התועלת הבריאותית בשילוב פירות בתזונה

ילדה קטנה פעם אמרה: "לסוכריות יש תמיד את אותו הטעם, גם הפירות וגם הסוכריות מתוקים, אבל המתוק של הסוכריות שטוח, ואילו המתוק של הפירות עשיר".

פירות הם דבר נפלא.

ברגע שלומדים לאכול פירות, אין דבר טעים מהם. משותקקים אליהם. הם מפוצצים באנרגיה, הם מרווים, הם קלים לעיכול ומכילים חומרים מזינים לרוב. ישנם פירות, שהם בעלי עוצמה של תרופה חזקה. אשכולית למשל. אסור לצרוך אם עושים שימוש בתרופות. כל תרופה. היא מגבירה את העוצמה של התרופות פי 10.

פירות כוללים ויטאמין C, העוזר לרפא פצעיים. הוא בונה את הגוף ומחזק את מערכת החיסון. הגוף צריך אספקה של החומר הזה.

החסרון היחיד של הפירות, שאסור לאכול מהם יותר מדי. לא יותר מ-2 פירות ביום. ורצוי אחרי הארוחה. הרבה מאוד אנשים צריכים משהו מתוק אחרי ארוחה. מוזר בעיני, שבשום מקום לא מציעים לך אחרי האוכל אגס. רק עוגות או מלכודת סוכר אחרות. הסוכר בפירות הוא סוכר פירות, ואילו הסוכר במוצרים המוכנים, הוא לרוב סוכר ענבים.

מאידך, היתרונות שבפירות, מגוונים כמותם. אכילת מנת פרי (ז"א, שווה ערך לאגס אחד, חצי אשכולית, רבע פומלה, חצי רימון וכו') אחרי ארוחה, גורמת לתחושת שובע ארוכת טווח. הסוכר שבפירות מעניק למערכת העיכול אנרגיה להתחיל לעבוד ולפרק את שאר מרכיבי הארוחה. אחרי זמן מה, הפחממות שבארוחה מתעכלות, ולאחריהם החלבונים והשומנים. מערכת העיכול עובדת לה שעות ארוכות, לא דורשת תוספות.

יש בפירות חומרים מזינים לרוב, ויטמינים ומינרלים. החומרים שמהם עשוים הפירות, ה-"בשר" שלהם, הוא מה שנקרא סיבים תזונתיים. הגוף אומנם לא ממש מעכל אותם, אבל הם מגרדים את דפנות המעי, מנקים אותו ולמעשה מעבירים לו מעין עיסוי פנימי.

כל הפירות נבראו שווים. זה האדם שהרס חלק מהם. למשל, תפוחים, בשל הפופלריות שלהם, זכו להרבה תשומת לב תעשיתית, מה שגרם לצניחה במספר המינים, ובשיפורים לצרכי התעשיה. הם מחזיקים יותר זמן, התפוחים של היום, הם לא התפוחים של פעם. הם הרבה פחות טעימים, מכילים בעיקר סוכר, ולכן עדיף לצרוך אגסים.

אגסים עדיפים, אם הם נרכשים בירקן. האיכות של הפירות ברשתות השיווק היא לדעתי הצנועה, לרוב די מחרידה. נדמה לי שאלו הם פירות שבילו המון זמן בקירור, והטעם שלהם קמחי. כך גם הרימונים עצובים ועצורים. מאידך, הרימונים הגדולים של הירקן, כל גרגר כמו פצצה של אלפי טעמי אדום חמוץ. הריח, הטעם, המרקם, תחושת של בחוץ, כאן בארץ.

וכך גם קרה עם התפוז לעומת האשכולית והפומלה. רוב התפוזים הם די חסרי טעם. מיימים כמו מדוזה. ואילו האשכוליות מזריקות חגיגה של חמוץ מריר.

פומלה איכותית היא חוויה שילדים מחכים לה. היא פחות מרירה מהאשכוליות, גווני הצהוב כתום מתוק של הפומלה מרובים להפליא. בשל הגודל של הבקבוקנים, הילדים מתענגים עליהם אחד אחד.

עדיף לצרוך תמיד פרי טרי על פני פירות יבשים. לרוב, פירות יבשים עוברים תהליכים כל כך מורכבים, שהם יותר מומיות של פירות מאשר פירות. אלא אם רוכשים ממקומות קטנים וייצור מקומי, אבל גם אז, היחס בין המים לבין הסוכרים הוא כל כך גבוה, שלא בהכרח יש בהם תועלת בריאותית.

אני מעדיף תותים על פני ענבים (ולו בשל סוג הסוכר), אם כי שניהם דורשים כמויות אדירות של חומרי הדברה. בארץ, יש חלקות לייצוא, בהן חייבים להשתמש במעט חומרי הדברה (בגלל התקנות של האיחוד) וחלקות אחרות לישראל. בהם מפגיזים כימכלים. ילדים הגרים בקירבה לשדות, כיום, סובלים לעיתים ממחלות הקשורות לחומרים הללו.

מה אפשר לעשות? לשטוף היטב. לקנות ממקומות טובים, לראות בעינים את הטריות של המוצרים. ולזכור לאכול הרבה פירות, כי למרות כל העוול שנגרם גם לפירות בארץ, היתרונות שלהם גבוהים מכל הנזקים הנלווים.

גילוי נאות: איני בעל השכלה רשמית בתחומי התזונה או הרפואה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *