אהבתי את הטעם, את המרקם, ואפילו לא את המראה.

למרות שאני מוציא כמויות נכבדות של אנרגיה, לא הצלחתי לרדת במשקל מעבר לסף מסויים. אכלתי שטויות. קצת, מדי פעם. לפי החישובים שלי, לא צרכתי את 3000 הקולוריות שאני מוציא יותר. הייתי אמור לרדת, אבל איך שהוא, לא ירדתי במשקל. משהו בחישובים לא הסתדר לי. נראה לי, שאני מקבל הרבה יותר אנרגיה ממה שתאוריתית המזון מספק. עוד בעיה, היתה תחושה חזקה של רעב. בעיקר הפריע לי, שאם אני מתיישב ליד צלחת של חטיפים, אני אוכל ואוכל בלי יכולת להפסיק. אבל אם אין חטיפים, אני אקנה, אני אשדוד סוכריה מהילד. זה היה חזק ממני.

אנשים רזים, רואים שהם לרוב אוכלים לאט. ומעט. ואני, עם כל הרצון, לא מסוגל לאכול מעט, וודאי שלא לאט. מה בדיוק הבעיה שלי? האם זה תורשתי?

על מנת לבדוק את הסוגיה, החלטתי לעבור לתזונה מבוקרת לגמרי. לארוחת הבוקר, לחם שיפון + שמן זית ועגבניות שרי. קראתי שלחם השיפון מתעכל לאט, הוא מכיל סיבים תזונתיים ועל כן אני שבע בזכותו עד לצהריים. בצהריים, צלחת ענקית של חסה, סלט ירקות, לפינוק, לפעמים, פחממות כגון קינואה ואחיותיה, ומשהו שיספק חלבונים (אפשר חזה עוף, או משהו מנה צמחונית).

הפסקתי לגמרי עם הלחמניות החמודות שמקום העבודה מספק בערב. לארוחת הערב, ביצה קשה (או חביתה). אם אני קצת רעב, אני לוקח לי שקדים, אגוזי מלך. דברים שומניים שמתעכלים לאט. מעבר לכך, הפסקתי לגמרי עם כל הממתקים (מלבד שוקלד מריר, קצת) כל המטוגנים, שבוע של בריאות. לראות מה קורה.

התוצאה היתה מיידית ומצוינת. ירדתי קילו וחצי בשבוע. הייתי מרוצה. בעיקר, הייתי מרוצה מכך שאני כבר לא מרגיש רעב. וכמו בכל ניסיון לשינוי תזונתי, מגיע רגע האמת. הארוחה המשפחתית או האירוע החגיגי. הפעם, החבר'ה בעבודה הביאו כל טוב לקראת השבת. באגטים, באגטים, חומוס, עוגות, עוגיות שוקלד. לקחתי לי קצת מלפפונים חמוצים עם חומוס. ועמדתי בפיתוי. שמתי לב, שאני מסוגל להביט לעוגיות בעיניים ולסרב.

בצהריים, הרגשתי חולשה, עברתי במטבח, וראיתי שהחבר'ה השאירו באגט. מה כבר יכול לקרות רע מפיסת באגט קטנה? 10 סניטמטר אורכה. אני לא אוכל עוגיות, כי אין. אולי חסר סוכר וארגיש קצת טוב יותר.

אני מנטר את עצמי כמו עכבר מעבדה. בודק משקל פעמיים ביום, בודק לפני ההליכה לשירותים, בודק אחרי. כמה זמן לוקח לכוס מים לרדת, יודע בדיוק מה נכנס ומה יצא. והנה, פתאום, שוב המשוואה יצאה לי מהסדר. פתאום, אני עולה במשקל, ולא יורד. 24 שעות של תסכול. ואז, אני הולך לשירותים, והכל יורד במכה.

כאן התחלתי לחשוד.

הכרתי פעם אופה שאמר, שבאגט הוא הדבר הגרוע ביותר לאכילה. מאז, כמעט לא נגעתי בו, ועברתי ללחם שיפון (גם בהמלצתו). לטענתו, מוסיפים ללחם חומרי התפחה המאפשרים קיצור תהליכי הייצור. כבר לא צריך להעמיד את הבצקים שעות עד שיהיו מוכנים. הם תופחים תוך כדי אפיה.

אני קורא באופן הדוק מאמרים על תזונה. רציתי לדעת האם פלאפל הוא בריא, האם שווארמה מזיקה, האם פיצה בריאה. כולם, תמיד מתייחסים לערכים התזונתיים של המזון, ככה וככה קלוריות בזה, שמן, שומן, סוכרים, טיגון. הדברים הקלאסיים.

קראתי על השערוריה הנוגעת לכך שמה שכתוב על לחמי הבריאות והלחם הקל, זה לא תמיד מה שיש בהם, על הרכב הקמח בישראל. אף לא מילה על כך שיש חומרי התפחה. יש כאלו שיגידו שזה הגלוטן, אבל בלחם שיפון יש גלוטן. ואני צורך שתי פרוסות שלו כל יום. מעולם, לא קראתי מאמר אחד באתרים הספורט והמיין סטרים, בעברית שציין את מה שכנראה כל אופה יודע, דוחפים המון חומרים לבצק, לא רק כדי שיהיו לו חיי מדף ארוכים, אלא כדי שיתפח בעודו בתנור, בלי צורך להמתין לכך שהבצק יתפח ויחכה בסבלנות.

אם זה כך, עבור אנשים בריאים, הבעיה בלחם היא לא רק שהוא מקפיץ את רמות הסוכר, ולא רק שהוא לא מכיל סיבים תזונתיים, אלא בעיקר שהוא פוגע בתהליך העיכול עצמו.

פגיעה בתהליך העיכול, אולי אף גרועה מאשר הקפצת רמת הסוכר. במקום שהגוף יפטר מהר מחומרי הפסולת, הם נשארים בתוכו ונספגים. כך שאם אכלתם משהו, ביחד עם לחם, הוא ישאר הרבה יותר זמן בגוף, יגרום הרבה יותר נזקים, יתחמצן, יעלה עובש, יפגע בחיידקים הטובים שבקיבה, יגדיל את הסיכון לסכרת ואולי אף את רמת הכולסטרול. זה לא משנה אם זה לחם קל, פיתה, פיצה, ביסלי או ספגטי, חיטה מלא או לא. נראה שכל הבצק התעשיתי פסול.

השיפור אצלי לא נבע רק מאי איכלת לחם. הפסקתי גם עם ממתקים. אני כבר לא רוצה, לא בא לי. כיום, אני יכול להביט לסופגניה בעין האדומה שלה ולא להזיל ריר, התחלתי ממש לבגוד בה ובכל משפחתה. אני מפלרטט עם עגבניות, אני לועס במלפפון ומנשנש בגמבה. אך יותר מזה, אני ממש נהנה מזה. ממש. גם התחושות הפיזיות השתנו. ברכיבה, אני הרבה יותר חזק, השרירים מגיבים טוב יותר ומשדרים טוב יותר את מצבם, רמות הקשב עלו.

חבר, שחלקתי איתו את הממצאים, הזכיר את תזונת פלאו. נכנסתי לאתר המצויין שלהם בעברית ובלוג של הפליאו של מר קדמוני, והנה, מצאתי לשמחתי שאני לא הראשון שמרגיש כך.

הפליאו אינה דיאטה, היא שיטה להבחין באילו מוצרים עדיף לא לגעת. אדם יכול להיות צמחוני, טבעוני או אוכל כשרות, ועדיין להיות מאוד מרוצה ממה שהוא אוכל במסגרת מה שנקרא מזון פליאו.

בקריאה באתר, הבנתי שלא רק מדובר על מה בצקים תעשתיים, כל מה שעשוי מדגנים הוא בעייתי. אז החלטתי להפסק עם זה, ולראות מה קורה.

כיום, כאשר ניקיתי את הגוף מהרעלים התעשייתים, התגובות שלי לחומרים מזיקים היא מיידית. שוחחתי על הנושא עם חבר שחזר מתאילנד, אחרי חודש שאכל שם רק מזון מקומי לא תעשייתי, חזר לארץ, אכל פסטה והרגיש רע. הבטן התנפחה, חולשה, עייפות. הוא ציין שבתאילנד, קל להבחין בהשפעות הרעות של המזון התעשייתי על האנשים. למשל, אני, לא צורך מוצרי חלב מלידה. גם בתאילנד לא מקובל לצרוך חלב. לעומת זאת, התיירים, צרכני חלב, מפתחים שדיים (הגברים).

אצל התאילנדים, מה שנכנס, גם יוצא מאוד מהר. כך, לחומרים המזיקים יש פחות אפשרות להתעכל. התאילנדים אוכלים חריף, המאיץ את תפקוד מערכת העיכול. הם אוכלים מנות קטנות ומגוונות. אין אצלם בצקים, אלא אורז כבסיס ועליו מיני מזונות שונים. אם צורכים בשר, הרי הוא בכמות קטנה, חתוך ומונח על מצע של אורז.

