מיהו ג'יפאי?

ג'יפאי הוא אדם שקנה ג'יפ ותמיד מוצא מה אפשר לשפר בו.

ג'יפאי אוהב לצאת לשטח לבלות עם ג'יפאים אחרים.

ג'יפאי יוצא לשטח כדי להכניס את עצמו לצרה, או לראות ג'יפאי אחר בצרה, ולעזור לו.

ג'יפאי מאוד מנסה לא לשבור את הג'יפ שלו, אבל כאשר זה קורה, הוא מדווח לאשתו רק על שליש מהנזק.

כאשר ג'יפאי נמצא בצרה, ג'יפאים מקיפים אותו, הוא קורע את המכונה שלו בזמן שהם אוכלים במבה.

ג'יפאים אוהבים לנסוע בשיירות במדבר. ג'יפאיים סוחבים המון מזון איתם. כשהם עוצרים, הם תמיד עוצרים בקבוצה. ואז מישהו מכין קפה ומישהו שם מוסיקה. ואז עושים שמח.

לג'יפאי המכבד את עצמו, יש מאות כוחות סוס שהוא פוקד עליהם באמצעות האצבע הגדולה של רגל ימין. לי יש בשתי הרגליים חצי כוח סוס. ואני רוכב היכן שגיפאים נוסעים. ואני מביט בהם, ורואה אותם. גדולים, מרעישים, מסורבלים, כבדים וחזקים. נעים חופרים ומתחפרים, הופכים שבילים לבלתי ניתנים למעבר להולכי רגל ולרוכבי אופנים. מסיטים את נחלי המים, רומסים בעלי חיים ומשאירים אחריהם שובל של סרחון. ריח רע של שמן מכונות ועשן מכונות שחור. עם שרידי טסטורון ואולי גם איזו אורגזמה קטנה.

בעיר, הם תמיד מסתכלים על כולם מלמעלה, לא שומרים מספיק מרחק, לא עוצרים לילדים במעבר חצייה וחונים על המדרכה. כי הם רוצים שיראו אותם, שיעריכו אותם על כמה כסף יש להם וכמה כסף הם יכולים להוציא כל חודש רק כדי להראות שהם יכולים להוציא כסף. והם אוהבים להעמיד את הכלים המטרטרים שלהם ליד בית הספר ולתת לכולם לנשום שיט דיזל מחניק ממנוע מפלצתי, כדי שהם יוכלו לשבת במזגן ולשחק בטלפון.

הדבר שהכי משמח אותי זה לראות ג'יפ תקוע באדמה. בשיגרה, אני רוכב לי בדרכי עפר, לאורכם של שדות. לאחד מהחקלאים נמאס מזה שג'יפאיים מביאים לו נזק באלפים רבים כי הם רומסים לו את הזרעים בשביל קיצור דרך, ואחרי זה גם עושים צלחות על השתילים וקווי ההשקיה. אז הוא חפר תעלה עמוקה עם גדה גבוהה לכל אורך החלקה. תעלת נ"ג, שזה כמו תעלת נ"ט לטנקים, אבל רק קטנה יותר. לגיפיים. היה שם איזה ויאטרה לבנה קצרה שהיה תקוע בהצלבה נוראה, וכמובן הגיע לבד, כי רק מטומטם היה נכנס לתעלה שכזו. וכך, עמדו להם 3 דבילים מול הרכב וממש לא ידעו מה לעשות. אחרי 6 שעות, בדקתי ולצערי הם לא היו שם.

ג'יפאיים שורפים אלפים רבים של שקלים על התענוג להרוס את השטח. כל הנזק של השריפות זה פראייר לעומת מה שהגיפאיים מעוללים לסביבה.

בטבע, לרוב מאוד שקט ונעים. ציוץ ציפורים, רוח בשיחים. כשאני נע בשטח, אני שונא את הרעש של המנועים, שאתה אף פעם לא יודע אם הוא מגיעה אליך הפתעה מקדימה או מאחורה. זה יכול להיות איזה דפקט עם טרקטרון שעומד לעשות את הסיבוב מולך כאילו הוא בפאריס דאקר.

לדעתי צריך לפטור את כל הטרקטורנים מטסט, ולאסור עליהם לעשות שימוש בקסדה ואטומטית לאפשר להעביר כמה שיותר חלקים שלהם אל אנשים שיעשו בהם שימוש טוב יותר. אנשים אחראיים, שלא דוהרים במהירות מופרעת היכן שעוד בני אדם ובעלי חיים עושים שימוש. צריך להיות בהמה גסה, כדי לנסוע באופן כזה ולהפיק כזו הנאה מהרס הסביבה תוך התעלמות מהסכנה שהוא מהווה.

הא. וגם למכר אותם לניקוטין, על כל מקרה.

לעיתים ,אף רכב לא מגיע. רק מנוע נוהם ומטרטר. מנוע גדול, חזק עובד קשה מאוד. אני מקשיב לרעש של המנוע בקשב, מחכה, מתפלל, לשמוע את הרעש הנפלא הזה של מתכת מתרסקת ונקרעת, ואז דממה, ופתאום אפשר לשמוע שוב את הציפורים, ואת משב הרוח בעלים של השיחים מסביב. ואז לפעמים, אני מתענג על הצליל האהוב עלי מכל: מקהלה מרובת גרונות הזועקות מרה אל נוכח מראה השחתת המכונה ימח"ש והנזק הכספי הנורא שברגע זה התהווה אל מול עיניהם עכשיו וממש.

ואז, כשצלילי התדהמה ממלאים את הסביבה, מתגברים לרגע על קרקור הצפרדעים, אני נושא תפילה קטנה. אנא, עשה, בבקשה, שאשתו, זו שיושבת כל כך הרבה במושב של ג'יפ עד שהתחת שלה נראה כמו כננת 2 טון, עדה ונוכחת. שעיניה העגולות בוהות במחזה, המדהים והנורא, של 6 בוכנות המנוע V טווין טרבו, דואל אינטרקולר, עם אגזוז לחץ וממסרת משודרגת, החדש שקנית רק עכשיו (יד שניה, בהזדמנות בלי אחריות), איך אותן 6 בוכנות אדירות ממדים יוצאות החוצה מהבלוק מנוע, ורוקדות לך סמבה במקצב עליית יתרת החוב שלך בבנק.

אינשאללה, תפשוט רגל.

כי אם אי אפשר לזיין את האישה, בואו נזיין את אמא אדמה?

סיכום שנה שנת 2016 + מצבה של התוכנה החופשית

מבחינה טכנולוגית, שנת 2016 היתה שנה מרתקת. לצערי, לא מצאתי סיכומים הולמים לשנה כה אינטסיבית ואולי אף הייתי אומר – מופרעת.

אני חושב, שבמקום הראשון, בישראל, השנה הזו היתה קודם כל שנת האופניים החשמליים. רבים מתייחסים אליהם מבחינת היקף התאונות, אבל להערכתי העניין הגדול הוא מספר כלי הרכב הללו הנעים על הכבישים. אט אט, האופניים החשמליים כובשים את הכבישים העירוניים. דורשים מנהגי כלי הרכב לנהוג ביתר זהירות ומשאירים את מקבלי ההחלטות ברמה העירונית והלאומית – חסרי אונים ולא מעודכנים. ישנם כל מיני רעינות לכלי רכב מעופפים, רכבות תחתיות והוספת קווים לתחבורה הציבורית. כבישים לאופניים שיחברו בין ערי גושי דן, יהיו זולים ויאפשרו בסופו של דבר תחבורה מהירה יותר והרבה פחות מזהמת.

מבחינת טכנולגיות השעשוע, החדשות הן לא סביב הוצאת דגם חדש של אייפון, אלא בכך שאנדראויד כבשה את השוק, אפל היא עוד יצרן טלפונים. אומנם הכי גדול וחזירי, אבל רק יצרן.

זו היתה גם השנה של יצרנים הטלפונים במזרח הרחוק. מותגים שאך לפני שנה מעטים ידעו להגות את שמם, זוכים לכבוד ולתפוצה ולהכנסה נאה.

זו היתה גם השנה של הרכב האוטנומי, שאומנם רק ניצנים הגיעו ללקוחות (טסלה), אבל נראה שזו היתה השנה שבה הטכנולוגיה סוף כל סוף החלה להוכיח בשלות, ונראה אותה הרבה יותר בשנה הבאה.

זו היתה גם השנה של הדרון (drone). כלי תעופה זעירים ומבוקרי מחשב, חברים שלנו כבר זמן מה, אבל רק לאחרונה, הפכו מצעצוע ותחביב של מביני עניין, לפוטנציאל למתן פתרונות לוגוסטים למגוון של מצבים.

זו היתה השנה של המכונות הלומדות, שנה שבה הטכנולוגיות שלהן הפכו להיות נגישות הרבה יותר והחלו לספק שירותים מגניבים דרך מגוון מכשירים.

זו היתה גם השנה של youtube. שהופך באמת לקהילה תוססת שבה פעילים מאות צעירים ומאות אלפים צופים בה על חשבון הטלויזיה. יוטיוברים ישראלים זוכים לעשרות אלפי עוקבים והם מרוויחים כסף טוב, זאת בניגוד למנהלי הדפים של פייסבוק, שהתפרסמו השנה בעיקר כאשר נפגעו מנחת זרועו של צוקרברג.

זו גם היתה השנה של סמסונג, שאחרי שהצליחה לצייד מחצית מהאמריקאים בפצצה מתקתקת, עדיין הצליחה כנראה טוב מאי פעם מבחינה פיננסית. ללמדך עד כמה חזקה היא, ועד כמה חזקה הכלכלה של דרום קוריאה (מדינה, שהפכה לה למנהג להיות מדינת השנה).

זו היתה שנת הטרול, בה הטרול הגדול ביותר זכה להיות המנהיג של המדינה החזקה ביותר. וללא ספק, השנה הבאה תהיה מענינת.

אבל לסיכום, מעל לכל ומעבר לכל השנים הללו, זו היתה השנה של ה- gpl, כאשר זכה לבסוף, לכבוש גם את התאגידים.

אם יש שלוש מילים שאסור להגות בחיבה במחלקה משפטית של תאגיד הן gpl. הרישיון הזה, הוא האימה הגדולה ביותר של כל תאגיד. לא מזמן, ביקשו ממני להנפיק את כל הרשיונות שאני עושה בהם שימוש בפרויקט. זו משימה קצת בעייתית, כי מדובר על עשרות רבות. לשמחתי, כולם נמצאים בספריה אחת. זרקתי כל הרשיונות לקובץ אחד, ושלחתי למחלקה המשפטית. הייתי רוצה לראות את הפרצוף של הבחור שיקבל 500 עמודים של רשיונות, שחלקם הן פארוידיות ריקורסיות על רשיונות תוכנה קניניים.

זהו, המנגינה השתנתה, וזה קרה השנה. הם למדו לחיות עם הרשיון הזה. וכלים שנושאים אותו משתלבים במהירות הבזק בכל תאגיד. וכל זה, משום שהטכנולוגיה החופשית, היא כל כך עליונה, כל כך מוחלטת, שהיא שינתה את האופן שבו תופסים את השוק, את התפיסה מה היא תוכנה ובעיקר כיצד לפתח אפליקציות בענן. שמות שפעם כל העולם רעד מפניהם, כמו אורקל, נתפסים כדינוזארים שהשאלה היחידה היא האם יצליחו לשרוד.

הסיבה העיקרית לכך היא יכולת הביזור של כלי התוכנה החופשית. מערכות כמו mssql או אורקל, לא בנוייות להרחיב את עצמן עוד ועוד, לפי הצורך. אתה לא יכול להדליק עשרות מהן במכה ואז לכבות, כשהמידע כולו נשמר ומגובה. תוכנות נבנות כיום מראש בתפיסה המאפשרת להם לייצר עוד עבודה במהירות. וגם אם docker לא יתפוס לגבי כל השוק, התפיסה הבסיסיות שלו, לגבי מה היא מכונה וירטואלית, איזה מידע צריך להישמר עליה וכיצד יש לפרוש עליה תוכנה, זו התפיסה שכולם רוצים לשכב לצילה.

זו היתה השנה של התוכנה החופשית ולו משום שפלח השוק של מכשירי הקצה הנושאים חלונות ירד מתחת ל-50%, התוכנה החופשית נמצאת כיום ביותר מחשבים מאשר כל תוכנה אחרת. מהאנדראויד ועד לטלויזיה, מהרכב ועד לדרון, התפיסה הבסיסית של התוכנה החופשית, העליונות שלה, ברורה. הן אם בענן או מחוצה לו, בכל מקום, בכל סביבה ובכל פרויקט, תוכנה חופשית לוקחת חלק. בים ובחלל.

חבר שלי מחפש עבודה כ- data scientists. לא חסרות הצעות. ורובן ככולן, נוגעות סביב R או Python. גם בתחום הזה, התוכנה החופשית גברה על שאר הטכנולוגיות.

השאלה העיקרית בעיני, היא מדוע תוכנה חופשית כה הצליחה. כיצד דווקא הדרך שהגבילה את היכולות של התאגידים לשעבד את הטכנולוגיה לעצמם, שחייבה אותם להעביר הלאה את הידע שלהם, מדוע דווקה גישה זו הצליחה, ומה אפשר ללמוד מכך על גישות אחרות.

אני מאמין שכאשר פועלים בדרך טובה לציבור באופן כללי, כאשר לאו דווקא מנסים למקסם רווחים אלא לשתף פעולה ולספק פתרון טכנולוגי טוב, אז מצליחים לאורך זמן. אני חושב שיש הרבה מה ללמוד מההצלחה של התוכנה החופשית גם בתחומים אחרים.

 

 

מדי דופק ומהירות – למה לא צריך אותם.

הפוסט הזה אינו מיועד לרייסרים, למתעמלים המתחרים, וסביר להניח שעושים שימוש במאמן מקצועי. הפוסט הזה נועד לאנשים שרוצים לשפר את הבריאות שלהם ואת ביצועי הרכיבה שלהם. אנשים ששוקלים לעשות שימוש באפליקציות ועזרים אחרים לשפר את הכושר שלהם, ושוקלים לרכוש את אחד הצעצועים הללו. רכישה, שרוב הסיכויים תמצא את עצמה שוכבת במגרה ומעלה אבק. וזאת במקרה הטוב. במקרה הרע, השימוש באמצעים אלו עלול לפגוע במוטביציה, לגרום להפסקת האימונים ואף חלילה להביא לנזקים בלתי הפיכים בגוף.

אחד הדברים החשובים שיציינו בעלי הניסיון בפני המתחלים להתאמן, שצריך לבצע את הכל הדרגתי. כמה הדרגתי? הרבה יותר ממה שנדמה לכם. גם אם תוכנית איומנים תוכל להביא אותם לרוץ 10 קילומטרים תוך חודשיים, זה לא אומר שהגוף שלכם מסוגל לעמוד בעומס הזה. השרירים מתחזקים מהר, אבל הגידים והאיברים התומכים – לאט. הסכנות הן רבות. החל מבעיות ברכיים וגב, ועד לפגיעה בכבד לעיתים אף עד למחלת הנשיקה ולהשבתת האדם מרכיבה ואף מכל פעילות שהיא למשך חודשים ואף לצמיתות.

אימון נכון, הוא קודם וכל ראשית כיף ופאן. אם לא תהנו מהפעילות הגופנית, לא משנה עד כמה אתם צריכים אותה, אתם תשברו. אם אתם חושבים שרכישה של מוצרים כגון נעליים משובחות או אופנים נוצצים הם אלו שיוגרמו להם להתאמן לאורך זמן – אתם טועים והיצע האופניים יד שניה הן הוכחה לכך (וגם מקום נהדר לרכוש אופניים חדשים לגמרי במחירים טובים).

לאחר שהתחלתי לרכב החלטתי לשפר את ביצועי הרכיבה. ובהתאם לתפיסות מודרניות, שיפור מתבסס על מדידה. ואם רוצים לשפר, צריך למדוד. רכשתי צמיד חכם שמודד את הדופק (הכי זול, כי הערכתי שאני לא צריך אותו :) וציידתי את האופניים בספידומטר. היעד שלי היה לעבור 20 קילומטרים במהלך שעה. תוך כדי הרכיבה, הייתי מעריך את היקף הכוח שאני משתמש בו, משמר כוח במקומות שקל לרכב כדי לתת פוש במקומות שאפשר לרכב מהר יותר. ואכן, הגעתי ליעד שלי. מהוד השרון לתל-אביב תוך פחות משעה, לעיתים, ממוצע של 21 קמ"ש, בדרכי עפר.

רכבתי חזק, רכבתי מהר, כאשר כל הזמן אני שולח עין למד המהירות. התחלתי לסבול מתופעות של עייפות, צמא מוגזם, בעיות בשינה ותשישות כללית. התופעות הללו לא התחילו אחרי רכיבה אחת, אלא אחרי סט של כמה רכיבות רצופות. ניסיתי לשפר את התזונה שלי, לקחת תוספי מזון, לאכול עוד מלח, להעמיס פחממות, אבל התופעות לא נעלמו. מאידך, די מהר הבנתי, שגם הביצועים שלי לא משתפרים.

רכשתי שעון המסוגל למדוד דופק, ידעתי מראש, שקיים מתאם בין הנשימה לבין הדופק. אבל עם הזמן, הבנתי שאני ממש לא צריך את השעון כדי לדעת את הדופק. כאשר אני מאוד מתנשף, הדופק מאוד גבוה. וזהו. אין שום תועלת שאקבל ממדידת הדופק, אף נוצרת מוטיבציה לנוע בדופק גבוה לאורך זמן. המחשבה הזו, שכל הזמן מסתובבת בראש, עצם המודעות לכך שהדופק שלי נמדד, מפחיתה את היכולת שלי להתרכז במה שחשוב. מה הגוף מרגיש, האם אני מעמיס יותר מדי. הפסקתי להשתמש במכשיר.

הצלחתי לשכנע חבר להתחיל רכב באופניים. היינו רוכבים, הוא מתאמץ, ואני נע להנאתי בקלילות. אני רוכב על מנת לשפר את הכושר שלי, וגם כדי להפחית במשקל. כאשר בדקתי ב- strava את היקף האנרגיה שאני מוציא, הסתבר שברכיבה קלילה וארוכה, אני מוציא את אותה כמות האנרגיה כמו ברכיבה מאוד מאומצת אך קצרה. אך יתרה מכך, כאשר יצאתי לרכיבות לבד, התחזקתי. גם במהירות, ובעיקר, בתחושה הטובה.

התפיסה שספורט טוב לבריאות לא בהכרח נכונה עבור ספורטאיים מקצועיים. ילנה דולינין שברה את שיא ישראל במרתון לנשים בעודה בת 37. בראיון עימה, ציינה שאחת הסיבות לכך שהיא לא התאמנה מגיל 21, ואילו אחרות שהתאמנו שחקו את הגוף שלהן ועל כן פרשו מפעילות. מרתון, רכיבה ארוכה באופניים, הם ענפי ספורט סיבולות שלגיל ולבגרות יש יתרון.

כיום, אני יוצא לרכיבות בלי מד מהירות. המחשבה שלי היא סביב התחושות שלי, כיצד אני מרגיש, מה תנאי הסביבה.

על מנת לעקוב אחרי הרכיבות, אני עושה שימוש ב- strava. שהיא אפליקציה נהדרת מכל אספקט שהוא. החל ממדידת הזמנים, האופן שבו המידע מוצג ומונתח, ובעיקר – היכולת להשוות לביצועים של אחרים.רכבתי קטעים מסויימים עשרות פעמים, אך בסופו של דבר, כאשר אני מצליח לשבור שיאים, הפרמטרים העיקריים הם סביבתים. טמפרטורה, הרוח ותנאי הקרקע הם אלו המשפיעים הכי הרבה על התוצאות. רוח גב, אדמה כבושה או לחליפין דרך חולית אחרי גשם, הם אלו שישפיעו על התוצאות. לעיתים, כשאני על הגל, אני מנסה לשבור שיא באחד הקטעים שלי. לפעמים זה עובד, לפעמים לא. לעיתים, אני לא מנסה לשבור שום שיא, ודווקא מוצא את הביצועים נהדרים. אני לא מנסה להתאים את עצמי למספרים, אלא להנות ולעשות לעצמי טוב. בדרך, אני גם משפר את הביצועים.

לאורך הזמן, אני חזק יותר ובכושר טוב יותר, למדתי להעריך את הביצועים שלי, לדעת מה עושה לי טוב, לגוון את סגנון הרכיבה ואת היכולות הטכניות. את זה לא עושים באמצעות מכשירים, אלא באמצעות אימונים אין סופיים וסרטוני הדרכה ביוטיוב.

 

 

תעשיית המזון ממכרת ילדים לסוכר וזה מזיק יותר מסיגריות

משרד הבריאות: תעשיית המזון ממכרת ילדים לסוכר וזה מזיק כמו סיגריות

שומן טראנס מסוכן הרבה יותר מסיגריות

כמה דברים ששמתי לב אליהם אחרי שעברתי לתזונת פליאו

בחודש האחרון אני כמעט לא נוגע במוצרי מזון תעשייתים, מטוגנים, ובצקים. כל מזון, אני בודק לפי טבלת הפליאו ומקפיד לעיין במרכיבים. אם יש שומן צמחי רווי, אני מתרחק. כאשר אני כן מתפתה לצד האפל, אני מתחרט על כך עמוקות במשך ימים, כי כאשר אני אוכל מהדברים הללו, אני מרגיש לא טוב, הרבה זמן.

את הדרך לעבודה, 5 קילומטרים, אני עושה באופניים. כל שינוי במצבי הגופני מתבטא באופן ישיר בתחושה בזמן הרכיבה. בן אם מדובר על עייפות או מחלה, הכל מאוד מוקצן. וכך גם כל שינוי בתזונה. סופגניה, רחמנא לצלן, פיצה, משגרות אותי אל תהומות החולשה. לעומת זה, ארוחת צהריים מזינה, מאפשרת לי לרכב בכוח ובצלילות נפלאים.

20161229_160503

אני עובד באחד מתאגידי הענק המתהדר בחדר אוכל לתפארת. (שולץ, כמובן). האיכות  ובעיקר המגוון, לא היו מביישים מסעדה ברמה הגבוה. הרבה יותר מהסטנדרט של 10bis. אני בעיקר נהנה מהירקות הטריים, חסה, גזר, כרוב, וגם אורז, תפוחי אדמה, בטטות, פלפל חריף ויותר מ 5 מנות עיקריות שלפחות אחת מהן כמעט לא מעובדת. חוץ מאשר בחדר האוכל הזה, נדיר שיכולתי לאכול מספיק ירקות כדי לשבוע. מעבר לכך, חדר האוכל הענק מאפשר לי לסקור מה שאנשים אוכלים וכיצד זה משפיע עליהם.

לפי התזונאים, לכל אדם יש מערכת עיכול ייחודיות, דרישות ספציפיות על מנת שירגיש היטב. יחד עם זה, מהסקירה שלי בחדר האוכל, מסתבר שאומנם יש אנשים רזים האוכלים שיט (מעט אנשים, והם תמיד אוכלים מעט) ואילו אין אנשים שמנים שלא אוכלים שיט. כך שכל האנשים השמנים אוכלים דברים מזיקים. לא בהכרח בכמות גדולה יותר, לא בהכרח דברים משמינים יותר, אלא דברים מזיקים. מאחר שאני מוציא יחסית די הרבה אנרגיה, אז אני אוכל הרבה פחממות. אנשים רזים שלא מוציאים אנרגיה, אוכלים מעט מאוד. אנשים שמנים, אוכלים הרבה דברים מזיקים. הם תמיד יעדיפו את המטוגן על פני הפחות מעובד. את בצק העלים, הבורקסים. הם תמיד ישתו משקאות ממותקים או דיאט, אבל לא מים או סודה.

נושא שקצת הפתיע ושמתי לב אליו לאחרונה, הוא הרגישות של אנשים לגבי מה שהם אוכלים. ברגע שנושא המזון עולה רובם המוחלט של האנשים מעלים מגננות ולמעשה ננעלים. הצורך של אנשים להגן על התפריט שלהם, היא מעבר לתפיסה הרציונלית. היא מזכירה כמעט את האופן שבו מכורים לסיגרות מגנים ההתמכרות שלהם. מזכיר לי אדם מקסים שהכרתי שנהג להגיד שהוא כל כך אוהב סיגריות, הוא כל כך נחמד אליהן אז למה שהן יהרגו אותו? הן הרגו אותו.

השבוע, נפגשתי עם חבר להמבורגר. בעקרון, מי שקורה המלצות תזונה לני ספורט, יודע שמזונות שומניים וחלבונים לא מומלצים לפני פעילות גופנית. הם אמורים להכביד על הקיבה. מה שאני שמתי לב, שאם אוכלים המבורגר בלי לחמניה, לא מרגישים שום תחושת כבדות. למעשה, אפשר להמשיך לרכב ללא תחושת מועקה מיוחדת (בניגוד ללחם שיפון, שהוא כמו משקולת בקיבה). אך יותר מזה, בסוף הארוחה, הבטתי על החבר והוא היה עייף יותר, שקע בכיסא שלו, פחות עירני. נראה תחת השפעת סם. שנינו אכלנו המבורגר באותו הגודל, שנינו שתינו בירה. ההבדל היחיד – הוא אכל לחמניה.

עוד לפני שנמנעתי ממזונות תעשייתי ושידעתי מה זה פליאו, הפסקתי לצרוך לחם. ההשפעה היתה מיידית, כך שבדקתי האם קיימים מחקרים הנוגעים להשפעה של תזונה על ההתנהגות ומצב הרוח. אלו הם נושאים שמאוד קשה לבדוק, ולו משום שמאוד קשה לבקר תזונה לאורח זמן, ואפילו קשה עוד יותר, לכמת תזונה. ככול שעובר הזמן, אני יותר משוכנע שבצקים הינם רעל. רעל לגוף ולמחשבה. אך יותר מזה, שזהו סם, המשפיע על ההתנהגות של הצרכנים. אני לא יודע אם זה בגלל הגלוטן או השומנים המוקשים המוכנסים אל הבצק או השילוב שלהם. אבל ממה שאני בודק על הגוף שלי, בצקים מזיקים יותר מסיגריות.

אני מנסה לשלב המלצות של פליאו עם המלצות של הרמב"ם ולמעשה כל מה שמצאתי נכון מכל גישה. לכן, אני לא שותה במהלך הארוחה. לשתות תוך כדי ארוחה נועד להקל על בליעת המזון. למעשה, אם המזון איכותי ואוכלים בנחת ולועסים כראוי, אין צורך לשתות. בארוחה מאוזנת יש מספיק נוזלים בתוך המזון. כמו כן, מומלץ לשתות לפחות כוס מים כאשר קמים בבוקר ואף אחת לפני שהולכים לישון. בניגוד למקובל לחשוב, שתיית מים לא בהכרח תעורר צורך לשירותים. מאידך, אכילת מזונות המכילים הרבה מים (כמו תפוחי אדמה, בטטות ואורז) כן מעירה אותי באמצע הלילה. כך שמערכת העיכול לא צריכה לעבוד בלילה, ועדיף לאכול ארוחה קלה בערב (ביצה קשה אמורה להספיק).

 

מבחן רכיבה באופניים לגרביים נגד מים תוצרת DexShell – לרכב בבוץ ולהנות מזה

הירקון הוא איזור נפלא לרכיבה. הוא מגוון, יכול להציב אתגרים הן לרוכבים מתחילים והן למנוסים, הוא יפה, ובעיקר, הוא קרוב אלי מאוד. יחד עם זה, בחורף, האיזור הופך להיות למעין גיגית בוץ גדולה. ואין זה בוץ שאפשר להקל בו ראש או רגל, אלא בוץ מהסוג הנבזי ביותר. הוא מחליק, הוא עמוק, דביק, וכדי להפוך את האירוע למשמח, יש גם עלים מהקנה באיזור מה שהפוך אותו לטיט מקצועי ברמה של פיתום ורעמסס.

במשך שנים, הייתי מביט מהחלון בתוגה, שואל עצמי הקלו המים, או מסתכן ומוצא את עצמי עם רגליים רטובות, בודק על העור שלי 50 גוונים של כחול. אי לכך, שמחתי לקרוא ביקורת על גרביים עמידים במים. הבדיקה באתר נעשתה בשלג, ושלג זה באמת קר, אבל מי שמכיר אותו יודע שפשוט יותר להסתדר במינוס 6 מעלות מאשר ב-6 מעלות. כי מתחת לאפס, לפחות האדמה קשה ולא בוצית, והמים לא חודרים לנעליים. יחסית, קל להתמודד עם קור, מספיק ללבוש מספר שכבות. אבל ברגע שיש רטיבות בסיפור, זה מתחיל להיות מסוכן, לכן עניין אותי לדעת מה קורה כאשר המים עוברים את קו הגרב.

לסיכום: כאשר רוכבים עם גרביים אטומים למים, האופניים הופכים להיות כלי אמפיבי. בו אפשר לחצות שלוליות בעומק של 30 סנימטר, בלי להיות מוטרדים מדי. לא מדובר על שלוליות צעצוע של העיר, אלא על הדבר האמיתי, עמוקות, חומות, לא צפויות ומרופדות בבוץ סמיך.

ולפרטים:

החלטתי לרכוש גרביים בארץ, כי אין לי כוח לחכות למשלוח. בכל החנויות שסרקתי (ריקושט, למטייל, דיאדורה, וגלי, לא ידעו על מה אני מדבר). באינטרנט, היו שתי חנויות, בסוף הגעתי לחנות של חגור בגבעת שמואל, ותמורת 145 ש"ח רכשתי את הגרביים. מחיר לא מבוטל, אבל הן שוות אותו.

גרביים נגד מים בנויים 3 שכבות. שתי שכבות נושמות, ובינהן שכבת בידוד. התחושה קצת מוזרה, אבל הן נוחות ברכיבה ולא נוצרים קפלים בתוך הנעל.

התכוונתי להכניס את עצמי לצרות בבוץ די רחוק מהבית. כך שאוכל לראות מה קורה גם כאשר נמצאים בצרה. לא רק לטבול את הרגל בשלולית מקרית, אלא לרכב מעל שעה, רחוק ורטוב.

אחרי מערכת גשמים משמעותית, לוקח לבוץ 3 ימים להפסיק להיות גועלי. לכן, חיכיתי יום אחד אחרי הגשם, והגעתי לירקון אחרי רכיבה של 5 קילומטרים בעיר. מה שאיפשר לגוף להתחמם ולחמצן להגיע לשרירים על חשבון המוח.

האופניים תפקדו מצויין בבוץ. אני משתמש בשמן שרשרת של joe שמחזיק יפה גם 100 קילומטרים בתנאים יבשים (במחיר של ניקוי השרשרת לפני כל שימון). החלפתי לצמיגים ברוחב של 2.05 (Honey Badger XC pro) ויכולת צליחת הבוץ שלהם מרשימה. בעיקר, הם גורפים מעט בוץ יחסית מהצדדים, (יש להם מעט קוביות בצד). אלו הצמיגים הטובים ביותר שהיו לי לבוץ. כמובן שבוץ נתקע על הגשר של המזלג הקדמי, אבל זה לרוב זה לא מכביד מדי וקל לניקוי. יש לי פנזטיה לנסות גלגלים 27.5 במקום ה- 29 כדי לראות אם יכולת צליחת הבוץ תשתפר, אבל אני לא בטוח שההשקעה שווה.

מאחור מורכב על האופניים סבל, והוא עוזר לפנות את הבוץ מהגלגל האחורי (לא מצאתי משהו שיעשה את מלאכה דומה גם על הגלגל הקדמי וחבל). כך שרכיבה, גם בבוץ מחליק ועמוק, היא אפשרית ואף מהנה.

די מהר הגעתי לשלולית הראשונה בה הבנתי שאני לא יכול לחצות אותה ברכיבה.

זו היתה הזדמנות מצויינת למנות את רגל ימין לקבוצת ביקורת והיא שקעה במים מעבר לקו הגרב. רציתי לדעת האם במקרה כזה נוצרת בעיה אמיתית ברגל. למרות שחדרו מים גם לשכבה הפנימית, הרי הקור לא היה נורא ואף לא איבדתי תחושה. המשכתי לרכב עוד שעה והרגל לא היתה רטובה באופן מדאיג וגם לא ספגה מים.

ברגל השניה, המצב היה ממש מצויין. רכבתי בתוך שלוליות עמוקות, אחרי זמן מה, הפסקתי אפילו לחשוב על זה. פשוט נהניתי מרכיבה נעימה בתוך שלוליות, כמעט ללא צורך לעצור כדי לחצות בביטחה.

אני רוכב במכנסיים קצרים עם מעיל רכיבה, מתחתיו שכבה אחת או שתיים של חולצות מנדפות. למרות שהמעיל מרובה פתחים עד מאוד, אני כל הזמן פותח וסוגר אותו בהתאם לאופי הרכיבה. הוא עבד יפה עד 6 מעלות, מתחת לזה כבר צריך להוסיף עוד שכבות בידוד. בעליות, אני פותח רוכסן, בירידות סוגר. אני רוכב עם מכנסיים קצרים, כי הרגליים זה רק שריר, ואם הגוף חם, גם הרגליים חמות.

כשחזרתי, שטפתי היטב את האופניים במים מבוץ, בעיקר את המכלולים של השרשרת ושל המתלה הקדמי. אני לא שוטף ביותר מדי מים, כדי לא לשטוף את הגריז מחוץ לצירים.

היה כיף.

התועלת הבריאותית בשילוב פירות בתזונה

ילדה קטנה פעם אמרה: "לסוכריות יש תמיד את אותו הטעם, גם הפירות וגם הסוכריות מתוקים, אבל המתוק של הסוכריות שטוח, ואילו המתוק של הפירות עשיר".

פירות הם דבר נפלא.

ברגע שלומדים לאכול פירות, אין דבר טעים מהם. משותקקים אליהם. הם מפוצצים באנרגיה, הם מרווים, הם קלים לעיכול ומכילים חומרים מזינים לרוב. ישנם פירות, שהם בעלי עוצמה של תרופה חזקה. אשכולית למשל. אסור לצרוך אם עושים שימוש בתרופות. כל תרופה. היא מגבירה את העוצמה של התרופות פי 10.

פירות כוללים ויטאמין C, העוזר לרפא פצעיים. הוא בונה את הגוף ומחזק את מערכת החיסון. הגוף צריך אספקה של החומר הזה.

החסרון היחיד של הפירות, שאסור לאכול מהם יותר מדי. לא יותר מ-2 פירות ביום. ורצוי אחרי הארוחה. הרבה מאוד אנשים צריכים משהו מתוק אחרי ארוחה. מוזר בעיני, שבשום מקום לא מציעים לך אחרי האוכל אגס. רק עוגות או מלכודת סוכר אחרות. הסוכר בפירות הוא סוכר פירות, ואילו הסוכר במוצרים המוכנים, הוא לרוב סוכר ענבים.

מאידך, היתרונות שבפירות, מגוונים כמותם. אכילת מנת פרי (ז"א, שווה ערך לאגס אחד, חצי אשכולית, רבע פומלה, חצי רימון וכו') אחרי ארוחה, גורמת לתחושת שובע ארוכת טווח. הסוכר שבפירות מעניק למערכת העיכול אנרגיה להתחיל לעבוד ולפרק את שאר מרכיבי הארוחה. אחרי זמן מה, הפחממות שבארוחה מתעכלות, ולאחריהם החלבונים והשומנים. מערכת העיכול עובדת לה שעות ארוכות, לא דורשת תוספות.

יש בפירות חומרים מזינים לרוב, ויטמינים ומינרלים. החומרים שמהם עשוים הפירות, ה-"בשר" שלהם, הוא מה שנקרא סיבים תזונתיים. הגוף אומנם לא ממש מעכל אותם, אבל הם מגרדים את דפנות המעי, מנקים אותו ולמעשה מעבירים לו מעין עיסוי פנימי.

כל הפירות נבראו שווים. זה האדם שהרס חלק מהם. למשל, תפוחים, בשל הפופלריות שלהם, זכו להרבה תשומת לב תעשיתית, מה שגרם לצניחה במספר המינים, ובשיפורים לצרכי התעשיה. הם מחזיקים יותר זמן, התפוחים של היום, הם לא התפוחים של פעם. הם הרבה פחות טעימים, מכילים בעיקר סוכר, ולכן עדיף לצרוך אגסים.

אגסים עדיפים, אם הם נרכשים בירקן. האיכות של הפירות ברשתות השיווק היא לדעתי הצנועה, לרוב די מחרידה. נדמה לי שאלו הם פירות שבילו המון זמן בקירור, והטעם שלהם קמחי. כך גם הרימונים עצובים ועצורים. מאידך, הרימונים הגדולים של הירקן, כל גרגר כמו פצצה של אלפי טעמי אדום חמוץ. הריח, הטעם, המרקם, תחושת של בחוץ, כאן בארץ.

וכך גם קרה עם התפוז לעומת האשכולית והפומלה. רוב התפוזים הם די חסרי טעם. מיימים כמו מדוזה. ואילו האשכוליות מזריקות חגיגה של חמוץ מריר.

פומלה איכותית היא חוויה שילדים מחכים לה. היא פחות מרירה מהאשכוליות, גווני הצהוב כתום מתוק של הפומלה מרובים להפליא. בשל הגודל של הבקבוקנים, הילדים מתענגים עליהם אחד אחד.

עדיף לצרוך תמיד פרי טרי על פני פירות יבשים. לרוב, פירות יבשים עוברים תהליכים כל כך מורכבים, שהם יותר מומיות של פירות מאשר פירות. אלא אם רוכשים ממקומות קטנים וייצור מקומי, אבל גם אז, היחס בין המים לבין הסוכרים הוא כל כך גבוה, שלא בהכרח יש בהם תועלת בריאותית.

אני מעדיף תותים על פני ענבים (ולו בשל סוג הסוכר), אם כי שניהם דורשים כמויות אדירות של חומרי הדברה. בארץ, יש חלקות לייצוא, בהן חייבים להשתמש במעט חומרי הדברה (בגלל התקנות של האיחוד) וחלקות אחרות לישראל. בהם מפגיזים כימכלים. ילדים הגרים בקירבה לשדות, כיום, סובלים לעיתים ממחלות הקשורות לחומרים הללו.

מה אפשר לעשות? לשטוף היטב. לקנות ממקומות טובים, לראות בעינים את הטריות של המוצרים. ולזכור לאכול הרבה פירות, כי למרות כל העוול שנגרם גם לפירות בארץ, היתרונות שלהם גבוהים מכל הנזקים הנלווים.

גילוי נאות: איני בעל השכלה רשמית בתחומי התזונה או הרפואה.

 

כיצד להיגמל משומן טראנס, מרגרינה ושומן צמחי רווי

כפי שכתבתי בפוסט הקודם, שומן טראנס הוא לדעתי רעל, המצטבר בכל רקמות הגוף וגורם לנו להיות חולים יותר. אמרתי לעצמי, שזה יהיה עצוב אם מישהו יקרא במקרה את הדברים, ואז ישאל את עצמו, כיצד להיגמל. אני לא איש תזונה או רפואה, רק מנסה על עצמי דברים. אם מי מהקוראים, סובל חלילה מכל מיחוש שהוא, שיתיעץ עם רופא במידה והוא רוצה לאמץ משהו מהדברים.

כאשר מעונינים להיגמל משומן טראנס, ובדרך גם לרזות ולהרגיש טוב יותר, צריך לקחת בחשבון, ששומן טראנס הוא נגזרת של אורך החיים. ואם לא משנים את אורך החיים, אי אפשר להיפטר ממנו. הדבר מורכב עוד יותר, כאשר יש בבית פיתויים של הילדים או של בן הזוג. לכן, כאשר מעוניניים לבצע שינוי בהרגלי התזונה, חובה גם לשנות את הרגלי החיים. למשל, לקום מוקדם יותר, או להתחיל לבשל.

מצד שני, אחרי שכבר נכנסים לתהליך, ורואים את ההשפעה המבורכת שלו עליכם ועל הסביבה, פתאום אותם דברים שנראו כל כך קשים, כל כך מעיקים לביצוע, כמו לשטוף כלים, הופכים להיות חלק משגרת החיים. משהו שאינו בהכרח נעים, אבל גם לא טרדה גדולה כל כך.

המקור העיקרי לכניסתו של שומן צמחי מוקשה לגוף, הם הבצקים למיניהם. אין זה משנה אם מדובר על לחם שיפון איכותי, או באגט שנאפה בסופר, בכל מקרה, יש בפנים המון שומן צמחי. הגוף שאחראי על בריאות הציבור ממליץ לא לצרוך בכלל שומן טראנס (בעבר, דובר על 2 גרם ליום). למעשה, כל המוצרים התעשייתים, החל מגלידה, ממתקים, שוקלד, שניצל מהמקפיא, שניצל צמחוני, פלאפל, חומוס, ואף ממרחים מכילים שומן צמחי. אתם צריכים ללמוד לקרוא את התווית וללמוד כל מוצר שאתם עושים בו שימוש, אם הוא בטוח עבורכם או לא.

את הלחמים, הדגנים למינהם, אפשר להחליף בפחממות אחרות. כגון אורז, תפוחי אדמה ובטטות. מקורות טבעיים לפחממות מורכבות וגם פשוטות, ובעלי ערך תזונתי חיובי. צריך להקפיד לאכול מוצרים מגוונים כמה שיותר. גם אם אתם לא אוהבים לאכול דגים, לעיתים חוש הטעם משתנה בעקבות הניקוי ותמצאו עצמכם אוכלים דברים שקודם סלדתם מהם. תדעו לפי המראה, מה ערכו התזונאי של מזון ואם הגוף שלכם צריך משהו ממנו, אם משהו לא יראה להם ראוי, פשוט לא תאכלו לאכול אותו. זה תהליך שאתם לומדים לשמוע לגוף, לקבל ממנו בקשות ולמלא אותן בשמחה.

בזמן שמתנקים מבצקים, מוצרים תעשתיים ושומן טראנס, צריך לשקם את מערכת העיכול. הגוף שאט אט מתחיל להתאושש מכמויות השומן שהוא כבר לא סופג, יכול להתחיל לספוג את החומרים שהוא צריך. אך יתרה מכך, השומן הצמחי הרווי והבצקים למינהם פגעו בתקשורת בינכם לבין מערכת העיכול.

יש המון דברים שצריך לשנות בחיים כדי להתנקות מהחומרים הללו, כי הם נמצאים בכל מקום. מהרוטב לסלט במסעדה ועד הלחמניה של ההמבורגר. צריך להתחיל לבשל תפוחי אדמה, לעשות אורז כראוי, לשטוף כלים, למצוא מקומות בהם אפשר לרכוש מוצרים איכותיים יותר, לקחת אוכל לעבודה, לטעום המון סוגי ירקות, להיגמל מסוכר לבן, להתאהב בפירות, לבשל תבשילים, ובעיקר, להקשיב לגוף שלכם.

לעיתים יש צורך להגדיל את כמויות הבשר או הביצים שצורכים. הנזק הטמון בשומן מהחי, ז"א ממקור טבעי, יהיה תמיד קטן מהנזק שיגרם משומן הטראנס תעשייתי. לוקח זמן עד שהתשוקה לבצק נעלמת, לוקח זמן עד שמבינים שמספיק עוגיה אחת קטנה כדי לגרום לכם צרבת, מספיק פיתה אחת בערב, כדי לגרום לכם להרגיש עייפים. בסוף, המסר נקלט, ועוברים מספר שבועות מבלי שנגעתם בבצק או במוצרים תעשייתים וממסעדות מפוקפקות. (אם אתם לא מזהים את מה שאתם אוכלים, אז עדיף שלא תאכלו אותו).

התזונה שלנו בבית מבוססת כיום על אורז. במקום לאכול לחם לארוחת צהריים, כל אחד לוקח לעצמו מנת אורז. אני מכין 2 כוסות אורז כל 24 שעות בערך, שומר במקרר ומחמם במיקרו לפי דרישה. חביתה היא המקור העיקרי לחלבון בבית אבל גם חזה עוף וקציצות מבשר אדום. הילדים הולכים לבית הספר עם  חביתה בפיתה, פירות וירקות ולא עם ממרח שוקלד או ריבה, הם ביקשו זאת. מאחר שאני מנסה כל הזמן מוצרים חדשים, גם הם למדו להתנסות. יש בבית מיצים ממותקים, קולה, שוקלד וממתקים. אבל הרבה פחות, והם צורכים הרבה פחות מזה. אין פופקורן במיקרו, יש פופקורן בסיר.

אנשים שונים צריכים מוצרים שונים בתקופות שונות. לא כולם צריכים כמויות גדולות של ירקות, ירקות ופירות עוזרים מאוד למערכת העיכול. החומר שאתם לועסים בפרי הדר, ושלא מתפרק, אלו הסיבים התזונתיים וכך גם הכתום של הבטטה והעלים של החסה. החומרים הללו נעים במערכת העיכול כמו מטאטאים ועוזרים לנקות אותה, מברישים את הצינורת מבפנים, סוחפים איתם שאריות, ומנקים את המעי כך שיוכל לגדל עליו שוב חיידקים חיובים. לכל אחד מהירקות יש תכונות חיוביות משלו, ועל כן כדאי לגוון בירקות טריים, אבל גם מוחמצים. מלפפונים חמוצים וכל ירק מוחמץ אחרת, כמו גם גבינות שמנות. כוללים חיידקי תסיסה העוזרים למערכת העיכול.

לא צריך להיצמד לזמני ארוחות, כי הגוף מגיב אחרת כאשר הוא צריך להתמודד עם מנת סטייק או מנת תפוחי אדמה. לפעמים המזון שנצרך ביום אחד כה מזין, שלמחרת ממש אין צורך בארוחת בוקר. את הממתקים אפשר להחליף בצימוקים, ושוקולד אפשר לאכול מריר, מעל 90% (יתרון גדול, אין מצב שהילדים יקחו ממנו). אני לא מנסה למנוע מהמשפחה לאכול שומן טראנס, כבר מצאתי את עצמי מכין 4 מלאווחים, מבלי לגעת בהם בעצמי. השינוי צריך לבוא מבחירה, מרצון. אין צורך לשכנע, אלא להסביר, להדגים, להראות, לחוות. כאשר הסביבה מבחינה בשינויים החיובים, הם מעוניניים גם להתנסות. ההצלחה היא הפירסומת הטובה ביותר.

למרבית השמחה, כאשר מוציאים מהתזונה את הדגנים ואת השומן מהצומח, כבר לא אוכלים עד שמלאים, אלא עד ששבעים. זו תחושה אחרת, שיכולה להימשך במשך שעות ארוכות של נינוחות קלילה. לא נופלים אל הרעב, אין פתאום צורך עז לאכול משהו. אלא הדרגתיות, בה הגוף מסמן אט אט את את הצורך שלו בחומרים מזינים, כפי שהוא מסמן את הצורך שלו באנרגיה.

את החומרים המזינים מקבלים מהביצים ומהבשר (יש גם דרכים טבעוניות, אבל הן מאוד מורכבות). את האנרגיה, מהפחממות, תפוחי אדמה, בטטות ואורז. ירקות מספקים סיבים תזונתיים ומינרלים, ופירות מספקים סוכרים זמינים ולא מזיקים להניע את הגוף. פרי אחד, מספיק בערך לאנרגיה של חצי יום.

ארוחת צהריים מושלמת כוללת ירקות טריים לפתיחה (ללא רטבים), מנת חלבון (דג, בשר או מנה טבעונית ללא קטניות טריות) עם מלפפון חמוץ, או פלפל חריף, אפשר חתיכת גבינה איכותית ושמנה, ולקנח בפרי. מספיק 2 כאלו בשבוע כדי שתרגישו ממש טוב.

ישנן הרבה דרכים לשמור על אורך החיים הזה. ישנם טבענים. הדיאטה הקטגונית לוקחת את אורך החיים הזה צעד נוסף קדימה, ונפתרת מכל הפחממות. כיום, אני עושה שימוש באורך החיים של הפליאו.

 

 

שומן טראנס, שומן רווי מהצומח, מרגרינה, שומנים מוקשים מהצומח

אם אתם מתעניניים בנושא תזונה, וודאי קראתם ששומן מוקשה מהצומח, שומן טראנס, הוא חומר מזיק. איך בדיוק הוא מזיק ובאילו מערכות בגוף הוא פוגע, על זה פחות מדברים. בתקופה האחרונה, ביצעתי ניסויים על הגוף שלי, ותוך כדי עבודה, גילתי את ההשפעה של שומנים צמחיים מוקשים עלי ועל אחרים.
שומן טרנס צמחי, מרגרינה, שומנים מוקשים מהצומח, הם משפחה של חומרים המבוססים על אותה טכנולוגיה.
שומן מוקשה צמחי מופק משמן צמחי, כמו שמן תירס, זית, דקלים או כל שמן אחר. בתהליך כימי הופכים אותו משמן לשומן. במקום שהוא יהיה נוזלי בטמפ' החדר, הוא מוצק.
השומן המוקשה הצמחי, הוא חומר קסם עבור תעשיית המזון, ותמצאו אותו כמעט בכל מוצר תעשייתי. החל מנקנקיות, ועד לבורקסים, גלידות, חטיפים מתוקים וחטיפים מלוחים. הוא מאוד זול לייצור, הוא דבק קסם המאפשר לתת למוצרים את צורתם ואת המרקם שלהם, כך שניתן לעצב איתו כל דבר, עם כל תוספת של כל סוג של חומרי טעם. הוא עמיד מאוד כך שהמוצרים נהנים מחיי מדף ארוכים, אלו הם מוצרים עמידים במיוחד, הם לא מתפרקים, לא בשל שיני הזמן, ולא בשל פעילות של חיידקים, הם לא נרקבים, לא מתעכלים על ידי החיידקים.
גם תהליך העיכול שלנו מבוסס על חיידקים, המפרקים מוצרי מזון והמעיים סופגים אותם אל מחזור הדם.
למעשה, תהליך הייצור של שומן מוקשה צמחי, דומה לייצור כל חומר סינטטי אחר, כמו פלסטיק. מבחינת הגוף, מדובר על חומרים זרים לגמרי, שאכן נספגים בגוף, אבל הגוף לא ממש יודע מה לעשות איתם.
הגוף יודע לפרק שומן מהחי, ואפילו יסתדר עם שמן שרוף מהחי (למרות שהוא מכיל שומנים בעייתים) אבל הוא מאוד מתקשה, ואולי אפילו לא ממש יודע כיצד לפרק את השומן הצמחי.
כשחלקיקי השומן הללו מגיעים אל מערכת האיכול, המערכת מנסה לפלוט אותם בחזרה לסביבה. לעיתים קרובות אנחנו צורכים שומן טרנס עם גלוטן, היוצר מעין עיסת דבק במעיים, ועל כן החלקיקים הללו נתקעים בגוף הרבה זמן ויש להם יותר זמן להיספג בו.
השומן הצמחי, מצטבר לאורך מערכת העיכול שלנו, ומאחר שהחיידקים הטבעיים שלנו לא ממש יודעים מה לעשות איתו, הם נכנסים למצוקה, מתפרקים, מתים, וגם זה לא בהכרח מוסיף לנו בריאות.
השומן מפריע לספיגה של חומרים טובים לגוף, נספג בעצמו, ואז מגיע למחזור הדם. באופן טבעי, שומנים מפורקים בכבד, אבל הכבד לא ממש יודע מה לעשות עם שומני הטראנס. את מה שהוא סופג דרך הדם, הוא מנסה לפלוט (ועלול להפוך בדרך לכבד שומני). מי שמתבסס על תזונה תעשיתית, כמות השומנים הצמחיים כה גדולה, עד שהיא מגיעה לכל רקמה בגוף.
בעורקים, השומן הצמחי נצמד לדפנות (כי גם הדם מנסה לפלוט את החומרים החוצה), שכבת שומן צמחי עוטפת כל רקמה חיה, נספגת לתוכה. היא עוטפת את התאים בשרירים, מפריעה להם לספוג סוכר וכך מכבידה על הלבלב ועלולה להאיץ התפתחות סכרת. הימצאות השומן בדם מעלה את אחוז השומנים בדם, ואף עלולה להגביר את רמת הכולסטרול הרע ולהפחית את הטוב.
ובכל אחד מאיברי הגוף, מהמוח, דרך האוזניים הגרון, והאף, כולם נרתמים במערכת לספוג כמה שיותר ולהפריש כמה שרק עוד אפשר. אם מוסיפים לכך גם זיהום אוויר או עישון, הרי שהנזק שלהם עלול להחמיר, כי גם הריאות מפרישות ליחה מבוססת שומן צמחי הסופגת את חלקיקי הזיהום ומשאירה אותם יותר זמן בתוך הריאות.
העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף, ועל כן, רוב השומן הרווי הצמחי נמצא מתחת לעור ומופרש דרכו, השומנים המוקשים תורמים לריח זיעה מוגבר. אם משלבים את השומן הזה עם חומרים אחרים שהגוף לא מכיר, כמו למשל, ממתיקים מלאכותיים, או תוצרי שריפה (כמו שהבשר מהמנגל ספוג בהם) עלולות להיווצר סתימות (כי השומן הצמחי "מזוהם" בשומן אחר, גם לא מעוכל) וכך נוצרים פצעים על העור. לרוב, קרוב לפתח הכניסה ולפתחי היציאה. העור מאבד מהחיוניות שלו, מזדקן מהר יותר ופצעים נרפאים פחות מהר.
השומן הצמחי הוא חומר מעודד מחלות, הוא פוצע את הרקמות כשהוא נספג בהן וכשהוא נפלט מהן. מגדיל את ריכוז החיידקים המזיקים לגוף. הוא מחליש את מערכת החיסון, כי היא כל הזמן צריכה להתמודד איתו.
המצבורים של השומן הללו מזיקים לנו, לכל פעולה, לכל נשימה, לכל פעימת לב. הם הופכים אותנו לבעלי חיים חולים תמידית.
גם בקליפות של צמחים יש חומרים מעודדי מחלות, על מנת להקשות על הספיגה שלהם ולהיפלט חזרה לאדמה. השילוב של גליקוגן, שומן מוקשה צמחי ודגנים הוא שילוב בו כל אחד מהרכיבים ממקסם את יכולת הפגיעה שלו בגוף.
אני רואה בשומן צמחי רעל. ברגע שנגמלים מהשימוש בו, מרגישים שיפור מידי בכל תפקודי הגוף. מחשיבה, עד להליכה ולשינה. ישנם אנשים הרגישים פחות לשומן כזה, יש כאלו שבאופן טבעי ממעיטים לצרוך אותו. אבל בניגוד לחומרים אחרים, שהגוף מסוגל לתמודד איתם ולהבריא הרי השומנים הצמחיים נמצאים בכל מקום, עוטפים אותנו כל הזמן, במסעדות, במוצרי מאפה, בממתקים ובשוקולד. אפשר לראות את מצבורי השומן הצמחי מתחת לעור. זה שומן קל יותר, כמעט נוזלי. כשהוא נפלט, הוא בעל ריח חמיצות המזכיר שמרים של בצק. רואים את זה על בני האדם.  אנחנו ספוגים בו, בחומר סינטטי שבמהותו אינו שונה מדבק פלסטי (גם מבחינת הריח)
ללא גלוטן, ללא שומן טרנס, ללא שומנים מוקשים מהצומח