כל מיני "בעיות קטנות" כמו עייפות, רעב תמידי, בעיות עיכול, בעיות שינה, בעיות להתעורר, בעיות עור, עצבים, חוסר ריכוז, התמכרויות, כולם פחתו אצלי, ואצל אחרים. כאשר הגוף נקי, ההתנהגות נקיה ורגועה. לא הייתי ער לכך שיש לי בעיות. הדחקתי, ייחסתי את זה לקשיים הקטנים של החיים. מאז ומתמיד לא היה לי נוח להתעורר בבוקר. ופתאום, הרבה יותר קל. אני חי בלי לחם, וזה לא חסר לי. הרבה יותר אורז, בלי חומרים מייצבים, בלי חומרים מוקשים.

אחד הדברים שהפליאו מדגישים הוא נושא הרעילות של המזון. ברוב המקומות, כאשר דנים  בתזונה, יציינו שיש מוצרים שהם לא מומלצים, שהם פוגעים בגלל אחוז שומנים גבוהה, בגלל סוכר וכו'. אבל לא מציינים שלמעשה מדובר על קיומם של מזונות המערערים את שיווי המשקל של מערכת העיכול. לא רק לחם הוא בעייתי, כל המשקאות המוגזים (עם סוכר, או ממתיק מלאכותי).

אם תתענינו בנושא, תחשפו שיש הרבה המעקמים את אפיהם לנוכח הגישה. למשל, באתר של קופת החולים הכללית מתייחסים לפלאו כאל "דיאטה" ושאסור לצרוך בה פחממות (שני נושאים שבאתר הפליאו מדגישים שהם לא נכונים). הפלאו היא לא רק עירעור התפיסות המקובלות לגבי מזון, אלא גם חתירה כנגד השיטה הכלכלית המבוססת על המזון. כאשר אוכלים נכון, אוכלים הרבה פחות. צורכים פחות, ומחייבים את היצרנים לייצר מזון איכותי. פרמידה תעשתית שלמה של תוספי מזון ותהליכי עיבוד מזון מאויימת על ידי אנשים המרגישים שהמזון התעשייתי מזיק להם.

הפליאו היא קודם כל לקיחת אחריות, בחירה, מה טוב לך ומה לא. יש כאלו שיאכלו 4 ביצים בחמאה בבוקר, בסופו של דבר, כל אחד יכול לבחור ולהתאים כל גישה אחרת לפליאו, כל עוד לא אוכלים רעלים. הגדולה בעיני של הגישה, היא ההכרה בכך שיש מזונות שהם רעילים. שהם דופקים את הערך התזונותי של מזונות אחרים. שהגישה המסורתית של ספירת קלוריות וערכים תזונתיים לא עובדת. לפחות לא עבורי, וכנראה גם עבור רבים אחרי.

ולסיום תגובה של מגיב באתר טמקא על הידיעה שמשרד הבריאות יחייב סימון מוצרים לפי ערכם התזונתי:

בבקשה תעבירו חוק המחייב שקיפות מלאה לגבי מה מעוללים לאוכל לפני שהוא מגיע לצלחת. כגון השרייה באמבטיית כימיקלים, הלבנה בכלור, הקרנה, חומרים משמרים כגון ניטריטים, האכלה של בעל חיים בשייירי בית מטבחיים או פסולת תעשייתית, אנזימים, הורמונים, אנטיביוטיקה או צבענים מלאכותיים למיניהם, גם אם מדובר על 'תוסף תזונה'וכן האם מדובר על חיית בר או גידול בכלוב, קילוף ומיצוי פרי למיץ באמצעות אנזימים, תדירות ריסוס, והחומר בו השתמשו עם תאריך ריסוס אחרון טרם הקטיף, שימוש בגז לצרכי הבחלת הפרי,דשנים כימיים, תהליכי הקפאה והפשרה של המזון, כולל של פירות וירקות והאם הונדס גנטית או לא. במאכלים חומציים או שומניים ראוי לציין גם מידע רלוונטי על האריזה, ועל כל הנ"ל לכלול גם את רכיבי המשנה שבהם מתחבאים לא מעט הפתעות.. מן הסתם אין מקום על האריזה אבל זה מידע שניתן לספק בהפנייה לאתר המוצר ששם יהיה מידע מלא. וכן, גם על כימיקלים שכמותם קטנה.

אחד המקורות שנתן לי השראה, הוא של בחור חולה קרון, שמסביר את הדרך שבה הוא פסל מזונות, ומאיר עיניים לגבי תהליכי העיכול.

רשימת המוצרים המותרים והאסורים לפי שיטת הפלאו

תזונה והפרעות קשב אצל ילדים

מחקרים על החידקים בקיבה (יש צורך ברישום לאתר "הארץ")

כיצד מזון רע משפיע על מוחנו

כיצד המזון משפיע על ההתנהגות שלנו

כיצד ללמוד למה הגוף רגיש.

 

אנגלית:

האמת המזעזת על הלחם – על הסודיות בתעשיית הלחם, התוספים, וההשפעות האפשרויות.

למה אני לא אוכל לחם תעשיתי

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *